אסטוניש אסטוניה

נחתתי בה לחלוטין נטולת ציפיות. וככה התחיל רומן מופלא עם אסטוניה, שביקרתי בה פעמיים בשנה האחרונה, ואין לי ספק שעוד ניפגש. אחת משלוש המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה), שפועמת בה רוח סקנדינבית מלאת השראה מכיוון פינלנד השכנה ואחרי מאות שנים שבהן עברה מיד ליד בין דנמרק, שוודיה, גרמניה ורוסיה.

אחיותיה הבלטיות האחרות עדיין נאבקות להשיל מעליהן עקבות דורסניים של מכבש סובייטי. כחמישים שנה של גירושים, מעצרים והגליה לסיביר לא הולכות ברגל. ב-1988 אסטוניה הרימה ראש במה שנודע כמהפכת השירה: כ-300 אלף בני אדם החזיקו ידיים ויצרו שרשרת חיה ומזמרת של שירים פטריוטיים, ואת המנגינה הזו אי-אפשר היה להפסיק. זה לקח עוד זמן, אבל מסך הברזל נפל ב-1991, הרוסים נסוגו בלי אף ירייה, והאסטונים הוכיחו שיש להם נשק אלטרנטיבי.

לשירה תמיד היה מקום חשוב בתרבות האסטונית ובלאומיות שלה. פסטיבל השירים והריקודים נערך מדי חמש שנים בקיץ באזור העיר טאלין, והוא משמש סמל מרכזי בלאומיות האסטונית עוד מהמאה ה-19. הפסטיבל הראשון, ב-1869, היה למעשה ניסיון ראשון להגדרה עצמית אסטונית. כחמישים הרכבים (קרוב ל-900 משתתפים), הופיעו אל מול קהל של אלפים. השירים ששרו אז הפכו למסורת שממשיכה גם כיום.

האומה המזמרת

בראשית המאה ה-20 הפסטיבל הפך גם לפסטיבל ריקודים. עם קבלת העצמאות ב-1918 הפך הפסטיבל לחג של ממש - מעין יום עצמאות נוסף. הם המשיכו במסורת גם כשאיבדו את עצמאותם (נכבשו ועברו מיד ליד בין גרמניה הנאצית לרוסיה הסובייטית) ופיתחו לעצמם זהות שהם מגדירים כ"אומה שרה".

ב-1988, כשברית המועצות הייתה על סף קריסה, התנועה הלאומית האסטונית ערכה שוב פסטיבל שירה, שהפך למפגן עוצמה אסטוני, כשמאות אלפי אנשים באו לזעוק "עצמאות לאסטוניה".

ואולי שירה היא דרכם של האסטונים לתקשר, כי בשפתם יוצאת הדופן, ששייכת למשפחת השפות הפינו-אוגריות, בעיקר שותקים. במיוחד עם זרים. כשמבקרים במוזיאון הקג"ב בטאלין, מבינים את ההיגיון שמאחורי החשדנות והסגירות.

מאז מתקיים הפסטיבל מדי חמש שנים ומשתתפות בו עשרות אלפי מקהלות וקבוצות של ריקודי עם, עם רקדניות שלובשות חצאיות פסים מגוונות ומתחתן גרביים פרחוניים, שהם מפה אתנוגרפית מרושתת בקודים תרבותיים. הפעם הבאה תהיה ביולי 2019, אבל פסטיבל Birgitta למוזיקה מקומית מתקיים מדי קיץ, למי שאוהב את הז'אנר.

היפנים של אירופה

האסטונים זכו לכינוי "היפנים של אירופה" בגלל נטייתם לוורקוהוליות ואהבתם לחדשנות ולהיי-טק. לא נדיר לפגוש אסטוני במשקפי שמש על חוף ים, או על ספסל ביער, כשעל ברכיו מונח חברו הטוב, המחשב. 95% משטח המדינה מרושתים ברשת מהירה מדור רביעי (G4) וה-WIFI זמין בה בחינם בכל פינה, כולל חורש בתולי ושביל באחו.

