דילג מטייקון לטייקון

נפתח בשורה התחתונה: החלטה של אדם להעתיק את עצמו ממקום עבודה אחד לאחר - בין אם הוא עיתונאי, נגר או פחח - היא החלטה אישית. היא קשורה בנסיבות חייו, בבת זוגו, במשפחתו ובעיקר בבבואה הניבטת מולו במראה. רק מול אלה הוא צריך להתייצב, ורק להם הוא מחויב בדין וחשבון.

ישראלי בשנות ה-30 של חייו הוא כזה שצריך להתפרנס ולפרנס, לשלם, להחזיר ולקיים. מותר לו להגשים את השאיפה הבסיסית של כל אדם עובד, והיא לעשות זאת בכבוד ולחפש אחר אופק. זכותו גם לעשות זאת באופן פרטי ורחוק מהמשפט הציבורי.

אלא שרצה הגורל והחלטת הקריירה של נדב פרי הפכה לעניין ציבורי, עקרוני, ועלו סביבה שאלות הנוגעות לגבולותיהם האתים והמוסריים של העיתונאים וגם של העיתונאים בדימוס.

פרי, עיתונאי חדשות 10 המוערך, פרש מגוף התקשורת שבו עבד ב-9 השנים האחרונות ככתב וכפרשן פוליטי, והחליט לפנות אל סקטור האנרגיה ולקחת על עצמו תפקיד מרכזי של מנהל קשרי החוץ והתקשורת בחברת דלק קידוחים מקבוצת דלק, שבשליטתו של איל ההון המקומי יצחק תשובה.

בעבור לא מעט אנשים מדובר בעריקה ואף בבגידה של ממש. מעבר מצד אחד אל אויבו. הקולניים שבמבקרים היו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ומיקי רוזנטל. שני עיתונאים לשעבר, שלפני מספר שנים לקחו את כל קשריהם, ערכיהם ומוסר-העל שלהם - והפנו אותם לעבר העשייה הפוליטית.

בעוד שיחימוביץ' התעמקה בזהותו של תשובה, דגל אדום אצלה, ובבחירה של פרי לעשות לביתו תחת הגג הרחב של האיש - רוזנטל ירד נמוך אל נושא השכר. בציוץ טוויטר מטעה הוא פירסם פרטים לא נכונים על התגמול החדש שפרי יקבל.

כנראה היות שרוזנטל כבר לא עיתונאי, הוא לא הרגיש צורך לבדוק את העובדות לפני פרסומן ברבים. אחרי הכול, לזה שחברי כנסת נוהגים כך, יש יותר הבנה בציבור.

זה די מדהים, אבל נדמה כי יש עדיין ציפיות מסוימות כלפי התקשורת ומעובדיה העיתונאים. אלה שבכל מדד של אמון, צרכניה הנאמנים מעניקים לה את הציונים הנמוכים ביותר, אלה שהשלטון מחליש, מחרים ומתנכל להם, אלה שבכל שנה עשרות מהם מאבדים את מקום עבודתם כשמסביב כולם מחרישים, ההם שעובדים קשה יותר אך מרוויחים פחות ופחות, והכול למען הצלת מקום עבודתם.

כמעט עשור עבד נדב פרי במפעל שעמד להיסגר בתדירות של פעם בשנתיים. הוא נדרש לצאת להפגנות, ביד אחת להחזיק כרזה ובשנייה מיקרופון. הוא התבגר, משפחתו התרחבה, והוא נדרש גם להגיש תוכנית שבועית בנוסף לעבודתו היומית, ושכרו קוצץ שוב. ושוב. ושוב - למען ערוץ 10, למען הדמוקרטיה הישראלית, למען חופש הביטוי. ומתי יעבוד למען נדב פרי?

ביום שפרי הודיע על עזיבתו, ניצל ערוץ 10 ונרכש על-ידי RGE. העסקה הצליחה בזכות המנכ"ל יוסי ורשבסקי, אך לא מעט בזכות פרי וחבריו.

למעשה, פרי הולך לעזור ליצחק תשובה, אחרי שעזר להציל את העסק של יוסי מימן, ברון גז אחר.

אחרי הכול, כל עיתונאי הטלוויזיה - פרט לאלה של השידור הציבורי - עובדים אצל הטייקונים שיחימוביץ' נחרדת מהם. אלה של חדשות 10 עובדים אצל מימן; ואלה של חדשות 2 - מיונית לוי ועד אמנון אברמוביץ' - עובדים, שימו לב לזה, אצל יצחק תשובה. תשובה, מי שמחזיק ב-25% ממניות קשת, הוא למעשה גם בעל מניות בחברה-הבת שלה, חדשות 2.

איך שלא הופכים את זה, בסוף כל משפט שאתם שומעים בעברית בתקשורת, יושב טייקון עם מקדחה. לרוב הוא לא מרוויח מכלי התקשורת שבשליטתו, אבל הפסדיהם של העיתונאים שהוא מעסיק עמוקים באופן יחסי מהפסדיו שלו. וכשהם מרגישים שנאבקו די, ששמעו די שקרים ביום, שאינם יכולים לספוג עוד קטטות עם מרואיינים, ואינם חפצים עוד בחילופי מהלומות מלוכלכות מול מתחרים - לא פלא שבסוף הם ירגישו שבמקום לעבוד בשביל הטייקון אבל למען הציבור, עדיף להם לעבוד בשביל הטייקון למען הטייקון.