הרווח של חברות הגז - כמעט כפול מההצהרות שלהן

בוויכוח הסוער על המתווה להסדרת משק הגז נזרקים מספרים רבים לאוויר: מצד אחד טוענים המתנגדים שיצחק תשובה מרוויח "600%, 700% ואפילו 1,000% על מכירת הגז הטבעי", ומנגד טוענים בחברות הגז שאלה "שקרים בלתי נתפסים, אנחנו נותרים עם 0.8-0.9 סנט רווח". בדיקת "גלובס" מעלה שלא זה ולא זה. כדי לברר את המספרים האמיתיים בדקנו ממה בדיוק מורכב מחיר הגז.

מחיר הגז

מחיר הגז הממוצע בישראל עומד על כ-5.6 דולרים ליחידת אנרגיה. זו העובדה היחידה כמעט שיש עליה הסכמה. האם זה מחיר נמוך או גבוה? זה כבר תלוי איך מסתכלים על זה. ראו למשל את מלחמת הגרפים של תחילת השבוע. ביום ראשון הציג שר האנרגיה יובל שטייניץ בפתח ישיבת הממשלה גרף המציג את מחירי הגז הטבעי ליצרני חשמל ולתעשייה ב-34 ממדינות OECD.

הגרף, המתבסס על נתונים של חברת הייעוץ הבינלאומית IHS, מראה עד כמה נמוך מחיר הגז הישראלי ביחס לעולם: רק בשלוש מתוך 34 המדינות מחיר הגז הטבעי ליצרני חשמל נמוך יותר מאשר בישראל. גם נתוני IHS על מחירי הגז הטבעי לתעשייה במדינות OECD מעידים על רמת מחירים נמוכה בישראל.

כך, למשל, בעוד שהתעשייה בשווייץ משלמת 21.6 דולר ליחידת אנרגיה, ובנורבגיה ובאיסלנד המחיר הוא 13.6 דולר, בישראל משלמים המפעלים כ-6.4 דולרים בלבד (אלה שמחוברים כמובן; אם תשאלו את התעשיינים, השיח הציבורי סביב מחיר הגז מסיח את הדעת מהבעיה האמיתית והיא שהגז הטבעי פשוט לא מגיע אליהם).

בתגובה לגרף של שטייניץ, שלפה ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) גרף אחר, המציג את מחירי הגז במדינות המפיקות גז ומייצאות אותו. לפי אותו גרף, הלקוח מאיגוד הגז הבינלאומי, בין אותן 29 מדינות, מחיר הגז בישראל הוא השני הגבוה ביותר, אחרי ניו זילנד.

האמת היא ששני הגרפים בעייתיים, כל אחד מסיבות אחרות. הראשון משווה את ישראל למדינות שמייבאות גז, ומן הסתם המחיר בהן גבוה יותר בגלל עלות ההובלה ולעתים גם עלויות ההנזלה והגיזוז. זאת בעוד ישראל צריכה רק להוביל את הגז בצנרת של כמה עשרות קילומטרים ממאגר תמר לחוף ולצרוך אותו. הגרף השני משווה את ישראל למדינות שמסבסדות את הגז שלהן, ולכן ברור שהמחיר בהן יהיה נמוך יותר.

עלויות ההפקה והפיתוח

"תשובה מפיק ב-0.5 דולרים ומוכר ב-5.6 דולרים", טוענים המתנגדים למתווה ומצביעים בכך על הרווחיות האדירה של חברות הגז. אכן, לפי דוחות חברות הגז, עלות ההפקה הממוצעת השוטפת מסתכמת בכ-0.5 דולרים ליחידת אנרגיה, אולם העלות הזאת אינה כוללת את עלויות פיתוח מאגר תמר המגולמות גם הן במחיר הגז שהצרכן משלם.

