"יש עלייה מטאורית במעצרים למרות הירידה בפשיעה"

עו"ד ד"ר קארין מרידור, כיום מנהלת מחלקת המעצרים בסנגוריה הציבורית במחוז חיפה, הייתה בין האנשים הבודדים שהוזעקו למיטתו של עו"ד דיויד וינר הגוסס ומהראשונים שנחשפו למכתב ההתאבדות שהשאיר, ושבמסגרתו התייחס להתנהגותה של עו"ד רות דוד-בלום, שהובילה את החקירה הקשה של וינר בחשד כי שיתף פעולה עם לקוח שלו שיזם את רצח השופט עדי אזר. "רות, חברתי הטובה, שלחה אותי אל התופת שוב ושוב", כתב וינר במכתב שהותיר אחריו.

"אי-אפשר להאשים את דוד-בלום במותו של דיויד. היא ודאי לא אשמה, אבל המלים הללו שכתב דיויד היכו אותנו בתדהמה. דיויד, שהיה בן אדם נדיר שאין לו תחליף, מלווה אותי גם היום", אומרת היום מרידור. "כששמעתי על החשדות נגד דוד-בלום מיד חשבתי על דיויד, שהוא האיש שהרבה בזכותו הגעתי לסנגוריה הציבורית. מה שהכי כאב זה שדיויד היה מרצה לאתיקה וידע טוב יותר מכולם על חשיבות החיסיון שבין עורך דין-ללקוח, ובסוף הוא נחקר על-ידי המשטרה בגין יחסיו עם לקוח".

- לו דיויד וינר היה חי היום, מה הוא היה אומר על מעצרה של דוד-בלום?

"דיויד היה בן אדם כל-כך מדהים, ערכי, ומוסרי שאם הוא היה חי היום, אחרי כל מה שעבר, הוא היה מרחם על דוד-בלום, והיה כואב לו הלב על מה שעובר עליה. דיויד היה אדם שמתעלה על עצמו".

"נכבשתי בלהט"

מרידור הגיעה לסנגוריה הציבורית כשנתיים קודם לטרגדיה של וינר, כשזו הייתה עדיין באופן יחסי בחיתוליה. כרוב הסטודנטים למשפטים, גם מרידור החלה לחפש מקום להתמחות כשהייתה תלמידת שנה ב' בפקולטה למשפטים (באוניברסיטת חיפה). כבתו של שוטר מנהריה היה ברור לכל מי שהכיר אותה, ובעיקר לאביה, שהיא תתמחה בצד שרודף אחר העבריינים, כלומר, בפרקליטות. אבל מרידור חשבה אחרת והברק הסנגוריאלי ורודף-הצדק שהיא גילתה בעיניו של וינר ז"ל, שערך לה את ראיון הקבלה להתמחות, שכנע אותה להתגייס דווקא לצד שמייצג את העבריינים ואת החשודים בפלילים. "דיויד פשוט כבש אותי בלהט שלו ובצורה שבה דיבר על עבודת הסנגור, והיה לי ברור שאני חייבת להתמחות בסנגוריה".

- בעצם מרדת באבא.

"נכון. המרד היחיד שעשיתי בחיי היה להגיד לאבא שלי, השוטר, שאני הולכת להתמחות בסנגוריה הציבורית. אבא ראה את הכול בשחור ולבן, ובעבר היו לנו ויכוחים מאוד גדולים בנושא. היום, אנחנו כבר לא מתווכחים".

לאחר תקופת ההתמחות המוצלחת, החליטה מרידור להמשיך לעבוד בסנגוריה בתל-אביב, והיא שימשה משך שנים כעוזרת של הסנגורית הציבורית הארצית לשעבר, עו"ד ענבל רובינשטיין שפרשה ב-2012. במקביל, סיימה מרידור את כתיבת הדוקטורט בהנחיית פרופ' עמנואל גרוס מאוניברסיטת חיפה. לפני כשנתיים, כשפורסם מכרז לתפקיד מנהלת מחלקת המעצרים במחוז חיפה, היא החליטה להתמודד על התפקיד. ועדת המכרז בחרה בה פה אחד והיא עברה לעבוד בחיפה, שם היא מנהלת את המחלקה מאז.

