הברווז הצולע הפך לנץ

כמעט לא ייאמן כמה אקסיומות התנפצו תוך ימים ספורים. כמה אמיתות מקובלות של מומחים למדע-המדינה, פוליטיקאים ובל נשכח - פרשנים בתקשורת, התהפכו. ייאמר לזכותם של כל המומחים שעשרת הימים האחרונים היו דרמטיים. אין מילה אחרת. ואפילו מילה זו ממעיטה בחשיבות האירועים, בהשפעתם האדירה לטווח הארוך.

כל אמריקנולוג היה מסביר, ובצדק, שהמילה "ליברל" היא בית-קברות פוליטי, שזיהוי אדם כליברלי משמעותה חיסולו. שערכי הדרום השמרניים בלתי ניתנים למחיקה. שבית-המשפט בעל הרוב הרפובליקני-שמרני, אמנם הדחוק, ימשיך להגן על ערכי המשפחה השמרנים, ואולי ינחית את מכת-המוות החוקתית על רפורמת הבריאות, האובמה-קייר המפורסמת. וכמעט שכחתי - שהנשיא ברק אובמה הוא ברווז צולע, הקריירה שלו גמורה, הוא נלחם על פיסות מורשת מרוטה. הדמוקרטים עצמם מחפשים איך להינתק מהאיש, הנשיא השוקע, בעל שיעורי התמיכה הצונחים.

הכול נכון. אבל, איך אמר בית-המשפט העליון בישראל - זו הייתה אמת לשעתה.

והשעה השתנתה. ואיך השתנתה.

ארבע מהלומות ניחתו תוך עשרה ימים. שלוש מהן מהלומות על ראשו של המחנה השמרני; רביעית אמנם בתמיכת הרפובליקנים בקונגרס, אבל הם תמכו בנושא שקידם הנשיא אובמה, ושיהיה מזוהה איתו, כלומר אפילו כאן לא בדיוק ניצחון.

אז נעשה סדר: בית-המשפט העליון בארצות-הברית אישר ברוב של 6 נגד 3, סעיפים קריטיים ברפורמת הבריאות של אובמה. למרות המאמצים העזים של מתנגדי החוק, הוא יישאר. אותו בית-משפט אישר, אמנם ברוב דחוק של 5 נגד 4, גם את החוק הכופה על כל מדינות ארצות-הברית להכיר בנישואים של הקהילה הגאה. וזאת במדינה השמרנית ביותר, הדתית ביותר בעולם הדמוקרטי. ועוד, הקונגרס העביר את הסכם הסחר עם מדינות האוקיינוס השקט, נושא אסטרטגי קריטי לארצות-הברית ולאובמה אישית. אגב, החוק הועבר למרות מרד במפלגה הדמוקרטית, לפחות באגף השמאלי שלה.

המהלומה הרביעית באה ממקום אחר לחלוטין - גזען לבן ביצע רצח המוני מזעזע בכנסייה שחורה בעיר צ'רלסטון בקרוליינה-הדרומית. תשעה בני-אדם, בהם הכומר, נרצחו. ומה שלא הצליחו לעשות אברהם לינקולן, פרנקלין ד. רוזוולט, ג'ון קנדי, מרטין לותר קינג, וברק אובמה, הצליח לעשות המעשה הנתעב - האדם שהתעטף בדגל הקרב של הקונפדרציה, הדגל המזוהה עם הדרום, עם העבדות, עם האפליה, הצליח להרוס את הלגיטימיות המפוקפקת של הדגל. רשתות סירס, וול-מארט, אי-ביי, הודיעו שיפסיקו למכור אותו וחפצים המזוהים איתו, יש תנועה להורדת הדגל הממשיך להתנפנף ברחבי הדרום, תזכורת מתמדת שמלחמת-האזרחים לא תמה.

ושוב, לא כל זאת קרה בגלל אובמה: הנשיא אף התנגד בשעתו לנישואים חד-מיניים. אבל זה היה מזמן, ב-2008. אז רוב אזרחי ארצות-הברית התנגדו לנישואים חד-מיניים. היום, רובם תומכים בהם. וזו נקודה חשובה אולי יותר מכול: רוח-הזמן המשתנה. ההופכת לליברלית יותר, לפתוחה יותר. וזה הנושא המכניס לצרה-צרורה את המועמדים הרפובליקנים לנשיאות.

