מופע אימים טלוויזיוני

היו שנים שבהן יואב גלנט רצה להיות אריק שרון כשיהיה גדול. ואולי עדיין. המלעיזים טענו כי גלנט (אלוף במיל' והיום שר הבינוי מטעם "כולנו") החל לסגל לעצמו את טון הדיבור של שרון ז"ל, את הבדיחות ואפילו את ההליכה הגמלונית, השרונית כל-כך.

המלעיזים טענו עוד כי גלנט משתייך לסוג המזכירים הצבאיים של ראש הממשלה שלא תמיד יצאו מהחדר כאשר היועצים הפוליטיים נכנסו, והחלו לדבר עם הראש על ענייני המפלגה ולא על ענייני הממלכה.

שניהם אלופי פיקוד דרום, שניהם לבני-שיער, שניהם שרי שיכון. החלומות של גלנט חופפים לגמרי לחלומות של שרון: רמטכ"לות, משרד הביטחון, ראשות הממשלה.

אלא שבסוף השבוע האחרון הוכח כי התקופה במחיצת שרון לא גרמה להפנמה אצל גלנט ללקח שרוני קלאסי, שהתפתח לאמירה מובילה בלשכתו: אף אחד עוד לא התחרט על ראיון שלא נתן.

היצר. היצר הרע הביא את יואב גלנט לחזור לזירת הפשע, אל האולפן שבו הוכרז בטעות "מסמך הרפז" כ"מסמך גלנט", אל מופע אימים לא נחוץ, לא דרוש, לא ברור. ירייה עצמית ברגל.

דבר אחד אי-אפשר לקחת מגלנט: היצר הוא אותנטי לחלוטין. תחושת הרדיפה אמיתית. תחושת העוול בוערת בו גם 5 ו-6 שנים אחרי. את הטקסטים נוסח "גבי אשכנזי מקנא בי ולכן לא רצה שאהיה סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל", שמעו כתבים צבאיים מאלוף הדרום גלנט כבר ב-2009, לאחר הניצוצות שעפו בין האלוף לרמטכ"לו במבצע "עופרת יצוקה". והטענה הזו כנראה נכונה, אלא שייתכן שהיא הטענה הנכונה היחידה שהשמיע גלנט בראיון ב"אולפן שישי".

רבים שוכחים זאת: גלנט כבר מונה לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק הודיעו על המינוי, ממשלת ישראל אישרה את המינוי ב-5.9.2010, וגלנט מינה אפילו דובר צה"ל חדש, את אלוף-משנה ליאור לוטן, כיום מתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה.

לא בגלל בועז הרפז, ולא בגלל גבי אשכנזי, ואפילו לא בגלל אבי בניהו, לא נכנס גלנט לתפקידו כרמטכ"ל, אלא בגלל "הירוקים" ובגלל הסקופ המצוין של העיתונאי קלמן ליבסקינד, ובגלל עיקשותו של השר מיכאל (מיקי איתן), ובגלל מסקנות היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס.

אלא שהאשם הוא גלנט עצמו. אם היה מפנה את השטח שפלש אליו במושבו עמיקם, אומר "סליחה, טעיתי", ומסדיר את העניין - הוא היה היום רמטכ"ל בדימוס. אלא שהיצר, אותו יצר שהביא אותו ביום שישי האחרון ל"אולפן שישי", גרם לגלנט לא להתנצל, לא להתחרט, לא להתקפל.

המקרה של גלנט הוא טרגי. הוא טרגי כי גלנט הוא אדם מצוין ומפקד מצוין ורב-זכויות. הפרסום הצפוי, שלפיו היועץ וינשטיין צפוי לסגור את תיק הרפז נגד גבי אשכנזי, היה אמור להוציא ממנו מקסימום הודעה לעיתונות - לא מופע אימים טלוויזיוני הממחזר טענות בנות 5 שנים.

אין צדיקים גמורים בפרשת הרפז. כולם חטאו. יש מי שנתפס, ויש מי שהיה מתוחכם יותר. היסטוריון מן העתיד לא יבין זאת. איך במשך שנים רבו כאן על לא-כלום, כאשר מסביב יהום הסער. ומעל הכול דרוש מבוגר אחראי. דרוש מבוגר מוסכם שיארגן כבר סולחה בין ברק, אשכנזי - וכן, גם גלנט.

יש רגע שבו מריבות האגו ברמת כיתה ג' כבר לא משעשעות. הדבר המשותף לשלושה האלה, מלבד זכויותיהם והשנים שתרמו למדינה, הוא ששלושת האישים משוכנעים שמדינת ישראל הולכת בדרך שגויה תחת הנהגה כושלת.

אהוד ברק, גבי אשכנזי ויואב גלנט מוזמנים להמשיך ולהיכנע ליצריהם עד הקבר. הם מוזמנים להיות שונאים וצודקים.

מנגד - הם יכולים להתעלות מעל כל זה ולנסות לנתב את מרצם וכישרונם לחילוץ מדינתם מהריק המנהיגותי שבו היא מתנהלת בשנים האחרונות. רק הם יכריעו כיצד תזכור אותם ההיסטוריה הישראלית.

■ הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10.