עלויות הפיתוח של תמר כוללות את עלויות החיפושים שנעשו, שדרוגים בפלטפורמת ים תטיס, 88 מיליון דולר שהושקעו עד כה בקידוח שנעשה בשטח מאגר תמר SW (מתוך תקציב קידוח של 437 מיליון דולר), פרויקט המדחסים שהושקעו בו עד כה 208 מיליון דולר (מתוך עלות כוללת של 269 מיליון דולר) ועלויות מימון. עד כה הסתכמו על העלויות הללו בכ-4 מיליארד דולר (2 מיליארד דולר נוספים צפויים להיות מושקעים בעתיד). אם מחלקים את סך העלות בסך יחידות האנרגיה בתמר, עלות הפיתוח ליחידת אנרגיה עומדת על כ-0.6 דולרים.

חלקה של המדינה

אחת הטענות נגד מצב העניינים במשק הגז הוא שחלק המדינה ברווחים (Government Take) הוא נמוך מדי, 40% בלבד. יו"ר דלק אנרגיה טוען, לעומת זאת, ש"חלק המדינה מהתקבולים לאחר ועדת ששינסקי הוא חסר תקדים - יותר מ-60%". האמת נמצאת כנראה באמצע.

חלקה של המדינה ברווחי הגז נגזר משלושה מרכיבים: תמלוגים בשיעור 12% על הכנסות ממכירת גז בפי הבאר, מס על הרווחים (ששינסקי) שחברות הגז משלמות אחרי שהחזירו לעצמן 150% מההוצאות (כדי לעודד פיתוח מהיר של מאגר תמר, נקבע שהשותפות במאגר זה בלבד ישלמו מסי ששינסקי רק אחרי שיחזירו לעצמן 200% מההוצאות), ומס חברות בשיעור 26%, גם הוא על רווחים.

לפי דוח ועדת ששינסקי, חלקה של המדינה ברווחי הגז בקרב מדינות OECD נע בין 52% ל-55%. בהתאם לכך, המליצה הוועדה שחלקה של מדינת ישראל ברווחי הגז מתמר יסתכם ב-52%-62% (לעומת כ-30% לפני הקמת הוועדה). כיום, כ-55% מרווחי הגז והנפט הולכים למדינה (פלוס-מינוס 3%, בהתאם למחירים ולהנחות על מכירות).

מה נשאר ליזמים?

אם מפחיתים ממחיר הגז את סך עלויות התפעול והפיתוח, ואת חלקה של המדינה, נשארים היזמים עם כ-1.7 דולרים ליחידת אנרגיה (ראו גרף). לא 5 דולרים, אבל גם לא פחות מדולר. כמו בכל אומדן, גם כאן יכול החישוב לנוע ב-10% לכאן או לכאן.

האם חלוקת העוגה היא סבירה? זו שאלה שקשה לענות עליה. מדינות נבדלות זו מזו בשיטת חלוקת הרישיונות, במיסוי, במחירי הגז ובמאפייני המאגרים, ולכן כל השוואה תהיה בעייתית. אם ניקח כדוגמה את מצרים, שם חלקן של החברות כנראה נמוך יותר: בחוזים חדשים שנחתמו עם חברות הגז BG, ENI ואדיסון, מצרים מוכנה להכיר במחיר של 5.88 דולרים ליחידת אנרגיה. מתוך מחיר זה, כדולר אחד נחשב הוצאות של חברות הגז. 4.88 הדולרים הנותרים מתחלקים בין חברות הגז הפרטיות (כ-30%) וחברת הגז הלאומית Egas (כ-70%). במצרים חברות הגז הפרטיות אינן משלמות מסים; Egas היא זו שמשלמת אותם. כך שבסופו של דבר נשארים היזמים עם מעט פחות מ-1.5 דולרים ליחידת אנרגיה.

בקפריסין, שעלויות ההפקה והפיתוח בה דומות לאלו של ישראל (סביב 1.1 דולרים), הרווח של היזמים יהיה כנראה גבוה יותר. חלקה של קפריסין ברווחים הוא 55%-75%, בהתאם לכמות הגז המופקת (ככל שההפקה גבוהה יותר, חלקה של המדינה עולה). אם נניח שמחיר הגז הממוצע בקפריסין יעמוד על 8 דולרים ליחידת אנרגיה (קפריסין עדיין לא צורכת גז, אך מחיר הגז הממוצע באירופה כיום הוא 7.2 דולר ליחידת חום), פירוש הדבר שהיזמים ישלשלו לכיסם כ-3 דולרים ליחידת אנרגיה.

