הקרב על הגז הישראלי: מי ימצמץ ראשון?

על רקע משבר משק הגז, נפגש אתמול (ג') שר האנרגיה יובל שטייניץ עם בעל השליטה בקבוצת דלק יצחק תשובה ונציגיהם של חברת נובל אנרג'י האמריקאית, במטרה לגבש את המתווה הסופי להסדרת משק הגז הטבעי בישראל.

בפגישה שנמשכה 7 שעות, דנו הצדדים בסוגיות שעוד נשארו פתוחות, ולאחריה הצהיר שטייניץ כי "אני לא אסכים שטענות פופוליסטיות ימנעו את פיתוח "לוויתן". יזמתי את הקמת ועדת ששינסקי שהכפילה את המסים שמשלמות חברות הגז, אז שאף אחד לא יטיף לי מהו האינטרס הציבורי".

אז מהן אותן סוגיות שנדונו בפגישה, האם הפתרון רחוק מסיום, על מה המדינה מוכנה להתפשר וחברות הגז לא מוכנות לוותר, ואיך ארצות הברית ואיראן נכנסות לתמונה.

האינטרס הציבורי - חשמל זול לצרכן

אם צריך לסכם את הנושא במשפט, ניתן לומר שהאינטרס הוא חשמל זול לצרכנים, אנרגיה זולה לתעשייה, ובעיקר הבטחה שהמצב יימשך בעתיד, לפחות בעשרות השנים הקרובות. כיום, 60% מהחשמל במדינת ישראל מיוצר מגז טבעי שמגיע ממאגר "תמר".

הגז הזול אפשר לחברת החשמל להפחית את עלות הייצור שלה בעשרות אחוזים. כך שבעוד שבשנת 2012 עמדה הוצאת הדלקים של חברת החשמל על 20 מיליארד שקל, בשנת 2014 עמדה ההוצאה על 6.1 מיליארד שקל - ירידה של 70%. כאשר עלות ייצור החשמל של חברת החשמל יורדת - כך גם תעריף החשמל לצרכנים יורד.

להבטיח אספקת גז רציפה

נכון להיום, כל הגז שצורך המשק הישראלי מגיע ממאגר אחד - תמר - באמצעות צינור יחיד שמחובר לחוף. במקרה של תקלה באותו צינור, או פעילות חבלנית עוינת נגד מתקני הגז במים, המשק הישראלי מושבת. כדי להבטיח אספקת גז רציפה, יש לבנות צינור גז נוסף ממאגר תמר לחוף ולדאוג לפיתוח מאגר הגז הגדול לוויתן, שיכול לבדו לענות על צורכי הגז של המשק הישראלי במשך עשרות שנים.

אין הצדקה כלכלית לפיתוח לוויתן ללא חוזי יצוא

הסיבה לכך היא שצריכת הגז של המשק הישראלי לא מצדיקה השקעה של מיליארדי דולרים שננדרשים לפיתוח מאגר לוויתן, וגם לא בניית צינור נוסף ממאגר תמר. לשם כך נדרשים חוזי ענק לייצוא גז. ואכן, בשנה האחרונה חתמו השותפות במאגרים על מכתבי כוונות לייצוא גז למצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. על פי הערכות, ההכנסות מייצוא הגז צפויות להכניס לקופת המדינה (מסים ותמלוגים יחד) כ-70 מיליארד דולר על פני עשרות שנים.

אלא, שלפני חצי שנה החליט הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיויד גילה, כי יש לשנות את מבנה משק הגז בישראל. גילה טען כי דלק ונובל קנו מחברת רציו 85% ממאגר לוויתן (שאז החזיקה ב-100% מהמאגר) בצורה לא חוקית, ובכך למעשה יצרו הסדר כובל. מאז אותה הכרזה, קפאו המגעים על יצוא הגז - ומצרים וירדן המשוועות לאנרגיה זולה מחפשות דרכים חלופיות.

