העיניים מופנות מזרחה

בין שלל האירועים הכלכליים של השבועות האחרונים היו גם מספר התפתחויות כלכליות מסקרנות מאוד מרחבי העולם שעברו מתחת לרדאר הישראלי כמעט בשתיקה, בעיקר בשל מיקוד-היתר המתמשך שלנו בישראל, במה שקורה במערב האמריקני והאירופי.

הרחק בשנחאי, חתמו ראשי ממשלות סין והודו, לי קצ'יאנג ונרנדה מודי, על הסכם סחר בהיקף של 22 מיליארד דולר, שכולל שיתופי-פעולה בתחומי הפיננסים, האנרגיה הסולארית, הפלדה, התחבורה והטלקומוניקציה. שיתוף-הפעולה הפיננסי הענף בין שתי הענקיות האסיאתיות, הבולט במיוחד על רקע המתיחות הצבאית המהוססת הנמשכת ביניהן לאורך העשורים האחרונים, אינו חדש, אך נראה כי זהות שני ראשי המדינות הפופולאריים והמשך מגמות השינויים הטקטוניים בכלכלה העולמית, נותנים את אותותיהם, ומחממים עוד את היחסים הכלכליים שבין מדינות המיליארדים.

היחסים בין סין להודו מעניינים במיוחד על רקע הידוק היחסים בין ארה"ב להודו בשנה האחרונה, והמלחמה הכלכלית הקרה שבין ארה"ב לסין, כאשר הענק ההודי הופך לפקטור חשוב ביותר במרכז הזירה. הגיאופוליטיקה העולמית מתהדקת ומתכנסת סביב האינטרסים הפיננסיים במעצמות הכלכליות העולות של המאה הקרובה, ובתווך העימות הקר שבין וושינגטון לבייג'ינג - הודו היא קרב כלכלי שלא הוכרע. על רקע זה, המרדף אחר הכלכלה ההודית - מרדף בו משתתפת גם ישראל הקטנה, אף שבקנה-מידה שונה לחלוטין - הוא אחד הסיפורים הכלכליים החשובים של רבע המאה הקרובה בעולם.

הודו היא כלכלה עם פוטנציאל ענק משלושה טעמים פשוטים - שטח ענק, אוכלוסיית ענק, פערים כלכליים ענקיים שיש לסגור. להבדיל מסין, אשר כבר מרגישה את כאבי הגדילה והשפעות המעבר מכלכלה מתפתחת למפותחת על היבטי הצמיחה והמאקרו, הקפיצה ההודית עדיין בחיתוליה, ורצופה באתגרים ביורוקרטיים, מבניים וטכנולוגיים, אשר יעמדו במרכז הקדנציה של ראש-הממשלה מודי.

לכולם ברור היום, כי הודו היא מוקד כלכלי משמעותי לעתיד המאה הקרובה - החל מהיבטי כוח-אדם דרך תעשייה וייצור, וכלה בידע, בטכנולוגיה ובתחומים נוספים. זאת, בעיקר בשל שיפור תנאי המחיה בסין ועליית עלויות השכר בתעשייה, שיגרמו בסופו של דבר לחיפוש תחליף זול למפעלים התעשייתיים הסיניים במקום אחר בעולם. והודו היא מועמדת מובילה לכך.

למרות פערים מדיניים וויכוחים טריטוריאליים שיתקשו להגיע לכדי פתרון מוחלט, האינטרסים הכלכליים של שני הצדדים מתווים כעת את המשך התחממות היחסים. בראש מעייניו של קצ'יאנג הסיני עומדות כיום שתי מטרות - המשך ביסוס סין ככלכלה המובילה בעולם, ושליטה באזור אסיה-פסיפיק, אשר הודו היא חלק ממנו.

הסינים מבינים כי הם מחזיקים ביתרונות כלכליים וגיאופוליטיים רבים - גודל, אוכלוסייה, כוח-אדם, כסף ומשאבים, אך עקב אכילס (נקודת חולשה) של הכלכלה הסינית טמון במחסור בידע אינטלקטואלי - פיגור במחקר טכנולוגי עצמאי, מבוסס חדשנות.

איך משיגים טכנולוגיה וידע? או באמצעות קניית חברות, צעד שהסינים מרבים לעשות במערב, ובישראל, ו/או באמצעות הידוק קשרים עם מדינות עם נגישות טכנולוגית שלא כבולות לחלוטין למגבלות שליטת ההגמוניה האמריקאית. במובן זה, קורצת לסינים במיוחד דריסת-הרגל של טכנולוגיית מחקר-ופיתוח מערבית בהודו בהיקפים גדולים. ההודים זוכים בתמורה להשקעות, למימון ולביצוע פרויקטים בהיקפי ענק ובעלויות מינימליות.

שיתוף האינטרסים המתהדק הזה, המאגד תחתיו יותר מ-2.5 מיליארד בני-אדם ותקציבים שנתיים של יותר מ-2 טריליון דולר בשנה, צפוי להשפיע גם עלינו בישראל מהר בהרבה מן הצפוי. כבר היום מפנה הכלכלה הישראלית עניין הולך וגובר מזרחה, לתאומות הענק. פיצוח מארג האינטרסים הנפרד והמשותף שלהן, תוך הצלחה בשמירה על יחסים כלכליים קרובים, הן עם מעצמות המזרח העולות והן עם ארה"ב ואירופה, יהווה תפקיד מפתח בעתידה הכלכלי של ישראל בעשורים הקרובים.

הכותב, רו"ח ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר טילי ישראל ומרצה בכיר במכללה למנהל