ברמת המדינה או המחוז, מצבם טוב: מועמד רפובליקני באלבאמה או מיסיסיפי בדרום ארה"ב, למשל, ייבחר בקלות על מצע של יראת אלוהים מול הליברלים האלה, האתאיסטים, אלה המנסים לכפות על האזרחים הטובים של אלבאמה נישואים שאינם בין גבר לאישה.

אבל מה עושים כשצריך להיבחר לנשיאות? כשבשלב ראשון צריך להיבחר במפלגה, שבה יש כעת 12 מועמדים רשמיים לנשיאות? צריך לגייס את ההון הגדול ותמיכת השטח של מסיבת-התה, למשל. להתקבל עליהם. אבל יש בעיה. כי אחר-כך צריך לשבור פנייה חדה למרכז. והאמירות מוקלטות מצולמות ומתועדות. האם, כמו מייק האקבי, מועמדים אחרים יודיעו שינסו לשנות את החוקה כדי לעקוף את בית-המשפט העליון? זה אפשרי. אמנם חסר סיכוי למעשה, אבל אפשרי. האם יילכו עד הקצה השמרני-ימני? אז ינצחו אולי בפריימריז, אבל יובסו בבחירות עצמן.

הילארי קלינטון בנאום ההכרזה הרשמי שלה על ריצתה לבית הלבן, לא ברחה מהזיהוי עם אובמה. היא הודיעה בגאווה שהיא ממשיכה את מורשתו, כמו גם את מורשת רוזוולט, וקלינטון. גם בגלל חוסר ברירה, שהרי יריביה היו מדביקים לה את המורשת הזו. אלא שכעת מתברר שרפורמת הבריאות יכולה להיות ברכה. וככל שיעבור הזמן ויותר אמריקנים יהיו מכוסים בביטוח בריאות, הברכה, גם האלקטורלית, אמורה להיראות יותר, ולסייע לה יותר. וכך לגבי הסכם הסחר, וכן שוויון הזכויות לקהילה הגאה. כל אלה נושאים שהילארי קלינטון יכולה להתגאות בהם, להזדהות איתם.

ויש השלכות נוספות - הסנאטורים הדמוקרטים, המחוקקים שנמלטו מאובמה כמו מאש בבחירות הקודמות, שבהן הרפובליקנים זכו ברוב בסנאט, שהצטרף לרוב בבית-הנבחרים שהיה להם קודם. אבל יש נושאים שבהם יש צורך ברוב מיוחס. היום מעמד הנשיא, מורשת הנשיא אובמה לפתע נראים קוסמים הרבה יותר, פלטפורמה טובה בהרבה כדי להיבחר מחדש, תמיד שיקול לפוליטיקאים.

נכון, אולי לא בדרום העמוק, אבל לבטח במקומות אחרים. והדמוקרטים מתחילים לחוש שאולי יוכלו לכבוש מחדש את הקונגרס, לפחות את הסנאט. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. ואולי-אולי ניתן אף לשחוט עוד פרה קדושה ולהעביר רפורמה אמיתית בנושא הבעלות על נשק חם. הרי השבוע האחרון הוכיח שהכול כמעט אפשרי.

אובמה הוכיח השבוע שיש לו מורשת. בראי ההיסטוריה הוא ייראה טוב בהרבה מאשר בראי פרשנות רשת פוקס. הצלת הכלכלה, רפורמת בריאות, שוויון זכויות לקהילה הגאה במשמורת שלו. לא מעט.

הרפובליקנים הם אלה שצריכים כעת להתמודד עם כמה שאלות. פוליטיות, אבל גם ערכיות. האם הם המפלגה של לינקולן, טדי רוזוולט, אייזנהואר, רייגן, או שהם המפלגה של מפלגת-התה והאחים קוך? כרגע נראה שהתשובה השנייה היא הנכונה. אם הרפובליקנים לא ישכילו להמציא את עצמם מחדש בהנהגת נניח מרקו רוביו, בובי ג'ינדאל או ג'ב בוש - ומידת הנכונות של השלושה האלה להשתנות עדיין צריכה להיבדק - הם יישארו המפלגה הזועמת הלבנה, המזדקנת, הדתית, השמרנית באמריקה.

אמריקה - ההופכת במהירות לרב-תרבותית, רב-גזעית, רב-דתית, ולרב-דורית; מידת החיבור לאמריקה הזו, תקבע את עתיד המדינה, כלכלית, פוליטית, תרבותית, וגם את זהות האדם שיישב בבית הלבן בעוד שנה וחצי.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1