לבחור בין אוכל לתרופות

השבוע פקדו חברי ארגון "הפעולה של הנכים בישראל", ובראשם דובר המפלגה אלי בוסקילה, את משכן הכנסת, למחות על קצבת הנכות הדלה. קצבת ביטוח לאומי לנכים המוגדרים בעלי 75-100% נכות העומדת כיום על כ-2,340 שקל לחודש מורידה את הנכים בישראל מתחת לקו העוני, כשהדילמה הפותחת את יומם היא אם לקנות מזון או תרופות. על שכר דירה אין מה לדבר אפילו, כמו גם על חשבונות, או על ביגוד והנעלה. והדבר הכואב ביותר אולי הוא שמדובר באנשים המוגדרים ב-100% נכות, כך שנקודת הפתיחה היומיומית שלהם מלכתחילה אינה פשוטה.

הנכים בישראל שמסתמכים על קצבת הביטוח הלאומי הפכו להיות שקופים. הם שקופים לנו האזרחים המתפקדים, הם שקופים לביטוח לאומי, וגרוע מכל - הם שקופים למקבלי ההחלטות - אותם בכירים בחלונות הגבוהים שאמורים להגן ולתמוך בהם. כיצד הפכנו למדינה ממוסכת כל כך שאינה רואה את אזרחיה? האם לא די בתחושות הקשות שאותם בעלי מוגבלויות חווים מידי יום מעצם נכותם, שגם את התקציב החודשי המינימלי לא נוכל לאפשר להם?

כשמביטים בנתוני הקצבאות היבשות של ביטוח לאומי, העיניים אינן נותרות יבשות. במיוחד כשחוזרים קצת אחורה, לא הרבה מידי - לנובמבר האחרון נניח, אז נחשפו לעיתונות "חגיגות הבזבוזים" הגדולות של משרדי הממשלה. כך שבזמן שעובדי משרד החינוך למשל הרימו כוסית לחגי 2013 בעלות של כ-10 אלף שקל, התפנקו בכריכים לישיבות בעלות של כ-6,600 שקל והריצו קמפיינים פרסומיים על פעילות המשרד בעלות של 2.1 מיליון שקל, אלי בוסקילה וחבריו עמדו מול המקרר הריק ושאלו את עצמם "למה?". גם אנחנו שואלים.

האם לא היה נכון יותר להשתמש בכספי המשרד לקליטת עליה לצורך מזון וסיעוד לנכים במקום לרכוש כורסאות חדשות למשרד וללשכת השרה בעלות של 50.7 אלף שקל? האם לא חינוכי יותר שילדי עובדי אותו המשרד יוותרו על יום פעילות בסופרלנד בעלות של כ-49.8 אלף שקל ויתרמו את הסכום הזה לביטוח לאומי, על מנת שיגדיל את קצבאותיו? ומדוע צריך לתקן את המקרר ברכב של השרה סופה לנדבר בעלות של 1,711 שקל? איך אפשר ליהנות ממקרר ברכב, כשלנכים אין מקרר בבית?!

ואם אתם סבורים שאין זה קשור, חשבו שנית. הכל קשור! הראייה הממשלתית צרה וקצרת טווח. על מקבלי ההחלטות שם למעלה לגלות חמלה ולהתחיל לחשוב על אזרחיהם, להם הבטיחו הבטחות אין קץ בטרם נבחרו ושכחו מהם דקה לאחר מכן.

כספי המיסים שלנו מתפוצצים באוויר בחגיגות של זיקוקים ומשתה, כשלאנשים סביבנו אין כסף לתרופות.

אם אתם שואלים את עצמכם, ובצדק, מדוע שאותם בעלי המוגבלויות לא יעבדו מהבית ויוסיפו לעצמם מעט הכנסה, גם כאן שמים להם מקלות בגלגלים. קצבת הנכות גורסת כי נכה היוצא לעבודה יכול להמשיך לקבל קצבה רגילה אם משכורתו אינה עולה על 25% מהשכר הממוצע במשק (כ-1,800 שקל נכון לשנת 2010). במתכונת החוק הנוכחית, הכנסה מעבר לסכום זה עלולה לסכן את קצבתו ואת זכויותיו כנכה.

נכה בישראל כיום הוא הוא עני לכל דבר. אין איש במדינתנו שיוכל לקיים את עצמו ב-2,340 שקל. אם ממשלת ישראל החליטה שאדם שאינו משתכר שכר מינימום, 5,000 שקל, הוא עני, אז מהי הגדרתם של הנכים?

אז מה הפתרון?

חברי הכנסת אילן גילאון ממרץ, דב חנין מהרשימה המשותפת וקרין אלהרר מיש עתיד הגישו בחודש יוני האחרון הצעת חוק, שתשווה את קצבאות הנכים לשכר המינימום. על ההצעה חתמו נכון לחודש יוני 61 חברי כנסת מכל סיעות הכנסת, למעט "הבית היהודי".

הפתרון האפשרי הוא לתמוך בהצעת החוק של הח"כים להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום כך שאם שכר המינימום עוד שנה שנתיים יעלה, קצבת הנכות תעלה בהתאם. בעשור האחרון קצבת הנכות נשחקה מאוד. המדד עלה וכן השכר, ומדינת ישראל מצפה שהנכים ימשיכו לחיות באותו סכום למרות שהמזון, החשמל, המים והדלק, כולם מתייקרים. ישנם נכים שהרכב שלהם משמש כרגליים שלהם, הם צורכים דלק באופן שוטף. שלא לדבר על נכים סיעודיים שמצבם חמור והם מעסיקים עובדים זרים. כשאדם נכה מעסיק עובד זר, החל מאפריל 2015 עליו לשלם לו תוספת לעובד כשהוא בעצמו לא מקבל תוספת.

רק הנכים הסיעודיים הקשים שנזקים לשר"מ (שירותים רפואים מיוחדים) מקבלים תוספת כזו מביטוח לאומי.

בזמן שחברי אגודת "הפעולה למען הנכים בישראל" מגייסים את כוחותיהם אך בקושי ליציאה לרחובות למחאות על קצבת הנכות הבלתי הגיונית, עלינו להתגייס לעזרתם ולקדם את הצעת החוק בכל דרך, ולמגר את השקיפות של הנכים בישראל. כך שהדילמות הבאות של אלי בוסקילה וחבריו יהיו היכן לצאת לנופש הבא ולא עוד לבחור בין אוכל ותרופות.