המיטה החולה של סיני

בישראל אף אחד לא לקח הפעם צ'אנסים. מהרגע שבו התברר היקף המתקפה השאפתנית של חמושי דאע"ש על לפחות 15 עמדות של הצבא המצרי, החשש היה בישראל שגל הצונאמי הזה יתנפץ על החופים הארוכים של הגבול המצרי.

בצה"לית קראו לאירוע הזה "גלגלים בוערים". באוגוסט 2012, עוד בטרם בקע ארגון דאע"ש מהביצה של אל-קאעידה, תקפו פעילי הג'יהאד העולמי עמדה של הצבא המצרי, ולאחר הרג של חיילים מצרים השתלטו על נגמ"ש מסוג ברד"ם (רכב משוריין).

מעודדים מהצלחתם נגד הצבא המצרי, הם דהרו עם המשוריין ויחד עם משאית תופת שהכינו לתוך שטח ישראל. דקות ספורות לאחר מכן הם כבר היו בכביש 232, הכביש הראשי של יישובי עוטף עזה, בסמוך לכרם-שלום. רק תגובה מהירה של כוח שריון, שירה פגז על הכביש הראשי בתוך תחומי ישראל, סגר את האירוע ומנע ממחבלי הג'יהאד העולמי להגיע לסופה או לכרם-שלום.

מאז יום רביעי בשבוע שעבר, מה שצה"ל חשש ממנו הוא אירוע דומה. הכוננות לאורך הגבול המצרי ומשולש הגבולות ישראל-עזה-מצרים, עלתה. ההיערכות שונתה. כביש 12 נסגר. כן, זה אותו כביש שלא נסגר בעקבות ולמרות התרעה מודיעינית לפיגוע באוגוסט 2011. הפיגוע שהופיע וקרה בגבול באזור עין-נטפים, שבו נרצחו שמונה ישראלים, פיגוע שגרם לאסימון לרדת סופית באשר להערכות העגומות לאן הולכת סיני.

על רקע מבול סרטוני הסנאף (רציחות אכזריות שמתועדות בסרט), ביו-טיוב שמייצר ארגון דאע"ש, שבאחרון שבו בסוף-השבוע, נרצחים עשרות שבויים סורים מצבא אסד בתדמור, מפתה לראות בוולאיית סיני - אזור-מחוז סיני כפי שהכריזו על עצמם פעילי הטרור בסיני - כעל המשך ישיר של התמונות מסוריה ומעיראק. ולא היא.

בראשית היו הבדואים בסיני. הם התפרנסו ממסחר ומהברחות. לעיתים גם תוך שיתוף-פעולה עם אחיהם לשבט בתוך תחומי ישראל. הזנחה וניכור של עשרות שנים על-ידי הממשל המרכזי המצרי בקהיר, בתוספת תהליך רדיקליזציה דתית, גרמו למי שסחר בסמים ובזונות, לעבור לסחור בנשק; ואז גם להשתמש בנשק, וברקטות.

כאשר פרצה ההתקוממות האסלאמית נגד הנשיא מובארק ב-2011, הוקם בסיני ארגון ג'יהאד בשם אנסאר בית אל-מקאדאס, ארגון נאמני ירושלים. הם ירו רקטות על הנגב ועל אילת מספר פעמים; ובאוגוסט 2011 ביצעו את הפיגוע הקשה בעין-נטפים. הם רצו להיות אל-קאעידה, אבל הכספים מהארגון בוששו לבוא.

כאשר הוקם ארגון דאע"ש כהתפלגות מאל-קאעידה, החליטו הפעילים מסיני להקים את המחוז שלו בחצי האי, ולנסות ליהנות משם המותג מטיל האימה. על-פי ההערכות האופטימיות בישראל, הם מונים כמה מאות. אך ההערכות הפסימיות מדברות על כמה אלפים. אנשי הארגון אמנם נהנים מאובדן המשילות המצרי, אלא שמצרים אינה סוריה ואינה עיראק.

הצבא המצרי הוא צבא מערבי חזק במדינה. כל ההערכות בקרב גורמי הביטחון בישראל שנמצאים בקשרים הדוקים וארוכי שנים עם המצרים, מנבאות תסריט אחד: דאע"ש ייכשל במקרה המצרי. ובכלל, דאע"ש נהנה מחולשות המשטרים והשלטון המרכזי במקומות שבהם הוא פועל.

ההתקפה על שורת המוצבים בכביש אל-עריש-רפיח לאורך של כ-25 קילומטר לאורך כביש החוף הצפוני בסיני, הייתה אכן הכרזת מלחמה. אלא שאחרי ההפתעה המחרידה, המצרים התעשתו ולא איפשרו לדאע"ש להשתלט על עיירות וטריטוריות כפי שעשו בעיראק ובסוריה.

בכל הנוגע לעורף לוגיסטי, אימונים, העברת אמצעי-לחימה, וגם טיפול בנפגעים מדאע"ש בתוך בתי-חולים בעזה - מידע מודיעיני ישראלי קושר בין החמאס בעזה לדאע"ש בסיני. על-פי המידע שיש בידי ישראל, מפקד גדוד בחמאס, וואאל פרג', הבריח פצועים מסיני לעזה. מפקד אחר בחמאס, עבדאללה קיטשי, מאמן פעילי דאע"ש.

האינטרס הישראלי בחשיפת המידע ברור: להבאיש את ריחו של חמאס. אלא שריחו של חמאס, התנועה-האחות של האחים המוסלמים, האויבת המושבעת של נשיא מצרים א-סיסי, הוא ריח באושים ממילא.

וכך, מאז הסכמי השלום בין ישראל-מצרים, שיתוף-הפעולה הביטחוני בין צה"ל למצרים הוא ההדוק ביותר. למרות הפיתוי ההסברתי, כמו במקרה הסורי, על ישראל להיזהר מלהיכנס למיטה החולה של סיני. ירי שלוש הרקטות שלשום, ביום שישי, לעבר חבל אשכול, הבהיר עד כמה מהירה יכולה לעבור האש מסיני לעבר הדרום הישראלי.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10