באסטוניה נולדו חברות טכנולוגיה בינלאומיות כמו סקייפ וקאזה, והיא הוכרזה ב-2014 כאחת מחמש המדינות המתקדמות ביותר מעולם מבחינה טכנולוגית (לצד בריטניה, קוריאה הדרומית, ניו זילנד וישראל). ממשלת אסטוניה גאה מאוד, ובצדק, במדיניות ה-e-Estonia שלה. כל השירותים לאזרח - מערכת המשפט, המיסוי, הבנקאות, האנרגיה, הבריאות, התחבורה, הביטוח, מערכת הבחירות ועוד - כולם מנוהלים באינטרנט וזמינים לאזרחים ברשת.

האסטונים הם גם אומה שחושבת ירוק, וזה בא להם בטבעיות, עם כ-1,500 איים בים הבלטי, חמש שמורות טבע ואין-ספור יערות שעומדים לרשותם של פחות ממיליון וחצי תושבים, שמתפרסים על 45 אלף קילומטרים רבועים (כתבה נוספת על אסטוניה, שתוקדש במיוחד לאיים וליערות, תתפרסם בקרוב). הם לא מסתירים את העדפתם המיזנטרופית לשכן טוב, כזה שיגור במרחק של לפחות שלושה קילומטרים.

טקסי הסאונה ושאר פולחנים

האסטונים היו עובדי אלילים עד שלב מאוחר יחסית, והיו בין האחרונים להתנצר באירופה הימיביניימית, וגם זה בכפייה. עד היום נדמה שהכנסייה של כל אסטוני טוב היא הסאונה שלו, הנמצאת בחדר מיוחד בביתו או במבנה בחצר.

לגבי הלא-אסטונים היא רותחת בטמפרטורות לא סבירות. מקובל לשפשף את הגוף בליפות קשיחות ובצרור זרדים להצלפה, להאצת זרימת הדם. שבת הוא יום הסאונה הלאומי. מומלץ מאוד לקבל הזמנה ממקומי לטקס הסאונה, אבל צריך לדעת שהוא אורך כמה שעות טובות ומסתיים בדרך כלל בטבילה בנהר או במעיין קרים כקרח. כשירות הלב לעמידה בשינויים קיצוניים כאלה - על אחריותכם.

כמו במקומות רבים אחרים באירופה, גם באסטוניה קיימת תנועה של כמיהה לעבר הפגאני. רבים עולים לרגל למקומות פולחן עתיקים ומתעניינים במיתולוגיות קדומות. יש לא מעט אנשים שמודים בפה מלא שהם מאמינים בקיומם של רוחות, מכשפות ויצורים מיתיים המכונים בוג. במגדל מהמאה ה-13 של מצודה בעיר הפסלו שוכנת רוחה של "הגבירה הלבנה", המאהבת הנצחית. המיתוס המקומי גורס שבלילות ירח מלא היא מפגינה נוכחות, במיוחד במהלך פסטיבל הבלוז באוגוסט. נסו ותיהנו.

טאלין (Tallinn) הבירה, היא עיר מסקרנת. העיר החדשה, שחלקה עדיין רווי סממנים מהעידן הקומוניסטי וחלקה מודרני ומתפתח, נמצאת בתנופת פיתוח. מנגד ניצבת העיר העתיקה, שהיא בעיניי אחת היפות באירופה. בונבוניירה קומפקטית, שמשמרת ארכיטקטורה מימי הביניים כולל חומות מסיביות, צריחים, שערי ברזל ומבוך.

אין מנוס מהממתק הלאומי, מרציפן. ליד הכיכר המרכזית נמצא בית הקפה Kalev שנראה כמו קפיצה בזמן למאה ה-19. זוהי חנות הדגל של מפעל הממתקים שהוא מותג, שמייצא לכל העולם. יש בו גם מוזיאון עם עשרות דמויות ועם מבחר חיות. ציירת המרציפנים, Kulli Mihkla מסבירה שהממתק המצויר אכיל במשך ארבעה חודשים, ואחר כך הוא נהנה מחיי מדף לנצח. היא מציירת על הדמויות שהכינה, בעזרת צבעי מאכל, בזריזות מדהימה, ומספרת שהיא עובדת כבר 37 שנה עם תבניות מ-1864, שאת תוכנן גם הצאר הרוסי בלע בשקיקה.

