"מובטלים באמצע החיים", סרטה של לינוי בר-גפן ששודר השבוע בערוץ 10, הצליח לרגש רבים מהצופים שנחשפו למה שעובר על מובטלים ובני משפחותיהם בתקופה מהמטלטלות בחיים. בר-גפן עקבה אחרי 4 גברים, סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה ו-3 אנשי היי-טק (בגילאי 38, 39, 40, 48) שסיפרו את סיפורו של שוק העבודה החדש המעמיד אותם בפני אתגרים מקצועיים, רגשיים וכלכליים מורכבים. הסרט זכה לתגובות רבות ברשתות החברתיות, במיוחד בקבוצות של מחפשי עבודה בפייסבוק, שמרביתן ביטאו חשש, פחד וייאוש משוק העבודה שמאיים להטביע כל מי שמתקרב לגיל 40.
אין אפליית לפני גיל 50
באופן מאד מפתיע (או שלא) המגיבים כולם התעלמו לחלוטין מסופו של הסיפור - מהעובדה שכל משתתפי הסרט, פרט לאחד - סמנכ"ל תפעול בן 38 - מצאו את מקומם בשוק העבודה, ובראשם המבוגר שבחבורה - מתכנת בן 48 שהעיד על עצמו כי הוא איננו מעודכן מקצועית וכי הטכנולוגיות בהן עסק ב-20 השנים האחרונות מיושנות מאד.
תהיתם איך זה שבמקום המסר האופטימי שאמור היה לנבוע מהסרט נקלט מסר הפוך? פשוט משום שכולם שבויים בקונספט המוטעה על פיו האפליה מתחילה בגיל 40 ולא נותנים לעובדות לבלבל אותם, עד כדי נבואה שמגשימה את עצמה. מובטלים מוטעים לחשוב שאין להם סיכוי למצוא עבודה ובהתאם נראים מאמצי החיפוש שלהם, וכמובן התוצאות, מה שמעצים את המיתוס וחוזר חלילה.
מי שהקשיב טוב לעצות שנתנו בני המשפחה ליקיריהם המובטלים התרשם שהם מבינים היטב מה צריך לעשות, לא פחות מבעלי המקצוע שרואיינו בסרט (ואני בניהם). אשתו של אחד המובטלים ובנותיו של השני לא התרשמו יותר מידי מהגיל המופלג של הבעל (39) או האבא (48) ודחפו אותם לחפש עבודה בדרכים אפקטיביות, במקום לשבת כל היום על המחשב ולהפיץ מאות קורות חיים שלא מגיעים לשום מקום. וראה זה פלא - זה עבד.
דחו את ההגשמה העצמית
זה עבד כי מרבית המובטלים מתחת לגיל 50 מתקשים למצוא עבודה מסיבות טקטיות הניתנות לפיתרון. לשם כך עליהם להקפיד על 3 דברים:
1. להגיש מועמדות אך ורק לתפקידים הרלוונטיים לניסיונם המקצועי.
2. לא לחפש עבודה באינטרנט (אלא אם אתם זוטרים).
3. לדחות את ההגשמה העצמית.
שוק העבודה רווי באנשים מנוסים בתחומם והסיכוי שמעסיקים יבזבזו זמן לראיין אנשים ללא ניסיון רלוונטי הוא אפסי. למרות זאת כ 50% מהמועמדויות שאנשים מגישים הן לתפקידים שאין להם כל סיכוי לקבל, ובכך הם מזיקים גם לעצמם וגם לאחרים (כפי שהצגתי בהרחבה בטור יורים בתוך הנגמ"ש). הטעות הזו יחד עם הניסיון העקר למצוא עבודה רק באמצעות האינטרנט יוצרים את האשליה של חיפוש עבודה, כשבפועל אין למחפשים נגישות לכ-80% מהמשרות שכלל לא מתפרסמות. כלומר, רוב מחפשי העבודה מנסים ליירט כ-10% מהמשרות בלבד ולא מבינים למה לוקח כל כך הרבה זמן לחזור לשוק. לכן עדיף להשקיע את מאמצי החיפוש שלא דרך האינטרנט, שהרי מה שהכי קל לעשות הוא בדרך כלל לא מה שנכון לעשות, זו אגב הסיבה שבגללה סמנכ"ל התפעול מ"מובטלים באמצע החיים" טרם מצא עבודה.
תופעה נוספת העומדת בעוכריהם של מובטלים היא הניסיון התמוה שלהם להגשים את עצמם דווקא בתקופת האבטלה, כאותו איש היי-טק (מנהל תמיכה) מסרטה של בר גפן שהחליט להפוך למאמן אישי, הרפתקה שהאריכה את תקופת האבטלה שלו בחודשים ארוכים עד שפגש יועץ שהסביר לו שרוב המאמנים אולי מגשימים את עצמם אבל לא מתפרנסים. אבטלה היא התקופה הגרועה ביותר להגשמה עצמית, וגם לא הזמן לשפר עמדות בשוק העבודה. אחרי שתמצאו עבודה בתחום המומחיות שלכם, רק אז התחילו לשקול הסבה מקצועית ו/או הגשמה עצמית.
היחיד שבאמת הדאיג אותו בסרט הוא הבחור בן ה-30 שעזב מרצונו את אינטל לטובת הקמת סטארט-אפ, במטרה לצאת לפנסיה (עשיר ומאושר) בגיל 40. רוב האנשים שניסו את הפטנט הזה הגיעו לגיל 40 עם ערך שוק נמוך, בטוחים שהם מתקשים לחזור לשוק העבודה בגלל הגיל (ולא בגלל הקריירה). אני מאחלת לו בכל ליבי לשבור את הסטטיסטיקה העגומה של אלה שניסו את המסלול הזה בעבר.
הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
