דרמה בפנסיה: האוצר יאפשר ניוד של ביטוחי מנהלים

דורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון והביטוח באוצר, צפויה להודיע בקרוב על פתיחת חלק שוק ביטוחי המנהלים לתחרות והתרת הניוד של הפוליסות בין חברות הביטוח תוך שמירה על מקדמי ההמרה (ראו הסבר בנפרד), כך נודע ל"גלובס".

מדובר ברעידת אדמה בשוק החיסכון ארוך הטווח, שתאפשר לחלק מבעלי הפוליסות לנייד כ-200 מיליארד שקל בין החברות כדי להוזיל את דמי הניהול בהן. מהאוצר נמסר בתגובה כי הם מגבשים פתרון לבעיית ביטוחי המנהלים והוא יפורסם בקרוב.

ביטוחי המנהלים עברו כמה גלגולים, עד שיצאו אשתקד מהאופנה לחלוטין כמעט בגלל הוראות רגולטוריות (האיסור על הבטחת מקדם המרה). מדובר בפוליסה שבה חברת הביטוח מבטיחה לשלם לכם קצבה מדי חודש עם צאתכם לפנסיה. חישוב הגמלה החודשית מתבצע בעזרת לוחות תמותה המעריכים את מספר החודשים הצפויים לחייו של החוסך מהגיעו לגיל הפרישה (בעגה הפנסיונית מכנים זאת "מקדם המרה"). באופן גס, החיסכון שנצבר לאורך שנות העבודה מחולק למקדם ההמרה, ועל בסיס החישוב הזה משולמת הקצבה החודשית. כמובן, ככל שתוחלת החיים הממוצעת עולה, כך גם מקדם ההמרה קופץ והקצבה החודשית, בהתאם, קטנה.

מדובר בנתון משמעותי מאוד: אם בשנות ה-80'-90' מקדם ההמרה עמד על כ-140-150, היום הוא עומד על יותר מ-200-210, כך שהפנסיה החודשית של רוב החוסכים הולכת ומצטמצמת עם השנים. בפוליסות ביטוח המנהלים הישנות מאוד נקבע מקדם המרה יחסית נמוך ומובטח שלא משתנה עם השנים, ובזה יתרונן הגדול.

החיסרון הענק שלהן הוא דמי הניהול. מ-2003 האוצר אמנם הגביל את דמי הניהול לביטוחי המנהלים החדשים בהדרגה, עד לתקרה של 1.05% מהצבירה ו-4% מהפרמיה השוטפת (תקרה זו נקבעה ב-2013), אבל הפוליסות הישנות יותר, הקרויות "משתתפות ברווחים", הן הבוננזה הכי גדולה של חברות הביטוח. בפוליסות אלו גובות החברות דמי ניהול במודל אחר של 0.6% מהצבירה ו-15%(!) מהרווחים.

כלומר, אם הקרן מניבה לחוסכים תשואה של 10% בשנה מסוימת, 1.5% אוטומטית עוברים לדמי ניהול. כך, אנשים עם ותק בחיסכון בפוליסות הללו משלמים לעתים דמי ניהול שנתיים שמסתכמים בעשרות אלפי שקלים. והבעיה הכי גדולה: המבוטחים הללו לא יכולים בפועל להתנייד ולנסות לשלם פחות, כי הם שבויים לחלוטין של חברות הביטוח.

"גלובס" ניהל מאבק ארוך בעניין למען פתיחת השוק לניוד, ולאחרונה הגיבה סלינגר במאמר לעיתון וחשפה כי האוצר מגבש פתרון והוא קרוב להציגו בקרוב. "שאלת השיווק של פוליסות במקדמים מובטחים, כפי שנאמר על ידינו פעמים רבות, אינה רק שאלה יציבותית, אלא גם שאלה צרכנית", כתבה סלינגר. "ראשית, ה'הבטחה' המדוברת נוגעת אך ורק למסלול שבו מבקש המבוטח לקבל את הקצבה במשך 20 שנה - הוא בחייו או שאריו אחריו. מדובר במסלול המייקר באופן ניכר את הקצבה המשולמת. כל יתר המסלולים בפוליסה אינם מובטחים. מבוטח בוחר במסלול המתאים לו רק במועד פרישתו. כלומר, אם המבוטח בוחר במסלול אחר, התואם יותר לצרכיו, הרי אין שום משמעות מבחינתו לאותה 'הבטחה' יקרה.

"שנית, מדובר במקדמים שעלותם הנגבית בדמי ניהול גבוהה, בין השאר, מהסיבה שבהבטחה לאורך תקופה ארוכה של עשרות שנים, שבה קיימת אי-ודאות לגבי השינוי הצפוי בלוחות התמותה, חברות הביטוח נוקטות משנה זהירות. סיכומו של דבר, מדובר בסוגיה שאינה מובנת מאליה. ואף על פי כן וכדי למנוע מצב שבו יש לקוחות שבויים, גיבשנו פתרון ונציגו בקרוב".