במרחק צעידה משם מגיעים למוסד עירוני אחר. מוזיאון הקג"ב נמצא בגג של מלון Viru, שזו גם תצפית טובה על העיר העתיקה. הוא נחנך ב-1972 כמלון ייעודי לשכן "זרים" - משלחות, אורחים.

הגעתי למלון במסגרת פסטיבל צילום בינלאומי שהשתתפתי בו כשופטת, והוזמנתי ללון בקומה ה-22. לא ידעתי על הקומה הסודית שמעליי, עד שבמקרה הצטרפתי לסיור, שפתח את הדלתות הכפולות אל המוזיאון השוכן במרפסת הגג. כאן היה מטה בילוש מצמרר.

כל אורח זכה למעקב צמוד. חלק נכבד מעובדי המלון לכאורה - מלצרים, חדרניות, אנשי קבלה ונהגי מוניות - היו בעצם פיונים של "האח הגדול" בקומה ה-23. נדהמתי לראות שמיקרופונים נשתלו לא רק בחדרים, אלא גם במאפרות ובצלחות הגשה עם תחתית כפולה. כל מלצר קיבל את מפת השולחנות ואת שמות האורחים שמהם צריך לאסוף שיירי מידע ולהחליף סוללות, כשנגמרו.

"בבושקה", גברת חמורת סבר, ישבה מול המעלית בכל קומה, דיווחה לרשויות על כל תנועה וחיטטה בתיקים ובמזוודות. בזמן שברחובות אנשים עמדו שעות בתור לכיכר לחם, פה חילקו קוויאר, פאטה כבד, נקניקיות ושמפניה, כדי לעשות רושם על האורחים הקפיטליסטיים מהמערב וכדי לעודד אותם לפטפט בחופשיות.

בכניסה לאחד החדרים, עם דלת בעובי חדר כספות, תלויה רשימת שמות שמחוקה בטוש שחור. אלה היו הנשים שגויסו למקצוע העתיק בעולם. "היו לנו מקרים מביכים שנכדים ביקרו ושאלו מה סבתא שלהם עשתה למען המדינה", סיפר המדריך.

מכוניות, מגדלורים ותחרה

עוד נוסטלגיה מהימים ההם מצאנו במוזיאון המכוניות של טאלין. אוסף פרטי מרהיב של כלי רכב מהתקופה הסובייטית, בצמוד לגן החיות של העיר. כחמישים ג'יפים צבאיים שהוסבו לשימוש חקלאי, אופנועים אוקראיניים ומכוניות שאזרחים חיכו בתור שנים לאישור ממשלתי כדי לקנות אותם, בעיקר מתוצרת לאדה, מוסקוביץ ו-GAZ.

גולת הכותרת של האוסף הן מכוניות שרד מסוג מרצדס של חברי המפלגה, ובהן הלימוזינה של החבר מיכאיל גורבצ'וב, ורכב אמפיבי שהוצנח בקרבות עם הגרמנים, ונחשב בשעתו לסוד צבאי. הרכבים נראים שמישים ואטרקטיביים לנהיגה.

רק חצי שעה מטאלין, ואנחנו בחצי האי סורופי (Suurupi). כזה מקום דמיינתי לי בעבור אדמירלי ספינות אמיצים, מנווטים בים סוער לחופי מבטחים. מתוך כ-41 מגדלורים במדינה, סורופי זכתה בשניים מרהיבים. "האחורי" ו"הקדמי", שבנוי מעץ ונחשב לעתיק באסטוניה. שניהם נמצאים בחצר האחוזה של אן-לי קארס, שמורים ומשוחזרים כמבנים ארכיטקטוניים אייקוניים בחסות המדינה.