במסגרת תפקידה אחראית מרידור על ניהול שוטף של מתן ייצוג לחשודים עצורים. המדובר באלפי הליכים בשנה (כ-6,000 הליכי מעצר שאינו עד תום ההליכים בשנת 2014 וכ-2,000 הליכים של מעצר עד תום ההליכים). מרידור אחראית, בין היתר, על התאמת סנגור לחשוד, בחינת ההליך המשפטי והטענות המשפטיות הרלוונטיות לרבות הגשת עררים על מעצרים לערכאות השונות, ניהול שוטף של מערך התורנויות והכוננויות שמעניקה הסנגוריה הציבורית, 24 שעות ביממה במשך כל השבוע ועוד.

ויתור לא אמיתי

ההחלטה לערוך ראיון עם מרידור התקבלה לאחר שהיא נשאה דברים בכנס לשכת עורכי הדין באילת לפני כחודשיים. מרידור דיברה במסגרת פאנל שעסק בעבירות מין וניצול יחסי מרות בארגונים, ובין היתר היא טענה ברהיטות ובלהיטות המאפיינים אותה שהקביעה בחוק ש"ניצול יחסי מרות" מהווה הטרדה מינית, מיושמת בארץ באופן דרקוני שמביא לפגיעה בזכויות אדם. "מרגע שמתקבלת תלונה על עבירת מין, האדם החשוד בה נעצר, וזה כלל לא משנה אם הייתה הסכמה של המתלוננת או לא הייתה הסכמה שלה", אמרה מרידור. לדבריה, מעצרים חסרי צידוק כאלה דורסים באופן קשה את כבוד האדם שנעצר, והוא נפגע קשות, אפילו אם הוא לא עשה דבר. "מעצרי-השווא וגם הרשעות-השווא צריכים להטריד כל אזרח", אמרה.

- אתם נתקלים ביותר תלונות-שווא על הטרדה מינית מאשר נושאים אחרים?

"לאו דווקא. אבל זה קורה. לאחרונה נתקלתי בסטודנטית מהטכניון שהתלוננה שסטודנט אחר אנס אותה. את ההודעה על מעצרו קיבלנו בצהריים, ומהר מאוד הבנו שכל מה שקרה ביניהם היה בהסכמה וכי הוא ישתחרר באופן מיידי. בשעה שמונה בערב התברר לנו לפתע ששולחים אותו למעצר בבית המעצר קישון (הסמוך לטבעון - ח'מ'). עכשיו, תאר לך אדם בלי עבר פלילי הולך למעצר, אין לו מושג מה זו משטרה, אין לו מושג מה זה העולם הפלילי, ומיד מתייגים אותו כעבריין מין. התיוג הזה יכול ללוות אותו שנים ארוכות גם אם הוא לא עשה כלום".

- מטריד.

"זה מטריד מאוד. אבל אני לא יכולה להגיד שאנחנו פוגשים הרבה מאוד מקרים כאלה. אנחנו כן רואים הרבה תלונות על אלימות במשפחה שבהן גברים נעצרים, גם כאשר אין אפילו חשד סביר. המשטרה מעדיפה לגלגל את הכדור לבית המשפט ולהשאיר את הגברים לילה במעצר שהוא פעמים רבות מדי מעצר מיותר".