כך או כך, לטענת בכיר במשק האנרגיה העולמי, אין זה נכון להסתכל על הכסף שמגיע ליזמים היום מפרויקט אחד, אלא צריך להסתכל על הפורטפוליו של חברה במשך עשרות שנים. "הכסף שרואות היום חברות הגז הוא גם הכסף עבור 3-4 פרויקטים לא רווחיים בעבר, ועל הפרויקטים שיהיו לא רווחיים בעתיד. מעבר לזה, את 2 הדולרים שיקבלו היזמים בעתיד יש להוון לערכים של היום, וכמובן אנחנו מדברים על מספרים נמוכים בהרבה. לבסוף, אם ישראל בכל זאת מחליטה להסתכל רק על פרויקט אחד, אף אחד לא באמת יודע מה יקרה ב-20 שנות חיי המאגר. shit happens. דוגמה לכך היא מחירי הנפט שנחתכו בחצי השנה האחרונה. הדבר היחיד שחברות הגז כן בטוחות בו הוא מיליארדי הדולרים שהן משקיעות היום בפיתוח המאגר".

האם ניתן להפחית את מחיר הגז?

מנקודת מבטן של חברות הגז, שאלת המחיר היא קריטית. "בבואן של חברות גז בינלאומיות לבחון באיזו מדינה ברצונן לפעול, אחד הדברים המרכזיים שהן מסתכלות עליו הוא המחיר שהן יכולות לקבל עבור הגז", טען בפנינו בכיר באחת מחברות הגז. "מובן שהן מסתכלות גם על עתודות הגז, איכותו והגיאופוליטיקה של האזור, אך אם חברה יכולה לקבל בצרפת מחיר של 14 דולר וביפן מחיר של 19 דולר, למה לה לבוא לישראל? על פי הדוח של IHS משק הגז של ישראל מדורג במקום ה-47 במדד האטרקטיביות של מדינות שניתן לפעול בהן. זה לא מקום כל כך מכובד".

אמנון פורטוגלי, חוקר במרכז חזן במכון ון ליר, חושב שניתן להוריד עוד את המחיר, אבל רק עד גבול מסוים. "אי אפשר להוריד את מחיר הגז ל-3 דולרים משום שהמדינה שותפה ב-55% מרווחי הגז, והיא לא יכולה להרשות זאת לעצמה. כן ניתן להורידו ל-4-4.5 דולרים", הוא אומר. "האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא שמחיר הגז שעליו סיכמו שותפות תמר במכתב הכוונות מול חברת החשמל, בתקופה שבה עוד זרם הגז המצרי לישראל, היה 4.5-4.7 דולרים ליחידת אנרגיה", הוא אומר. "לאחר שפסקה זרימת הגז שלחה תמר מכתב לחברת החשמל שבו היא מבקשת לפתוח את הדיונים מחדש ולהעלות את המחיר ל-6.5 דולרים. בסוף זה נסגר על מחיר של 5.03 דולר עם הצמדה לא סבירה (מחיר הגז בחוזה מול חברת החשמל צמוד למדד המחירים האמריקאי פלוס 1% עד 2020, ומ-2020 מינוס 1% - ה"כ)".

השאלה שצריכה להישאל היא לא אם אפשר להוריד את מחיר הגז אלא אם כדאי בכלל להוריד אותו, אומר לנו הבכיר במשק האנרגיה העולמי. "ברגע שמחליטים על הורדת מחיר הגז, גם אם זה לתקופה קצובה, לא ניתן יהיה להעלותו שוב. אין דבר קבוע יותר ממשהו זמני. הצרכנים יתמכרו לגז זול ולא יהיו מוכנים שהמחיר יעלה. הרי אף ראש ממשלה או שר אנרגיה לא יהיו מוכנים להיות כל כך לא פופולריים ולהעלות את מחיר הגז, זה פשוט לא יקרה. כמו כן, לא סתם נובל התנגדה לפיקוח על מחירים, וקשה לי להאמין שתסכים להפחתה כעת. נובל אומרת לעצמה, 'אם פה בישראל אתן שיעשו מאיתנו צחוק, יתר המדינות יראו זאת ויחשבו שהן יכולות לעשות דבר דומה'. זה לא משהו שחברות גז מוכנות לו".

