שער במספרת, לחיבורים: ניתוח הההישג בקונגרס פיפ"א

אחת הבעיות עם הנרטיב ההיסטורי היא מבחן התוצאה: בסופו של דבר, הרושם שנותר הוא של המצב בסיום התהליך. מה שהוביל לתוצאה, ואיך זה השפיע על העתיד - אלה רק עניין למדענים מומחים ולספרים שאיש לא קורא. אחרי שהתפזר העשן מהקונגרס ה-65 של פיפ"א בציריך - אפשר באמת לחשוב שדבר לא אירע. לנשיא פיפ"א החדש, שמבטיח רפורמות ופעולה נגד שחיתות קוראים ספ בלאטר, בדיוק כמו לקודמו. אף אחד לא פרש מפיפ"א ולא קרא להחרים את הארגון. וישראל לא הושעתה ממנו.

אבל סדקים ראשונים כבר חורשים את חזית הבניין. בפעם הראשונה הודה ספ בלאטר אחרי בחירתו מחדש לקדנציה חמישית רצופה (!), כי "במהלך היום הייתי קצת עצבני וחששתי". דייויד גיל האנגלי, שנבחר כנציג אופ"א לוועד הפועל של פיפ"א, הודיע שיממש את הבטחתו ויעזוב את התפקיד משנבחר בלאטר. כל מי שנכח בקונגרס שם לב: קור הרוח והנונשלנטיות נעלמו, העצבים בפיפ"א חשופים. נציגים צועקים פתאום על עיתונאים ברחוב ומאיימים בתביעות דיבה בגלל שאלות פשוטות. הנה, לטובת חוקרי ההיסטוריה, הדברים שבאמת קרו בציריך בסופ"ש.

1. השחיתות מתחילה להיחקר. בלאטר טוען, שמדובר באישים בודדים שסרחו, ושגל המעצרים שנכפה על פיפ"א בימים המקדימים לקונגרס הוא מזימה של "עיתונאים אירופיים" ושל האמריקאים כדי לפגוע בו יומיים לפני הבחירות לנשיאות פיפ"א. "אין לי הוכחות חותכות, אבל יש לזה ריח לא טוב", אמר אתמול (שבת) בבוקר בראיון לרשת השווייצרית SFR. בלאטר יכול להגמיש מוסר כמה שירצה: מעולם לא נחקרה פיפ"א ככה. תובעים מחוזיים בשווייץ שחוששים לפגוע באזרחים מכובדים, לא הפחידו איש. אבל האמריקאים חיים טוב גם בלי טובות מפיפ"א, ועל רשויות החקירה שלהם טרם הצליח איש להטיל צל, בייחוד לא על יחידת חקירת הפשעים של ה-IRS, שהפילה גם את דון קורליאונה.

ההצלחה של החקירה בולטת בעניין מרכזי. ארבעה חשודים כבר משתפים פעולה, שניים הם בניהם של הארכי-מושחת ג'ק וורנר, סגן נשיא פיפ"א עד לא מכבר. הכנסתו למעגל ציפורי השיר של ה-FBI היא הקלף האולטימטיבי - אין שחיתות שוורנר לא יודע עליה או לא שותף לה. אבל גם אם לא: ג'פרי ווב הסימפטי, מחליפו בראש הקונקאקאף (התאחדות הכדורגל של מרכז וצפון אמריקה) וכסגן נשיא פיפ"א, צעיר יחסית בגיל 50, רק התחתן לפני פחות משנתיים והוא אב טרי. הוא לא רוצה להעביר את השנים הקרובות בכלא. הסיכוי להרחבת מעגל החקירה עצום, והתביעה הכללית מבהירה - זו רק תחילת הדרך, המטרות סומנו גבוה מאוד. בגובה בלאטר בערך. והמהלומה לפיפ"א הותירה צלקות. באופן סנסציוני כמעט, קיבל מתחרו הירדני בבחירות לנשיאות פיפ"א, הנסיך עלי בין חוסיין, 73 קולות ומנע ניצחון בסיבוב ראשון לבלאטר ברוב של שני שליש. שזה הדבר הכי קרוב לעונש שבלאטר יקבל אי-פעם מפיפ"א.