את האחריות למעצרים, שהם לדבריה נמהרים מדי ורבים מדי, מטילה מרידור על המשטרה, ובעיקר על תוכני הניהול שהנהיג במשטרה המפכ"ל היוצא, רב-ניצב, יוחנן דנינו, לפיה יחידות המשטרה נמדדות לפי מספר המעצרים עד תום ההליכים שהן משיגות. "מה שקורה בפועל זה שתחנות המשטרה נמדדות על-פי כמות המעצרים בכלל ולא רק על המעצרים עד תום ההליכים, וזה דבר גרוע. השוטרים בשטח פועלים על- פי מדדים שקשורים למעצרים, שעומדים לעתים בניגוד לאינטרס הציבורי", היא אומרת.

- באיזה אופן?

"היישום של המדדים שקבע דנינו מביא לסיטואציות שבהן שוטרים משאירים אנשים במעצר כי זה טוב להם לסטטיסטיקה. בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מטאורית בכמות המעצרים, למרות שיש ירידה בפשיעה. זו מציאות מטרידה. לא יכול להיות שבשנת 2015, שנים אחרי חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק המעצרים, תהיה כזו עלייה דרמטית בכמות המעצרים".

ביקורת נוקבת נוספת שיש לסנגורית, בת השוטר, על המשטרה נוגעת לאי-כיבוד הזכות של חשוד להתייעץ עם סנגור טרם שמתחילה חקירתו. "לפי החוק, המשטרה צריכה הודיע לעצור בתחילת חקירתו שהוא זכאי להתייעץ עם עורך דין, אבל אין מחלוקת שבפועל המשטרה לא מקפידה על זה", אומרת מרידור. "מה שקורה זה שקוראים לסנגוריה רק אחרי שהחשוד כבר נחקר או החל להחקר. רק ב-25% מהמקרים, החשודים מממשים את זכותם להתייעץ עם סנגור לפני תחילת החקירה".

- איך זה יכול להיות?

"התשובה (של המשטרה - ח'מ') היא שהחשודים מוותרים על זכותם להתייעץ עם סנגור. כולם מוותרים?!. הוויתור הוא לא ויתור חופשי, לא ויתור מדעת ולא ויתור אמיתי".

- התייעצות עם סנגור בתחילת חקירה לא עלולה לפגוע בחקירה וביכולת החוקרים להגיע לחקר האמת?

"ממש לא. תאר לך למשל מקרה שאדם מעורב בתאונת דרכים שהסתיימה במוות. יכול להיות שאם הוא נועץ עם עורך דין, הוא יוכל להציג בדיוק את מה שקרה בתאונה, כאשר המשמעות המשפטית תהיה שיש פה גרם מוות ברשלנות ולא הריגה. אתה יודע מה ההבדל בעונש בין גרם מוות לרשלנות להריגה? הבדל של שמיים וארץ".

- למה המשטרה לא מקפידה לקרוא לכם לפני החקירה?

"את השאלה הזו צריך להפנות למשטרה. יש היום נוהל בדבר יידוע חשוד, הסברה בכתב של הזכויות ושהחשוד צריך לוותר עליהן בכתב. עדיין המצב הוא שרוב החשודים לא נועצים עם סנגור, וזה מצב רע".

זכרונות מודחקים כראיה?

בספטמבר 2014, נפל דבר בעולם המשפט הפלילי בישראל, לאחר שבתום הליך משפטי ארוך-שנים הרשיע בית המשפט העליון אדם באונס בתו שבוצע 28 שנה קודם לכן, וזאת על בסיס זיכרונות מודחקים של הבת. המדובר בבני שמואל שהורשע כי אנס את בתו כשהייתה בת 10, לאחר שהבת נזכרה במעשים בגיל 22, לאחר שחלמה שהוא אונס אותה.

השופטים עדנה ארבל, סלים ג'ובראן וחנן מלצר, ציינו בפסק הדין שדחה את ערעורו של שמואל על הרשעתו במחוזי, כי התופעה של זיכרונות מודחקים אינה ניתנת להוכחה אמפירית מדעית, וכי "במישור המדעי אין לבית המשפט יומרה להכריע בסוגייה זו". ואולם, לדבריהם, "במישור המשפטי הוכרה התופעה של זיכרונות מודחקים ונקבע כי בתום דיון מפורט ומעמיק כי הם קבילים".

