באיזה עשירון מקצועי אני?

מרביתנו יודעים כמה כסף יש (או אין) לנו בבנק, כמה שווה המכונית שלנו, הדירה וכו', אבל לא יודעים כמה אנחנו שווים בשוק העבודה. השווי שלנו הוא נגזרת של התפקיד הבא אותו נוכל להשיג (כפי שהסברתי בהרחבה במאמר "כמה אני שווה?"), שתלוי בראש ובראשונה בעשירון המקצועי בו אנחנו ממוקמים. כלומר, אם אני בעשירון השישי בתחום שלי, לפחות 40% מבעלי אותו המקצוע נמצאים מעלי. במילים אחרות, מה שקובע הוא לא "מה הציון שלי מבחינה מקצועית" אלא היכן אני ממוקם יחסית לאחרים.

דוגמה להמחשת הסוגיה: בחור עם כ-15 שנות ניסיון בתחום תקשורת שיווקית, המתקשה למצוא עבודה מעל שנתיים. נתקלתי בו בראיון טלוויזיוני - בחור חביב, לא מאוד מתוחכם, שטוען ששלח מעל עשרת אלפים קורות חיים (בתחום בו נפתחות בקושי 100 משרות בשנה) אבל אינו מגיע לראיונות. עניין אותי לבדוק מה הסיפור, 3 דקות מול המחשב ופיצחתי את התעלומה.

האחרון בעשירון התחתון

מדובר בבחור ללא השכלה אקדמית כשלמתחרים תואר אחד לפחות, שהרקורד התעסקותי שלו הופך אותו בלתי אטרקטיבי עבור 95% מהחברות במשק, אם לא יותר. הוא עבד בגופים הסובלים מתדמית איומה, בנישה נחותה ומאד לא מתוחכמת, כשגיגול קטן נוסף העלה שורה של תוצרים מקצועיים ירודים להפליא, שהעלה הבחור מיוזמתו לרשת, עדות להעדר כל מודעות עצמית.

ליבי ליבי אליו, אבל הבחור נמצא בעשירון התחתון כשמעליו למעלה מ-90% מבעלי המקצוע המתחרים מולו בשוק. האופק התעסוקתי שלו הוא כעצמאי הנותן שירותי תקשורת שיווקית ללקוחות קטנים ולא מתוחכמים, או כשכיר בתפקיד בלתי מקצועי עם פוטנציאל השתכרות סביב שכר מינימום (במקום 10-20 אלף שקל, טווח השכר בתחומו).

חשוב לזכור כי בבואנו להעריך באיזה עשירון מקצועי אנחנו, הדבר האחרון שמעניין הם הכישורים והיכולות שלנו, שלכשעצמם הם חסרי משמעות. בעולם העבודה מה שקובע זה לא כמה כישרון יש לנו אלא רק הביטוי שלו בשטח, מה גם שרבים מאיתנו נוטים להחמיא לעצמנו מידי בהערכת הכישורים והיכולות, לכן נדרש מדד חיצוני שמורכב ממספר פרמטרים.

השאלה הראשונה: מול מי אני משווה את עצמי? ההשוואה הנכונה היא מול אנשים מאותו המקצוע בדיוק, בעלי אותה הגדרת תפקיד, שעובדים באותו המגזר. כלומר, מנהל כספים במגזר הציבורי לא יכול להשוות עצמו למקבילים במגזר העסקי, וכנ"ל בנוגע למנהל כספים בתעשיות המסורתיות או בעמותות, שלא ישווה עצמו למקביליו במגזר ההייטק.

למה לא קמעונאות

השאלה השנייה: מה המיצוב של החברות בהן עבדתי, ובעיקר של זו האחרונה, והיכן הן ממוקמות תדמיתית במגזר הרלוונטי? התשובות לשאלה הזו מכתיבות יותר מכל את העשירון המקצועי, ומגדירה את גבולות הגזרה בה אוכל להתפתח בעתיד. מדוע? כי מעסיקים מעדיפים עובדים מחברות ממותגות שממוצבות יותר גבוה מהם, חברות יותר מקצועיות, יותר גדולות, הפועלות בשווקים ומגזרים יותר מתוחכמים. לא בכדי עובדי חברות גלובאליות ממוצבים מעל עובדי חברות מקומיות, חברות מוצר מעל חברות שירותים, חברות תוכנה מעל חברות חומרה, חברות מזון מעל רשתות קמעונאיות וכו'.

ולראייה, רשת אייס גייסה מנכ"ל מתנובה, אלקטרה מוצרי צריכה מאוסם נסטלה, ושופרסל את המשנה למנכ"ל גייסה בשעתו מפרטנר, כאשר ההיפך לא קורה גם כשמדובר באנשי מקצוע משכמם ומעלה. כלומר, מרגע שבחרתי לעבוד בתחום הקמעונאות אני ממוצבת בעשירון נמוך מבעלי מקצוע מקבילים שהוכשרו בענפי המזון, המשקאות, התקשורת ועוד, הנהנים מערך שוק גבוה משלי.

מניסיון בעבודה עם מנהלים רבים בחברות מובילות במשק, אני יכולה להעיד שרובם ככולם אנשים משכמם ומעלה שהרוויחו את מיקומם בעשירון העליון ביושר רב. רק שלא חסרים מוכשרים כמותם המדשדשים בעשירונים מקצועיים נמוכים יותר, למרות השכלה משובחת ומוטיבציה אדירה להצליח.

על פי רוב זו תוצאה של בחירות לא נכונות כבר בתחילת הקריירה או בשלבים מתקדמים יותר, לאחר שכבר עולים על מסלול מבטיח. זו הסיבה שלכל תזוזה בקריירה השפעה עצומה על המיקום המקצועי יחסית למתחרים, כשבקלות אפשר לצלול כמה עשירונים במכה.

לכן מאד חשוב להבין את המשמעות של כל בחירה כבר מהיום הראשון, אחרת אנשים ימשיכו, בתסכול אין סופי, לנסות לטפס לפסגות שכנראה לעולם לא יקבלו את ההזדמנות לכבוש, תוך שהם מאשימים אך ורק את השוק. אגב, הבחור מהדוגמה בטוח שהוא סובל מאפליית גיל.

הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com