אמה של אן-לי הייתה זו שטיפסה בסולם כדי לאותת בפעמון הענק, שהוחלף ברבות השנים בצופר מחריש, שהגיע לאוזני הימאים שהיו בדרכם לנמל בטאלין. שומר מגדלור היה מקצוע שעבר במשפחה ואויש בעיקר על-ידי גברים, במיוחד בתקופה שבה מגדלורים היו בשימוש צבאי והמים הטריטוריאליים היו ממוקשים. ב-2002 הסתיים הג'וב הממשלתי, כי המגדלורים עברו למערכת אוטומטית, וככה חלף מהעולם עוד מקצוע. כתיירת נהניתי לטפס במגדלור ה"אחורי", ולראות תצוגה מוזיאלית של פריטים אותנטיים מסצנת המגדלורים. ב"קדמי", אפשר לראות 360 מעלות של פנורמה ימית ואת הסנכרון בין שני המגדלורים כקומפלקס. ב-15 באוגוסט יתקיים פסטיבל המגדלורים הארצי - כן, יש דבר כזה.

ואם תרצו, במחווה לרוחות רפאים ומסורות פאגניות, הדרימו לטרטו וחפשו את הספרייה היחידה בעולם שנבנתה על חורבות של כנסייה. "גשר המלאכים", ו"גשר השטן" מומלצים לצעדה בשקיעה, בארץ שבה רומנטיקה מחכה לכם בכל פינה.

מידע מעשי

טיסה: אין טיסות ישירות מהארץ לטאלין, יש מבצעים מאמצע חודש יולי עם חניות ביניים, במחיר של 350-400 דולרים. אייר בלטיק דרך ריגה, טורקיש דרך איסטנבול, אירופלוטמוסקבה, אייר ברלין דרך ברלין, אוקראינה דרך קייב.

לינה: בית המלון Schlossle בטאלין ממוקם מצוין, בלב העיר העתיקה. שייך לרשת LHW האירופית של מלונות יוקרה. מבנה משומר בן 165 שהוסב ב-1985 למלון בוטיק. החדרים מלאי אווירה וריהוט עתיק. במרתף חדר סיגרים ובר בעיצוב סקסי. www.schlossle-hotels.com, טל' 372-6997700

מסעדה מומלצת: Kuldse Nostu Korts (פונדק החזירון המוזהב), מסעדה אותנטית, נמצאת ליד מרכז המידע לתיירים. מעוצבת כמסעדה כפרית, עם שעוני קוקייה, גלגלי כרכרות וקנקני שיכר. מגישים קדרת בשר משביעה לשני סועדים ב-20 אירו. dunkri 8, טל' 372-6286567

מוזיאון הקג"ב, טאלין: סיורים באנגלית מתקיימים פעמיים ביום - 11.30 ו-14.30, במחיר 10 אירו. נדרשת הרשמה מראש, טל' 372-6809300, Viru.reservation@sok.fi.

מוזיאון הרכב: info@automuuseum.ee טל' 372-5141444, דרוש תיאום מראש.

ביקור במגדלורים: טל' 372-5057780 למידע נוסף: info@suurupi.ee; דרוש תיאום.

המלצה: Seaplane Harbour בטאלין הוא לא סתם מוזיאון ימי, אלא חוויה אינטראקטיבית וטכנולוגית. החלל העצום הוסב מהאנגר מטוסים ימיים של חיל האוויר האסטוני למוזיאון שקטף פרסי עיצוב. בין המוצגים: צוללת בת 75 ושוברת הקרח הגדולה בעולם, בת 100, שהוזמנה על-ידי הצאר הרוסי ומסעה האחרון היה ב-1979, ללניגרד. www.seaplaneharbour.com

הפלגת חוויה - שעתיים בספינת מפרש עתיקה בשם Kajsamoor. רב החובל הוא גם שיאן גינס, כי הקיף בספינה הזו את האוקיינוס השקט. אם ברשותכם כרטיס העיר טאלין יש הנחה, ובמחיר כלולה גם ארוחת ערב (דלוחה), שמתאימה אולי למלח מורעב. טל' 372-5032321, www.kajsamoor.eu