יזם העיר רוואבי: "אם הצלחנו לבנות עיר, נבנה גם מדינה"

בזמן שבישראל עסוקים בספקולציות סביב תוכנית הדיור החדשה שהוציא לדרך שר האוצר משה כחלון, ברשות הפלסטינית עומדים לגזור את הסרט סביב תוכנית הדיור השאפתנית והגדולה ביותר בשטחם. במהלך יולי הקרוב, מיד בתום חודש הרמדאן ואחרי שנים של ייסורים רגולטוריים גם מצד הרשות ובעיקר מצד ממשלת ישראל, תחל האכלוס של העיר הפלסטינית הראשונה שתוכננה והוקמה בימינו: "רוואבי". 700 יחידות דיור יאוכלסו באופן מיידי, כאשר בסוף התהליך תמנה העיר, שנמצאת בין שכם לרמאללה, 40 אלף תושבים. 65 אלף דולר מחירה ההתחלתי של דירת 4-5 חדרים ועד 200 אלף דולר לדופלקס ענק ויוקרתי. הגרף, לפחות בינתיים, נמצא בעלייה.

בישראל מכנים את רוואבי "מודיעין הפלסטינית" בגלל קווי הדמיון בסגנון הבנייה ובקהל היעד שמגיע לרוב מהמעמד הבינוני-גבוה, אבל היזמים של העיר ממהרים לתקן. "אנחנו לא רוצים פה 'עיר שינה' כמו מודיעין, אלא עיר שהיא גם מוקד תעסוקה, בילוי ותיירות", מספר אמיר דג'אני, מראשי הפרויקט. "הקמנו כאן פארק תעשייה, אמפי-תיאטרון, מתחמי קניות ובתי קולנוע, ואנחנו רוצים לבנות גם בתי מלון. ברמאללה ובשכם יבואו לכאן בשביל כל אלה, לא בשביל פלאפל", הוא מוסיף.

דג'אני מגדיר את רוואבי "עיר ירוקה וחכמה", בשל מכלול האמצעים שהיא כוללת מרמת התשתיות ועד הדירה בקצה: "לא תראו פה אנטנות או צלחות על הגגות, המים שמשמשים את הדירות ממוחזרים לטובת החקלאות ומערכת אינטראקטיבית שתותקן בכל דירה תעדכן כל יום על אירועים או מבצעים חדשים בבתי העסק".

רוואבי כולה היא תוצר של יזמות פרטית. המיליונר הפלסטיני משכם בשאר אל מסרי העמיד כמה מאות מיליוני דולרים, ואת רוב ההון גייס בעיקר מממשלת קטאר. 1.2 מיליארד דולר הושקעו עד כה, וזה עדיין לא מספיק. הרשות הפלסטינית הבטיחה עוד בשנת 2008 לבצע ולממן את התשתיות, אבל זה לא קרה. "הם לא העמידו את הפרויקט בעדיפות גבוהה ולא שמו אגורה אחת עד היום", מלין אל מסרי במפגש עם עיתונאים ישראלים שהשתתפו בסמינר של "יוזמת ז'נבה". בצד של ישראל לא רק שלא סייעו, הוא אומר, אלא בעיקר עיכבו. "במשך שנה וחצי ישראל סירבה לחבר אותנו למערכת המים וזה הציב אותנו על סף פשיטת רגל, כי גם כשהדירות היו מוכנות לא קיבלנו עבורן את מלוא התשלום מהרוכשים משום שלא יכולנו למסור אותן", הוא אומר. "אבל הקושי הגדול ביותר שהציבה ישראל היה כשהיא לא איפשרה לנו במשך שנתיים לסלול כביש גישה אל שטח העיר כדי שנוכל לבנות אותה. נאלצנו לפלס שביל דרך ההר וככה בקושי רב עברו המשאיות. הוצאנו הון על הדבר הזה והעובדה שהאישור הגיע בסוף אחרי שנתיים, אחרי שכבר היה מאוחר מדי, הוכיחה שהעיכוב לא נבע מענייני ביטחון".

לדברי אל מסרי, גם היום מעכבת ישראל אישורים להרחבת כביש הגישה היחיד שמגיע אל העיר ואישור לסלילת כבישים נוספים דרך שטחי C (שטחים בשליטה ביטחונית ישראלית לפי הסכמי אסולו), שיאפשרו מעבר מרמאללה ושכם. בעיית הגישה אל העיר והצורך להתקדם מהר ככל הניתן בבנייה, הביאה את ראשי הפרויקט להקים מפעלים שלמים לחומרי בניין בפאתי העיר. הבלוקים, הבטון, חיפוי האבן וכל מה שלא מחייב יבוא, נעשה במקום. עכשיו, בשלב הגמר, אפשר להבחין גם במותגים הישראליים שמהדרים את הדירות היוקרתיות.

אלוויס פינת מונרו

במידה רבה, רוואבי מסמלת את המדינה שבדרך, או לכל הפחות את המדינה שיזמי העיר היו רוצים שתהיה: חילונית, סובלנית, שוקקת חיים וחברה. איתות לכך אפשר לראות בתמונות הענק ששולבו בצמוד לחיפוי האבן במבנים הצמודים לאמפי-תיאטרון המקומי, בהן מככבות דמויות כמו מרילין מונרו, אלוויס פרסלי, ג'יימס דין, בוב מארלי ומייקל ג'קסון. הזוגות הצעירים שרכשו דירות במקום כבר הבהירו למועצת העיר החדשה שהם מעוניינים בכיתות מעורבות לבנים ולבנות, זאת אף שהיזמים בנו במקור בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות. אל מסרי מספר כי המחשבה הייתה שהתפעול השוטף של בתי הספר ייעשה על ידי הרשות הפלסטינית, אבל גם במקרה הזה הרשות נסוגה. "היא מסרבת לממן לפי שעה את בתי הספר אז אנחנו מנסים לגייס עזרה מגורמים שונים כמו כנסיות. לנהל בתי ספר אני כבר לא יודע, עד כאן".