2. בלאטר לאן? הבחירה של בלאטר לקדנציה חמישית לא מפתיעה. הוא דמגוג בדרך שבה הוא יודע לומר בדיוק את מה שמצביעיו רוצים לשמוע. למשל, ביום רביעי אמר כי "פיפ"א שמחה על החקירה", ובשבת כבר אמר ש"זו התקפה עליו ועל תומכיו". אלו זוכרים לו ולפמלייתו איך הוכנסו למעגל השלטון לפני שנים, מול האליטה שהשפילה והפלתה אותם לפני כן. הם זוכרים איך זכו לשוויון תחילה ואז גם להטבות, ובעיקר למנעמי השלטון. בלאטר מייצג אותם, הוא משלהם, למרות שהוא אירופי "אשכנזי" ועשיר מבית מבוסס. אין לשווייצרי בעייה לתקוף את "השנאה" של האירופים אליו (כאילו אינו אירופי בעצמו) כמו אל בוחריו מהעולם השלישי, לנצל את תיאוריות הקשר נגד ארה"ב בקרבם. וגם את השנאה לתקשורת (למרות שהיה בעצמו תקופה קצרה עיתונאי ספורט).

למרות הלחץ שהפעילה אופ"א לפני הקונגרס, הדרישה מבלאטר לפרוש, הראיונות הלוחמניים של מישל פלאטיני - כשהגיע יום האמת, האירופים אפילו לא צייצו. אף מילה של מחאה. המילה "חרם" שנאמרה בכל ראיון מוקדם עם נציגים אירופיים בפינות הלובי העצום של מלון קאמהה גרנד - הוצאה מהמילון. ראש ההתאחדות הגרמנית נירסבאך התראיין והסביר איך הוא "נקרע מבפנים". מסכן, אבל לפחות הוא יכול להתרפות בעיסוק, שכן הוא קיבל כיסא בוועד הפועל החדש.

בנאומו אמר בלאטר לחברי פיפ"א: "אתם הרי מכירים אותי". משפט גאוני: בו בזמן איום, הבטחה, והרגעה למי שדואג. וגם - הפחדה. כמו לומר "אתם לא באמת יודעים מה יקרה כשאני לא אהיה פה". הוא הודיע שאם זה מה שהעולם רוצה, הוא לוקח אחריות גם על השחיתות. ויתחיל "לפעול בעניין. כבר מחר בבוקר!". לא מספיק לדבר על כך, הוא מגלה אחרי 17 שנה בתפקיד - צריך ממש לפעול, הוא אומר.

וגם אנחנו אשמים, קצת לפחות. "ראיתם", אמר בלאטר בגאווה, "איך דיברנו קודם על השלום, על קירוב לבבות באמצעות הכדורגל. והנה הצלחנו להביא ללחיצת יד בין ישראל ופלסטין". הדיפלומט הבאמת גאוני הזה הצליח להוציא מהצדדים את המיץ ולחלץ פשרה - ובכך מנע ביזיון לארגון ובלאגן מעצבן לחבריו. הצלחה באמצעות הסכמה בין ישראל לפלסטין היא עוד סיבה עבורם לבחור בו.

3. ישראל עמדה במבחן. קשה להפריז בבעייתיות שעמדה מול המשלחת הישראלית. "מה לעשות, עבור האנשים פה את הסיפור של הצד השני יותר קל להבין, להזדהות איתו. הם החלשים, המסכנים, זה סיפור יותר טוב", אמר ל"גלובס" מ"מ יו"ר ההתאחדות, תמיר גילת, מיד אחרי ההחלטה של הפלסטינים למשוך את הבקשה להדחת ישראל מפיפ"א. חודשיים כבר, הוא מספר, שהלחץ הישראלי מופעל "בכל העולם" כדי להתנגד לדרישת ההשעיה. משרד ראש הממשלה היה חזק בלופ ודאג לפגישות עם בלאטר. משרד החוץ שלח מומחי הסברה. אברם גרנט, שהגיע עם משלחת גאנה, שוחח עם נציגים, שכנע, ועידכן את הישראלים. אבי לוזון, שהגיע כחבר ה"אקסקו" של אופ"א, עבד גם הוא כמו מטורף - ביום ההצבעה הוא היה עסוק בריצות בתוך האולם בין מושבו לבין יציע העיתונאים להטעין את הטלפון הסלולרי.

את עיקר ההשפעה אבל, שוב סיפקו הקשרים של ישראל ברחבי העולם. ג'יבריל רג'וב הזכיר שוב ושוב את חברי פיפ"א המכובדים, כמו איסא הייאטו מקמרון, כמו הנסיך עלי מירדן, כמו נשיא ההתאחדות מדרום אפריקה, כמו נירסבאך. אלו שדאגו להסביר לו עד כמה הצבעה על השעיה "מכאיבה לאירגון", דבר שהוא כמובן לא רוצה לגרום לו. זו תוצאה של פעולה סביב השעון של אנשי עסקים ישראלים שמנצלים את קשריהם, כמו גם בעלי הון יהודיים ברחבי העולם שניצלו קשרים פוליטיים ועסקיים כדי ללחוץ על מקבלי ההחלטות בהתאחדויות ברחבי העולם.