שותפויות הגז: "המדינה היא המרוויחה העיקרית"

משותפויות הגז נמסר בתגובה: "אנחנו עומדים מאחורי המספרים שהוצגו על ידינו ולפיהם עלות ההפקה והפיתוח ליחידת חום עומדת על כ-1.3 דולר, חלקה של המדינה (בהנחת מחיר של 5.45 דולרים ליחידה) מגיע לכ-3 דולרים (תמלוגים, מסים וששינסקי) וחלקן של השותפויות הכולל עומד על כ-1.2 דולרים, שמתוכם חלקן של שותפויות דלק עומד על כ-40 סנט.

"מכל מקום, גם לפי החישוב שנעשה על ידיכם, עולה בבירור כי המדינה היא המרוויחה העיקרית והנהנית המרכזית מכל דולר אחד שמרוויחות השותפויות".

"ירידה של דולר במחיר פירושה ירידה של 2 מיליארד שקל מהכנסות המדינה ממסים"

"מכתבות בעיתונות ומהאזנה לראיונות של חברי כנסת ופרשנים כלכליים, נראה שכולם רוצים בטובת האזרחים. הבעיה היא שלא כולם בקיאים בנתונים על משק הגז", טוען אנליסט האנרגיה של מיטב דש ערן יונגר. לטענתו, סה"כ נטל המס הישיר ממאגר תמר מסתכם ב-70%. "סה"כ נטל המס הישיר מהמאגר עומד על כ-60%, בהתאם למתווה ששינסקי, אך זה לא הכול. אם משקללים גם את מס החברות וגם את המס המשולם על ידי מחזיקי יחידות ההשתתפות, או מס יחידים, סה"כ גביית המס ממאגרי הגז עומדת על כ-70%. כלומר, מכל 1 דולר שמופק ונמכר, כ-70 סנט מגיעים לרשות המסים".

לדבריו, "המסקנה מכל זה היא שהמדינה היא השותף העיקרי ברווחי הגז והנפט, ולכן אם מחיר הגז יירד, המדינה תקבל פחות מס. על פי חישוב שלנו, ירידה של מחיר הגז בדולר אחד, פירושה ירידה בהכנסות של כ-2 מיליארד דולר בתקבולי המדינה ממסים ותמלוגים. 2 מיליארד דולר הם שווי ערך לבנייה של 8,000 כיתות לימוד או הוספת 17 אלף מורים".

- האם ירידה של דולר לא תפחית מיוקר המחיה?

"בהחלט לא כצעקתה. מחיר החשמל יירד בכמה אגורות, אולי בכמה עשרות אגורות; מחירי המזון לא יירדו, וכך גם לא מחירי הדירות, מחירי כלי הרכב, מחיר הדלק, מחיר הביגוד, הרהיטים, התקשורת וההוצאה על חינוך וקייטנות. על פי הערכה שלנו, סך התרומה למשק בית לא תעלה על 1,000-1,500 שקל למשפחה בשנה, במקרה קיצון 2,000 שקל. עליית ההכנסה של משקי הבית לא תבנה בתי ספר, לא תעסיק עוד מורים ולא תבנה תשתית, כבישים ורכבות, אלא רק תעודד צריכה. חלוקת הכסף למשקי הבית היא מעשה רובין הוד שמסירה את אחריותה של הממשלה לנתב את הכסף למקומות הנכונים, ולא חסר לאן".

 שטייניץ-יחימוביץ

 גם במחיר של 4 דולרים היזמים ירוויחו דולר