ידו של ציפראס על העליונה

מיד לאחר שנודעו תוצאות משאל העם שנערך ביוון ביום א' עלתה השאלה אשר אין לאיש היום תשובה עליה: מה הלאה? בעוד לממשלת יוון יש היום מנדט ברור להתנגד לדרישות נושיה לעוד צעדי צנע, לא ברור מה יכול להיות תוכן המו"מ אשר אמור להתחדש כבר בשעות הקרובות.

ברור כי ראש ממשלת יוון אלקסיס ציפראס יגיע בלי יאניס ורופאקיס, שר האוצר המתפטר, אשר התבקש לפנות את מקומו, ולהגיש את ראשו, כסימן של רצון טוב כלפי פוליטיקאים שמרנים מצפון אירופה. עם זאת, ציפראס מגיע למו"מ המחודש מצויד בתמיכה של 61% מבני עמו בכיס אחד, ובדוח מיוחד של קרן המטבע הבינלאומית על החוב של יוון, בכיס השני.

על הדוח הזה של הקרן כדאי להתעכב, כי הוא בעל חשיבות גדולה מאוד. הוא הוכן על ידי הדרג המקצועי של קרן המטבע הבינלאומית אשר בחן את יכולת החזר החוב של יוון. הדו"ח הוצג ליו"רית הקרן, כריסטין לגארד, והיה מוכן לפרסום כבר ב-26 ביוני, כאשר הדיונים בין יוון לנושיה היו בעיצומם. כלכלני הקרן היו נחרצים מאוד במסקנות שלהם: מכיוון שממשלת יוון אינה מתכוונת להגיע לעודף תקציבי לפני תשלום ריבית של 4% תוצר, הרי שאין סיכוי להמשיך להוריד את שיעור החוב. פירוש הדבר שלא ניתן לקיים את החוב היווני, ויהיה צורך לפרוס אותו על פני תקופה ארוכה, ואף למחוק חלק ממנו. נוסף על כך, יש צורך להזרים 50 מיליארד אירו ליוון כדי לקיים את המשק שלה.

כל האמירות מנוגדות לחלוטין לעמדות שהציג האיחוד האירופי במו"מ עם ממשלת יוון, בהובלת ממשלתה של אנגלה מרקל, אך הן שיקפו את דעת הדרג המקצועי בקרן מאז החלו תוכניות החילוץ של יוון ב-2010. לגארד צידדה לכל אורך הדרך בעמדת הגרמנים, למרות שידעה שזה נחשב למאמץ חסר סיכוי, וחשוב מכך - שממשל אובמה מתייחס בספקנות גדולה מאוד לעמדה של מרקל שגרסה שעל יוון לשלם את כל חובותיה ובמועד.

הדוח פורסם בסופו של דבר שלושה ימים לפני משאל העם, בגלל החלטה מפורשת של הוועד המנהל של הקרן, אשר התקבלה ביוזמתה ובלחצה של ארה"ב. מאותו רגע הדוח הזה הוא למעשה ההצעה הממשית היחידה שקיימת על השולחן, גם אם לגארד ניסתה להתנות את הסדר החוב בביצוע של צעדי צנע על ידי ממשלת יוון. מעתה יש לציפראס לגיטימציה מלאה לדרוש, כחלק מהתוכנית הכלכלית, דיון על מחיקת חובות ליוון ופריסת היתרה, במקביל לדיונים על צעדיה של ממשלת יוון.

למעשה, הדוח הזה משקף את מה שנשאר מהשפעתה של וושינגטון על קרן המטבע הבינלאומית. מי ששמע את פרופ' לארי סאמרס, לשעבר אחד מיועצי אובמה ומי שמשקף את דעותיו של הממשל, היה יכול להבחין, לצד ביקורת נוקבת על ציפראס גם במילים קשות מאוד על הקרן תחת ניהולה של לגארד. סאמרס אמר שאת החוב של יוון לא ניתן לשלם, ונדרש הסדר חוב.

לגארד צריכה לשאול את עצמה מה כל זה אומר על כוונותיה להיבחר לקדנציה שנייה בשנת 2016, אך מה שחשוב הרבה יותר הוא לדעת כי מעתה אין יותר עמדה משותפת לאיחוד האירופי, לבנק המרכזי האירופי ולקרן המטבע. מהרגע שהדוח על השולחן, הוא זה שיקבע את תוכן הדיונים, והוא זה שיהפוך להיות בסיס לטענותיה של יוון. ציפראס יכול לטעון שתי טענות בסיסיות. הראשונה, שהוא מוכן לפשרות ורפורמות, אך לא מוכן להמשיך בתוכנית הצנע. השנייה, שיוון לא מסוגלת לעמוד בתשלום של חובות של 330 מיליארד אירו. נדרש הסדר חוב, ובמסגרתו ניתן לדבר גם על צעדי מדיניות ביוון עצמה.

כל זה שייך למו"מ שאמור להיפתח עוד השבוע. אלא שבטווח המיידי ההחלטה הקשה ביותר היא של ראש הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי, האיש אשר הקפיא את סיוע הנזילות ליוון ברמה של 89 מיליארד אירו. המשך ההקפאה ימוטט את כלכלת יוון, שלא לדבר על הפסקת ההזרמה. מצד שני, הגדלת הסכום תהיה הודאה מרומזת שההקפאה הייתה צעד שנועד ללחוץ על היוונים להצביע נגד ממשלתם במשאל העם, ולמהלך זה יהיו השלכות חמורות מאוד על אמינותם של דראגי ואנשיו.

המצב לגבי יתר האישים המעורבים במו"מ הוא לא פחות בעייתי. אנגלה מרקל תיאלץ להחליט מה היא עושה מול הדרישות האלה. היא יכולה להשליך את הדוח של הקרן לפח, וללחוץ על הבנק המרכזי האירופי להפסיק את הנזילות לבנקים היווניים. מהלך זה יוביל את יוון מחוץ לאירו כדרישת שר האוצר הגרמני וולפגנג שוובלה, אשר מוכן להעניק סיוע הומניטרי כדי להקל על התהליך. הוא גם יוביל לפילוג חמור בתוך האיחוד האירופי.

מנגד, מרקל יכולה ללכת לקראת סוג הפתרון שמוצע על ידי ארה"ב והדרג המקצועי של קרן המטבע, ולהציע הסדר חוב במקביל לרפורמות כלכליות ביוון. זה יעלה לה בערעור על מנהיגותה מבית, ואולי בבחירות חדשות. בכל מקרה מרקל תיאלץ להסביר לגרמנים שכסף מחובות יווניים הם לא יראו, כי ליוון אין כרגע יכולת לשלם.