מרידור אינה שופטת, אבל כמי שעבודת הדוקטורט שלה עוסקת ב"כלים הראייתיים הדרושים להרשעה בעבירות מין במקרים המבוססים על זיכרון", היא מבינה דבר או שניים בנושא ויש לה ביקורת על פסיקתו של העליון. עיקר הביקורת הוא שהשופטים טעו כשקבעו שאסכולת הזיכרון המודחק התקבלה במשפט הישראלי וכאשר התעלמו מכך שנושא שנוי במחלוקת. "שופטי העליון כתבו שאסכולת הזיכרון המודחק התקבלה בחקיקה במדינת בישראל, בכך שב-2007 הוארכה בחוק תקופת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים; אבל זה בכלל לא קשור. בהארכת תקופת ההתיישנות בחוק, הכיר המחוקק בכך שיכולה להיות עדות כבושה - כלומר, שלמתלוננת על עבירת מין לוקח לעתים שנים ארוכות להתלונן, מסיבות שונות. המחוקק כלל לא התכוון למקרים של "זיכרון מודחק" וניתן ללמוד זאת גם מדברי ההסבר לחוק. באו השופטים וקבעו אחרת".

- וזה מה שהכריע את גורלו של בני שמואל?

בין היתר, על בסיס הקביעה השגויה הזו מרשיעים את שמואל. מדובר בטעות. מה שהבנתי כשכתבתי את הדוקטורט זה שבתי המשפט מתייחסים לזיכרון מודחק של המתלוננות כמו שמתייחסים אל זיכרון ליל אמש - בודקים האם המתלוננת אמינה או לא; אבל זה לא רלוונטי, מכיוון שהמתלוננת יכולה להאמין ב-100% בזיכרון ולסבול סבל גדול כאילו הדבר נעשה בה, גם אם מדובר זיכרון-שווא. אין שום רלוונטיות לאמינות המתלוננת. מה שרלוונטי הוא אמינות הזיכרון ולא אמינות המתלוננת. לפי המדע, אדם יכול לזכור אירוע שכלל לא התרחש ולהאמין בו בלב שלם. אני לא אומרת שתיקי עבירות מין שמבוססים על זיכרון לא יכולים להגיע לבית המשפט, אבל הספק בתיקים האלה הוא כל-כך גדול שצריך לבדוק אותם בכלים חדשים ואחרים, ולא בכלים שבהם משתמשים היום".

- באילו כלים?

"בין היתר, באמצעות מינוי מומחה של בית המשפט לחקר המוח. בנוסף, לטעמי כדי להרשיע בתיקים כאלה יש לדרוש תוספת ראייתית יותר משמעותית ממה שקיים היום. היום, זו מילה (של המתלוננת) מול מילה (של החשוד/נאשם), וזה עלול להביא להרשעות-שווא. צריך לזכור שאתה מדבר פה על פגיעה בחירות של אדם לשנים ארוכות. אתה תופס אנשים בעשור השמיני והתשיעי לחייהם ושולח אותם לשנים ארוכות לכלא".

- לסיום, שאלה פופוליסטית - לא קשה לך לפעמים לייצג או לסייע בייצוג של עברייני מין ופושעים שביצעו מעשים חמורים?

"כדי להיכנס ל'מגרש' של הסנגוריה אתה חייב להאמין במה שאתה עושה. אתה לא נכנס לחדר מעצר ושואל את החשוד 'האם עשית את המיוחס לך?' העבודה שלנו היא לייצג אותו במצב הקשה שבו הוא נמצא בו ובהתאם לחומר המשפטי הקיים. צריך מישהו שידבר בשביל האנשים האלה שבאים מהמקומות המוחלשים ביותר בחברה".