עשרות מיליארדים

השוק המיידי שייפתח לתחרות הוא שוק הפוליסות שנמכרו מ-2004 ועד לסוף 2012 (אז הופסקה הבטחת מקדם תוחלת החיים). מדובר על פוליסות בהיקפים של יותר מ-80 מיליארד שקל שההפקדות להן הולכות וצומחות וסך ההיקף יעקוף במהירות את רף ה-100 מיליארד שקל. דמי הניהול בפוליסות אלה מתאפיינים בשונות מאוד גבוהה. הם נעים סביב רמה די גבוהה של 1.2% מהצבירה ו-5% מהפרמיה השוטפת (ישנם רבים שמשלמים מעל לרף זה ורבים, לרוב עובדים מאוגדים, שמשלמים פחות).

נוסף על כך, פתיחת התחרות תכלול גם את הפוליסות המשתתפות ברווחים ושבהן מנוהלים כיום כ-144 מיליארד שקל. ואולם, משום שעד 2001 מקדמי תוחלת החיים שהובטחו בפוליסות אלו היו נמוכים במיוחד, סביר להניח שרק הפוליסות שנמכרו מ-2001 עד סוף 2003 יהיו רלוונטיות לניוד החדש שיתאפשר. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים נוספים.

עם זאת, בשל חשש האוצר מכך שבעתיד החברה שאליה נוידה הפוליסה לא תוכל לעמוד בהתחייבות למבוטח בגלל התארכות תוחלת החיים, הוא צפוי לקבוע מנגנון לייקור דמי הניהול. מנגנון זה יתאפשר אם וכאשר תהיה עלייה בתוחלת החיים בהתאם ללוחות האקטואריים של האוצר.

בכל מקרה, החברה המקבלת לא תורשה להעלות את דמי הניהול בפוליסה שנוידה אליה לרמה שגבוהה יותר מזו שהייתה בפוליסה המקורית. האפשרות לנייד פוליסות ביטוחי חיים צפויה לשפר את מצב הלקוח שיוכל לפעול להשגת דמי ניהול מופחתים, גם אם יישאר באותה חברה. להיבט זה משמעות ניכרת על היקף החיסכון שנצבר לאורך שנים, כיוון שככל שדמי הניהול גבוהים יותר, כך נאכל חלק גדול יותר מהחיסכון.

"גלובס" פרסם לאורך השנים האחרונות סדרה של תחקירים על בעיית דמי הניהול ועלייתם הדרמטית בעקבות ועדת בכר. בעקבות מאבק העיתון, גיבש האוצר רפורמה בדמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים החדשים. רפורמה זו נכנסה לתוקף בתחילת 2013 והושלמה בתחילת 2014, ולפיה דמי הניהול השנתיים המקסימליים בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים החדשים שונו למבנה של עד 4% מהפרמיה השוטפת ועד 1.05% מהצבירה.

במקביל, האוצר ביצע רפורמה משמעותית נוספת שבמסגרתה אסר על חברות הביטוח להבטיח את תוחלת החיים למבוטחים צעירים כבר במועד תחילת החיסכון, ובכך למעשה "חיסל" את ביטוחי המנהלים, אבל לא אפשר את ניודן. בפועל, הלקוח הוא שבוי של חברות הביטוח ואינו יכול להיאבק להוזלת דמי הניהול בהן. מספר חברות ביטוח, כמו הכשרה ביטוח שבניהולה של אתי אלישקוב, הביעו נכונות להציע ללקוחות שבויים קיימים חלופה תחרותית אם וכאשר ייפתח שוק זה לניוד אפקטיבי, תוך שמירה על מקדם מובטח.

כך או אחרת, לאחרונה דיווח "גלובס" כי דמי הניהול הממוצעים בשוק הפנסיה ירדו מכ-3.6% מהפרמיה השוטפת ו-0.3% מהצבירה ב-2013, לרמה של כ-3.4% מהפרמיה ו-0.3% מהצבירה ב-2014. באותו הזמן, דמי הניהול בקרנות הפנסיה הכלליות ירדו מכ-0.8% לכ-0.7%, בעוד שבקרנות ההשתלמות ירדו דמי הניהול מ-0.73% לכ-0.69%. בקופות הגמל לתגמולים ירדו דמי הניהול מרמה של כ-1.3% מהפרמיה השוטפת ו-0.7% מהצבירה, לכ-1% מהפרמיה השוטפת ו-0.65% מהצבירה, בממוצע ענפי.

מקדם תוחלת חיים

בעולם הפנסיה הצוברת נקבעת קצבת הזקנה שיקבל החוסך עם הגיעו לגיל פרישה באמצעות חלוקת סכום החיסכון שנצבר עבורו (שכולל את ההפקדות שהוא ומעבידו ביצעו בתוספת התשואות שנרשמו עליהן), במקדם שנגזר מתוחלת החיים הצפויה אז. כתוצאה מכך, ככל שתוחלת החיים הצפויה גבוהה יותר - המקדם גבוה יותר והקצבה שיקבל החוסך תהיה נמוכה יותר.

בחברות הביטוח ישנו מסלול יחיד שמספק הבטחה שמקבעת את תוחלת החיים מבחינת המבוטח הבודד. בעשורים האחרונים חווה העולם המערבי מגמה ברורה של התארכות תוחלת החיים, כאשר חברות הביטוח העלו מעת לעת את המקדם שהבטיחו בפוליסות שלהן (עבור לקוחות חדשים), עד שהאוצר אסר זאת החל מ-2013.