אל מסרי מספר כי הוא הופתע לגלות כי לא מעט מרוכשי הדירות ברוואבי הם ערבים ישראלים. "הם באים לכאן במספרים יפים, חלקם רכשו דירות כדי לבלות בהן בסופי השבוע, אבל רובם קנו לצורכי השקעה. מגיעים מנצרת, חיפה, אום-אל פחם ועוד. ניסיתי להבין מה הם מחפשים פה והבנתי את זה כשנסעתי לבקר חבר רופא בטייבה והגעתי בטעות לכוכב יאיר. ההבדל היה כמו בין גן עדן לגיהנום. ככה נראים היישובים הערביים בישראל".

כשהוא נשאל האם יהודים יכולים לרכוש דירה ברוואבי, הוא אומר: "כל מי שמבקש לרכוש דירה ברוואבי חייב לקבל אישור מהרשות הפלסטינית וזה מסכת של חצי שנה בערך, אבל אין לי תלונות על כך כי זה נועד למטרה טובה - להגן מפני אנשים רעים בצד הישראלי שאם יאפשרו להם לקנות כאן דירות הם יתקעו את דגל ישראל בחלון. המתנחלים ניסו להפריע לנו מהרגע הראשון, גנבו לנו ציוד, חיבלו, ניסו לטעון אפילו שאנו פוגעים באיכות הסביבה, הם ניסו הכול. ההוראה שלנו הייתה לעזוב הכול ברגע שהם מגיעים ולהימנע מעימות". האם הוא רואה אפשרות לשתף פעולה עם המתנחלים מבחינה כלכלית וחברתית? אל מסרי מאוד חד בעניין: "לא נשתף פעולה עם המתנחלים בשום מחיר כי ההתנחלות היא עוול, לא אתן לה יד. היא מכשול גדול בעיניי. אם הם יודיעו שהם עוזבים, אזמין אותם למסיבה גדולה וחגיגית על חשבוני ביום שהם יילכו".

טקסט פוליטי

אל מסרי נע כל העת על הציר שבין הון ללאום, מנסה לחבר בין שני הערכים ולעודד אחרים לעשות כמוהו: "מי שחושב שהקמת העיר הזו נעשתה כדי לעשות כסף טועה בענק, אבל שלא תטעו - אעשה הכל כדי להרוויח משהו בסופו של דבר. כרגע זה נראה קשה, אבל אם נצליח, לפחות זה יעודד יזמים נוספים לנסות גם כן. אנחנו הרי למדנו תוך כדי בנייה ועשייה, כך שכל מי שיבוא אחרינו יוכל לחסוך לדעתי לפחות 25%-30% מההוצאות".

על המציאות העסקית והגיאו-פוליטית הוא אומר: "אין ספק שיש כאן סיכונים כלכליים ופוליטיים. ידענו אז ואנחנו יודעים היום שאנחנו מקימים פרויקט תחת כיבוש, מתוך תקווה שזה ישתנה. תאהבו את זה או לא, מדינת פלסטין כבר פה. היא קמה. יש פלסטינים, הם קיימים, ובסוף תהיה מדינה פלסטינית, בדיוק כמו שישראל היא עובדה. השאלה אם היא תהיה מדינה שנשענת על תרומות ועבודה בישראל, או מדינה עם כלכלה עצמאית. אני מעדיף את האפשרות השנייה. רוב הישראלים רואים בפלסטינים מסוכנים רדיקלים, אבל יש רדיקלים בינינו כמו שיש בישראל. לראשונה יש לישראלים הזדמנות לראות אצלנו משהו אחר. זה גם מסר לעולם - אם נותנים לנו הזדמנות, אנו מסוגלים לבנות עיר וגם עשרה ערים, מדינה ודמוקרטיה".

אל מסרי הוא ללא ספק טקסט פוליטי לא פחות מכלכלי, רהוט ומלא כריזמה. לשאלת "גלובס" האם הוא ישקול כניסה לחיים הפוליטיים, הוא משיב: "זה נמצא כרגע מחוץ לרדאר שלי. אני בן 54 היום, אולי בגיל 65 אשנה את דעתי. אני חושב שאני עושה היום יותר למען הפלסטינים מהמקום שבו אני נמצא, ובכל מקרה אני מאמין שצריך שניים לטנגו, ואני לא רואה שזה מתקיים היום". כששואלים אם הוא עצמו רכש דירה, אומר אל מסרי: "רכשתי כמובן ואני מתכוון לגור בה כשיחל האכלוס. אני מבטיח לכם שבחרתי לעצמי את הכיוונים הכי טובים".

רוואבי

שטח: כ-5,500 דונם

מספר תושבים צפוי: 25אלף בשלב א' ועד 40 אלף בהשלמת השלב הנוסף

סכום ההשקעה עד כה: 1.2מיליארד דולר (מבשאר אל מסרי וממשלת קטאר)

מאפיין בנייה: רוויה בחיפוי אבן - בעיקר 9 קומות בצד 32 מגדלים שנמצאים כעת בהקמה

טווח מחירים: 200-65אלף דולר

מחיר דירה ממוצעת: 110אלף דולר

אטרקציות: בתי קולנוע, אמפי-תיאטרון בסגנון קומי, פארקים, מרכזי קניות ובתכנון גם מלונות

 העיר רוואבי / צילום: שי ניב