כשצגה מלקו הסתובבה השבוע בקניון בירושלים, היא ראתה נערה אתיופית יפה ופתחה איתה בשיחה. צגה שאלה את הצעירה מה היא עושה' וכשנענתה שהיא מוכרת בחנות, שאלה מדוע אינה הולכת ללמוד. הצעירה שיתפה אותה בקשיים ובפחדים שלה, אבל צגה לא השתכנעה. "את מאוד יפה", אמרה לנערה, "אבל לא תמיד תישארי צעירה ותמירה כל-כך. את חייבת להתפתח, את חייבת ללמוד - ובכל מה שתצטרכי לצורך העניין, את יכולה לפנות אליי".
מלקו, 46, אמא לשניים, עלתה ארצה לבדה בגיל 16, לאחר שסיימה תיכון. הוריה החליטו לשלוח אותה לירושלים ולהצילה מהשלטון הקומוניסטי הנוקשה שהיה נהוג אז באתיופיה. שני הוריה ישבו בכלא באתיופיה כאסירי-ציון, לאחר שהיו פעילים בעלייה.
היא צורפה לקבוצת בני-נוער שעלתה בצורה מסודרת דרך מצרים. כעבור 8 שנים, כשכבר פחדה שלא תראה שוב את בני משפחתה, הצטרפו אליה הוריה ואחיה.
כשהגיעה לארץ, רצו להחליף לה את השם. כששאלו מה פירוש שמה באמהרית, ענתה "שמחה", והציעו לה את השם "אושרה".
היא סירבה: "מה לי ולשם הזה? לא הסכמתי. רוב בני העדה כן הסכימו. זאת הייתה מלחמה. פתאום החליטו עבורי - איפה ומה תלמדי, איפה תגורי, מה תאכלי, מה תלבשי. אחר-כך נדרשתי לעשות מבחן פסיכומטרי. מתוך 46 שאלות, ידעתי ארבע. זה מבחן תלוי-תרבות, שנועד לאוכלוסייה מסוימת. אני הייתי טובה במתמטיקה ובמדעים, ורציתי ללמוד משהו בתחום, אבל בגלל הפסיכומטרי הנמוך לא רצו לקבל אותי. הלכתי ללמוד במכללת הדסה לימודי מעבדה רפואית, הייתי האתיופית הראשונה שם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