מצרים, למשל, החלה במשא ומתן עם קפריסין על יבוא גז ממאגר "אפרודיטה", ואף העלתה את מחיר הגז למשק המקומי כדי למשוך אליה חברות זרות. ירדן, מצדה, החלה במשא ומתן על רכישת גז ממאגר "עזה מארין" שנמצא בשטח הרשות הפלסטינית.

שישה חודשים של דיונים

מאז הכרזתו של גילה, ניסתה רשות ההגבלים העסקיים להגיע להסכם עם חברות הגז כדי להימנע מפנייה לבית המשפט. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף מינה את ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל, לעמוד בראש צוות שיגבש מתווה פשרה שמוסכם גם על חברות הגז, וגם יענה על "האינטרס הציבורי". לראשונה הוקם צוות שכולל את כל הרגולטורים הנוגעים בדבר, ביניהם משרדי האנרגיה, האוצר והמשפטים, וכך גם רשות ההגבלים.

וכך, בפברואר האחרון הציגו הרגולטורים מתווה שמוסכם עליהם, אבל לא על חברות הגז. נובל דרשה להיות מעורבת בחוזי הגז למשק המקומי, וחברות הגז לא הסכימו להתחרות אחת בשנייה על שיווק גז ממאגר לוויתן. גם הרגולטורים הבינו כי שיווק בנפרד, כפי שדרש גילה, אינו ישים במשק קטן כמו ישראל, שלו תשתיות לא מפותחות.

ההבנה הזו הובילה את הרגולטורים לגבש מתווה פשרה שני במספר, שהפעם היה מוסכם על החברות. עיקר המתווה הוא שינוי מבני במאגר תמר שכולל מכירה של כל אחזקות דלק במאגר ודילול אחזקות נובל מ-36% כיום ל-25%. עוד סוכם, כי דלק ונובל ימכרו את אחזקותיהם במאגרי הגז הקטנים יותר "כריש" ו"תנין".

עכשיו נוצרה בעיה חדשה: גילה לא הסכים למתווה החדש וטען כי הוא לא יוביל לתחרות אמיתית במשק הגז. אולם, לאחר שהבין שיתר הרגולטורים נחושים לקדם אותו - התפטר.

מה יקרה כשאיראן תחזור לשוק?

הישורת האחרונה, מסתבר, היא מורכבת הרבה יותר ממה שחשבו וקיוו בתחילה המדינה וחברות הגז. משק הגז בכלל וחוזי גז בפרט, הם עניין מורכב שכולל סוגיות כמו מחירי גז, סל הצמדות, מסים על יצוא ועוד. לכן, מאז הצגת המתווה החדש בחודש שעבר, מקיים צוות קנדל מרתונים של פגישות עם חברות הגז כדי להגיע להסכמות סופיות.

מחלוקת אחת שנשארה פתוחה היא סוגיית מחירי הגז למשק המקומי. חברות הגז מוכנות להתחייב כי מחיר הגז בחוזי גז עתידיים יישאר ברמת המחירים הנוכחית של כ-5.7 דולרים ליחידת אנרגיה, וגם משרד האנרגיה מסכים לכך. מנגד, משרד האוצר מבקש להוריד את המחיר לרמה של 5.3 דולרים. הפער לא נשמע אולי גדול כעת, אך הוא יכול להגיע בתוך 15 שנה (אורך החיים של חוזה גז ממוצע) - למאות מיליוני דולרים.

סוגיה נוספת שנשארה פתוחה היא לוחות הזמנים למכירת כריש ותנין. בעוד שחברות הגז מוכנות להתחייב על מכירת המאגרים בעוד 6 שנים, האוצר מעוניין במכירה זריזה יחסית של שנה וחצי. על מחיר הגז למשק המקומי ועל לוחות הזמנים למכירת המאגרים הקטנים יהיה קל יחסית להגיע להסכמה, אך לא כך בכל מה שקשור לייצוא הגז. כאן משחקים המספרים תפקיד פחות משמעותי, ואת מקומם תופסים הגיאו-פוליטיקה והיחסים המדיניים של ישראל עם המדינות השכנות.