"יואב אבן פגש עורך דין ואסף ראיות לפני החקירה. היה לו מזל גדול"

בשבועות האחרונים סוער עולם התקשורת בעקבות ספרו של כתב הבריאות של "חדשות 2", יואב אבן, "הצד שלו". ב-2011 נעצר אבן בחשד לביצוע אונס במתלוננת שעמה בילה לילה בביתו. התיק נסגר מחוסר ראיות, ובחודש שעבר פרסם אבן את הספר שבו הוא מתאר באופן מפורט את גרסתו לאירועים ואת החוויות הקשות שעבר.

ד"ר קארין מרידור לא מכירה מקרוב את המקרה של אבן, אבל לדבריה, הוא חושף לעתים התנהגות מטרידה של המשטרה כלפי חשודים. כך, למשל, כאשר אבן מתאר כיצד לאחר מעצרו הוא עבר חיפוש משפיל. "אבן מתאר כיצד אמרו לו להתפשט ולהתכופף. זה דבר מטריד ואסור, ואנחנו יודעים שהוא קיים", אומרת מרידור. "חיפוש באופן הזה יכול להתבצע לפי החוק רק כאשר יש חשד סביר לביצוע עבירה, ולא באופן גורף. אנחנו רואים ב'לייב' קטינים שאומרים להם להתפשט לגמרי ולהתכופף, והחוקרים בודקים אולי הם מחביאים סמים או סכין בפי הטבעת. אני לא יודעת אם זו תופעה ארצית, אבל ראינו את זה בכמה נקודות בחיפה וזה מאוד מטריד".

מרידור מציינת שאבן קיבל רוב הזמן יחס טוב מחוקרי המשטרה, שבין היתר גוננו עליו מפני צלמי התקשורת, "ובכל זאת", לדבריה, "עולות בספרו הסוגיות של פערי הכוחות הגדולים שבין החשוד למדינה ולמשטרה וחוסר האונים הגדול שבו נמצא אדם במצב כזה. חזקת החפות שהיא חלק מכבוד האדם נרמסת בשלב החקירה".

מרידור מציינת כי "בניגוד לאבן, שהתכונן לחקירתו וידע עליה מבעוד מועד, על רוב האנשים זה נופל כרעם ביום בהיר. רוב האנשים לא זוכים להתייעץ עם עורך דין לפני החקירה ולא מודעים כמו אבן לכל הטכניקות של החקירה. אבן אסף ראיות ושוחרר מהמעצר כבר בדיון הראשון בזכות כל ההכנות שעשה. להערכתי, אם הוא לא היה עושה את כל מערכת איסוף הראיות שהוא מתאר בספר, יכול להיות באחוזים גבוהים שהיה מוגש נגדו כתב אישום. היה לו מזל גדול".

ד"ר קארין מרידור

תפקיד: מנהלת מחלקת המעצרים בסנגוריה הציבורית במחוז חיפה

מצב משפחתי: נשואה+2

גיל: 37

מגורים: קיבוץ סער הסמוך לנהריה

השכלה: תואר ראשון, שני ושלישי במשפטים באוניברסיטת חיפה. את עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופ' עמנואל גרוס כתבה מרידור בנושא "הכלים הראייתיים הדרושים להרשעה בעבירות מין במקרים המבוססים על זיכרון"

חלומות לעתיד: "האקדמיה תמיד קיימת ברקע. אני מאוד אוהבת להרצות, אבל כנראה שנולדתי להיות סנגורית. בעבודת הסנגוריה את נחשף לעולם שלם. לפעמים באמצע החורף, באחת בלילה, אתה עוזב הכול ונוסע בגשם לבית מעצר כדי לייצג את אותו אדם מסכן שהייתה דחיפות לחקור אותו באמצע הלילה. אין לזה תחליף"

עוד משהו: מרידור היא בתו של שוטר שהקים את יחידת הגבולות של המשטרה (היג"ל) ורצה שבתו תלך בעקבותיו, אבל היא בחרה ללכת לצד השני של המתרס ולייצג חשודים ועבריינים