בעיקר עבדו קשה בהתאחדות - וכשמגיעה מילה טובה, אז מגיעה. ביום חמישי, בשיחה עם עופר עיני, אפשר היה להבחין בבירור עד כמה האיש סחוט ומותש. נסיעות ממלון למשנהו כדי להשפיע, להסביר, שיחה שרודפת שיחה אל תוך הלילה. הבטחות, נימוקים, כל מה שאפשר להציע. אל תתפלאו למצעד של ראשי התאחדויות בינלאומיים שיגיעו בקרוב לביקורי נימוסין בישראל. "מהצד השני גם שכב הרבה מאוד כסף על כף המאזניים, לא רק של מדינות המפרץ", הסביר גילת, "לכן מה שהשגנו הוא הצלחה מוחלטת, בלי שום אבל".

4. הצד הפלסטיני נכשל בגלל הלחצים שלו עצמו. את רג'וב לא כל כך אוהבים באירופה, אמר לי עיתונאי של ה"בילד" בעילום שם. "הוא רועש ואימפולסיבי". אבל האדם שאוהב שקוראים לו "גנרל" עמד להביא הצלחה פנטסטית. במסגרת הקמפיין למיצוב התדמית של ישראל כדרום אפריקה החדשה, עם אפרטהייד, גזענות ואפלייה, ההישג התדמיתי היה בהישג יד. עובד במחלקת התקשורת של פיפ"א זיהה אותי כעיתונאי ישראלי יחיד בתוך האולם. "אנחנו כל כך שמחים על ההצלחה של ישראל", הוא אומר לי בהתרגשות. "הצבעה על השעיה היתה יכולה להיות פיאסקו נורא. כל הכבוד!". רג'וב זיהה את החשש, וניסה לדחוף עוד דרישות ועוד סעיפים ולדחוק את ישראל לפינה. לרשימת ארבעת הסעיפים, הצטרף סעיף חמישי פתאום, ואחריו גם סעיף שישי. כפי שציפה הרחוב הפלסטיני.

אבל ההסבר, שמדובר "בטיפול בבעיות של הכדורגל בפלסטין", לא תפס כשזה נגע להליכה לאו"ם (ייהרג ובל יעבור עבור פיפ"א ובלאטר) או בנוגע לטיפול בגזענות בישראל. הניסיון להביא, אם כן, את העניין להכרעת האו"ם היה החשש הגדול של המשלחת הישראלית - אבל הוא הופל. פיפ"א חתכה את הסיפור בקלות.

יש לדעת שמאז שהתקבלה פלסטין לפיפ"א ב-1998, במקביל לעליית בלאטר לשלטון באותה שנה ויצירת "קרנות הפיתוח" - אותם תשלומים להתאחדויות כדורגל עניות - היתה זו ההתאחדות הפלסטינית שקיבלה יותר תמיכה כספית מפיפ"א מכל התאחדות אחרת בעולם. לפי תחקיר שביצע ה"טאגסאנצייגר" בציריך, קיבלו הפלסטינים 11.2 מיליון דולר מאז.

רג'וב, בטוח בניצחונו, עוד ניסה להכניס את הנקודות הנוספות בנאומו, כשהודיע על משיכת הדרישה להשעייה, ודרש הצבעה אודותיהן. בלאטר האדים מזעם, וקרא "איפה יש משפטן שלנו?!", כדי לקבל ייעוץ מיידי. ואז החליט שההצבעה תהיה כמו שסוכם - על הקמת ועדה שתפקח על הטיפול בבעיות הפלסטיניות האמיתיות, לאור המתווה שהציעה ישראל. אחרי שקם היועמ"ש של ההתאחדות הפלסטינית למחות, והרצה לבלאטר על תקנון פיפ"א, צריך היה לעצור את הנשיא שלא יתפרץ.

בעוד העיתונאים ביציע מסתובבים ושואלים את הצד הישראלי מה בעצם קורה פה, ועל מה מצביעים בדיוק, ניצחה שיטת בלאטר את הלחץ הפלסטיני. עכשו תוקם ועדה "לטיפול בסוגייה הישראלית-פלסטינית" שמספר וזהות חבריה לא ידועים, בתאריך לא ידוע, שתפקח על דברים שעוד לא נקבעו, בסמכויות שלא צויינו. ככה בלאטר אוהב את זה, מטושטש. אבל לישראל אסור להתרווח - לא מעט נציגים בפיפ"א יצאו מהאולם בזמן נאום עיני, אף אחד לא אוהב אותנו עכשיו יותר מאשר קודם. הסיפור הזה, בצורה זו או אחרת, במוקדם או במאוחר, יחזור אלינו שוב. כי פיפ"א אולי משתנה אט-אט, אבל לא הפופולריות של הכדורגל, ולא הכסף שסביבו, ולא הרצון לנצל אותו לצרכים פוליטיים.