התדמית שלכם היא לא שלכם

בעקבות הטור האחרון שלי ("באיזה עשירון מקצועי אני?") ובכלל, אני נשאלת שוב ושוב לגבי הפער בין התדמית המקצועית של עובדים לבין הכישורים והיכולות שלהם בפועל. התפיסה הרווחת היא שתדמית זו רק סטיגמה ולא מהות, וכי ערכם האמיתי של רבים גבוה משמעותית מערך המותג שלהם בשוק. טעות. במרבית המקרים התדמית המקצועית של עובדים ומנהלים משקפת לא רע בכלל את ערכם האמיתי למעסיק.

כדי להבין את הטענה הזו חייבים להבין ממה בנויה תדמית מקצועית. רוב העוסקים בתחום קריירה יספרו לכם שערך המותג שלכם בשוק העבודה מורכב מההשכלה, מהידע שרכשתם במהלך הקריירה, מהערכים המוספים שקבלתם בכל אחד מהארגונים בהם עבדתם, ממגוון המיומנויות שפיתחתם בכל תפקיד וכו'. הם טועים. תדמיתכם המקצועית היא נגזרת ישירה של תדמית הארגון שמעסיק אתכם, והיא שקובעת את ערך המותג שלכם בשוק העבודה. בהשאלה למוצרים קונבנציונליים, כשם שרוב האנשים יעדיפו משקה חדש מבית 'קוקה-קולה' על פני משקה זהה עם מבית "ג'ורג' ובניו", כך גם מעסיקים יעדיפו טכנולוג מזון מקוקה-קולה על פני תאומו הזהה מהמפעל של ג'ורג'.

הטובים לטייס

במילים אחרות, תגידו לי מי המעסיק שלכם, ואגיד לכם כמה אתם שווים - או לא שווים - בשוק העבודה. לשם המחשה, מתכנת בגוגל - ערך השוק שלו בשמים. מתכנת בחברת ביטוח - ערכו נמוך ב 30-40% לפחות. מתכנת בביטוח לאומי - אף חברה עסקית לא תיגע בו עם מקל, אלא אם נותר המתכנת האחרון בעולם. האם זה אומר שהמתכנת מגוגל טוב יותר מהשניים האחרים? ברור.

מדוע? כי מערכת הגיוס של גוגל היא כה משומנת שמלכתחילה לא יכנס לצינור מישהו שהוא פחות מטוב מאוד, וגם אז הוא יעבור שרשרת כה מפרכת של סינונים, שסיכוי לגיוס מוטעה הוא זעום. אותו הדבר במיונים לקורס טייס, ליחידות מובחרות אחרות, לבתי ספר לרפואה ולמרבית החברות המובילות במשק.

כל חיי המקצועיים טרם נתקלתי בחברה ממותגת הנהנית מתדמית טובה, שבפועל איננה כזו. החברות המובילות אכן טובות יותר מקצועית, ניהולית וארגונית מחברות קטנות מהן, הן משקיעות בעובדיהם הרבה יותר, מה גם שבזכות סדרי הגודל שלהן לעובדים הזדמנות להתמודד עם אתגרים גדולים ומורכבים בהרבה. כלומר, זה לא רק שהגופים הממותגים מגייסים את הכי טובים, הם גם מכשירים אותם להיות עוד יותר טובים, מה שמזניק את ערך המותג שלהם לצמרת. האם המשמעות היא שהם בהכרח יותר טובים מעובדים ומנהלים מקבילים להם חברות קטנות או בלתי מוכרות? מבחינת המעסיקים בהחלט כן, ולו משום שהניסיון המקצועי שצברו הוא מהטובים שיש, ניסיון שמקנה להם יתרון גם על מוכשרים כמותם, שלא זכו להזדמנות לממש את מלוא הפוטנציאל המקצועי.

המגזר הציבורי כמקרה בוחן

המגזר הציבורי הוא הדוגמא הטובה ביותר להמחשת העוצמה של תדמית המעסיק בקביעת ערך המותג של עובדיו, הבאה לביטוי בחוסר האטרקטיביות של עובדי המגזר ומנהליו בשוק הפרטי. אלא אם מדובר בכל מיני רמנכ"לים או ביוצאי "יחידות מובחרות" (משרד האוצר, 8200 וכד'), הרוב המכריע של עובדי המגזר הציבורי מוקצים מחמת מיאוס, וזאת למרות שתנאי הסף בכניסה למגזר הציבורי מחמירים יחסית, כלומר רבים מהאקדמאים במגזר הציבורי הם בעלי כישורים, לפחות על הנייר. אז מדוע הם סובלים מתדמית פח? כי המגזר הציבורי נחות משמעותית מהשוק הפרטי בכל פרמטר (כפי שהוכח בשורה ארוכה של מחקרים בישראל ובעולם), ועל כן גם המוכשרים ביותר הופכים שם לבעלי מקצוע בינוניים שסובלים מכל הרעות החולות של המגזר: חוסר יעילות, תפוקות נמוכות, בינוניות מקצועית, בזבזנות וכו'.

לסיכום, זהות המעסיקים (עם דגש על המעסיק האחרון) היא שקובעת את ערך המותג בשוק העבודה, ולא מגוון המיומנויות, הידע והערכים המקצועיים שהתווספו בשורה של תפקידים וארגונים, שהרי האימפקט השיווקי של שם החברה (אוסם-נסטלה למשל), הוא הרבה יותר חזק מפירוט ארוך ומייגע של שלל תחומי ידע, ניסיון, מיומנויות, ערכים ומה לא, שעובד חברה עלומה מנסה נואשות להביא לביטוי בקורות החיים שלו.

הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com