"לארה"ב יש אינטרס שהכלכלה הישראלית תצמח, ויש בנוסף אינטרס של חברה אמריקאית (נובל אנרג'י - ה"כ) שתצליח אחרי ההשקעות הגדולות שהשקיעה. בנוסף, יש לארה"ב אינטרס בקשרים הביטחוניים והכלכליים שהגז הזה יכול לאפשר" - כך טען הבוקר (ד') שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו בריאיון שהעניק לגלי צה"ל, בהתייחס למכתב הכוונות שחתמו שותפות לוויתן עם חברת החשמל הירדנית לאספקת 45 BCM של גז על פני 15 שנה.

בתוך כך, גם שטייניץ התייחס למצב הגיאו-פוליטי והזהיר כי "לאיראן יש עתודות גז שהן פי 40 ממה שיש לישראל. 5 שנים לא יכלו להשקיע שם בגלל הסנקציות, אך ברגע שיוסרו הסנקציות ואיראן תחזור לשוק - יש סכנה שנישאר מיובשים. ישראל צריכה לראות את המפה הגיאופוליטית המלאה ולא לחשוב רק על שיקולים צרים. ברגע שיוסרו הסנקציות מעל איראן, החברות והבנקים הבינלאומיים יזרמו לשם ואנחנו ניתקע".

הפאניקה עושה את שלה

אז מה קורה עם יצוא הגז? כאמור, מצרים וירדן לא חיכו שישראל תפתור את המחלוקות שלה בינה לבין עצמה, וחיפשו דרכים חלופיות לרכוש גז טבעי זול. עובדה שמעוררת פאניקה גם בחברות הגז, אך גם בממשלה הישראלית.

והפאניקה עושה את שלה. כדי לקדם את יצוא הגז למצרים, תאשר הממשלה ככל הנראה את יצוא הגז ממאגר תמר לחברת יוניון פנוסה הספרדית, זאת למרות שאסרה יצוא משמעותי של גז מתמר לפני שמאגר לוויתן יחובר לחוף. חברות הגז אף מבקשות מהמדינה להכיר בהוצאות הבנייה של הצינור שהן אמורות לבנות למצרים, כאשר המשמעות היא דחייה בתשלום המס לפי חוק ששינסקי. לפי שעה נראה כי האוצר מתנגד לדרישה זו.

סוגיה נוספת שקשורה לייצוא הגז ועדיין פתוחה קשורה למכסות יצוא הגז. חברות הגז מבקשות להגדיל את מכסות הגז המיועדות לייצוא כך שהמשק הישראלי ישמור לעצמו 450 BCM של גז ולא 540 כפי שקבעה הממשלה. הממשלה מסרבת לדרישה זו, אך כן מוכנה לשקול "להחריג" 45 BCM של גז המיועדים לירדן ממכסת הייצוא הכוללת.

סוגיה נוספת וחשובה שנשארה פתוחה היא מודל קביעת המסים על יצוא הגז. בנובמבר האחרון המליץ צוות בראשות מנכ"לית משרד האוצר לשעבר יעל אנדורן לקבוע בחוק את מודל ה-Netback כשיטה לקביעת המסים על הייצוא. לפי שיטה זו, המדינה תקבע מהו הרווח הצפוי ליזמים - שעליו יוטל המס - לפי חישוב של מחיר העסקה, פחות שיעור החזר ההשקעה המקובל על עסקאות מסוג זה בתוספת שיעור התשואה המקובל.

על מנת להבטיח כי השותפות במאגרי הגז לא ימכרו את הגז במחירים נמוכים מדי, המליצה הוועדה על מנגנון שיבטיח כי מחיר הגז בעסקאות הייצוא לא יהיה נמוך מהמחיר המקובל בישראל. ואולם, חוק המיסוי עוד לא התקבל, וירידת מחירי האנרגיה בעולם השפיעו גם על הדרישות של חברות הגז.