הכסף מסובב את העולם

מאז שנבחר לנשיאות הצליח ברק אובמה להרים הרבה גבות של העוקבים אחריו. נשיאה השחור הראשון של ארה"ב הפתיע את הבוחרים האמריקאים עם רטוריקה כריזמטית, מלווה במסכי טלפרומפטר שקופים, וכבש אותם ואת העולם. ההפתעה הבאה שהצליח לייצר תחת ידיו הגיעה כמעט בטעות, בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, עם זכייתו בפרס נובל לשלום באוקטובר 2009, תשעה חודשים בלבד לאחר שנבחר. מעטים הישראלים שיראו זאת כדבר חיובי, אך נראה שבדיעבד חברי ועדת הפרס שפטו נכונה את האיש, לפחות על-פי התוצאות קצרות הטווח של מעשיו.

תחת ממשל אובמה התקרבה ארה"ב למדינות שמעטים האמינו בקיום יחסים אמריקניים עימן: חודשו הקשרים עם ונצואלה, הופשרו היחסים עם קובה לאחר 53 שנות נתק, והשנה הכריז הנשיא גם על חתימת ההסכם ההיסטורי עם איראן, שיסיר את הסנקציות הגלובאליות שהוטלו על האיראנים, שחלקן תקפות מאז שנת 1979, עם נפילת השאה.

הנדל"ן בקובה הוא מכרה זהב ממש

מאחורי המהלכים המדיניים הללו עמדו תפיסת עולם, אינטרסים מדיניים וגיאופוליטיים רבים, ושיקולים נוספים. אך במאה ה-21 הדלק המרכזי לביצוע מהלכים מדיניים כאלה, מהסכם המעצמות עם איראן, דרך הסרת האמברגו מהקובנים ועד חימום היחסים עם מדינות כמו ונצואלה, קטאר וערב-הסעודית - הוא קודם כול פיננסי-כלכלי.

אמנם לא מדובר בדבר חדש, כי אינטרסים כספיים חיברו בין אויבים מרים מאז ומעולם, אך עדיין משהו השתנה הפעם. המערכת הכלכלית במערב טורפת את הקלפים בדרך בוטה יותר מבעבר, והיום קל יותר להתפשר על דת, אידיאולוגיה, שותפויות דיפלומטיות, אפילו על ביטחון - אם יש בזה כסף. כאשר מדברים על קטאר וערב-הסעודית הסיפור העיקרי אינו חדש - נפט ואנרגיה. אבל מדוע קובה הענייה והמרוטה? מדוע איראן, שאמנם היא עתירת נפט, אך היא מאיימת על ביטחונן של ישראל, סעודיה ושותפים אסטרטגיים נוספים של ארה"ב במזרח-התיכון? - גם כאן מדבר הפוטנציאל הכלכלי.

קובה נמצאת בקיפאון כלכלי משנות ה-60. האמברגו המערבי דירדר אותה לקשיים כלכליים עצומים, ואולי משום כך למשק הקובני יש פוטנציאל כלכלי עצום הטמון בהשלמת פערי תשתית ומסחר של עשורים רבים. עבור המשקיע המערבי, כמעט כל תחום שבו יבחר להיכנס כמשקיע, הוא כר פורה לגזירת קופון של מיליוני דולרים. למשל, תחום הנדל"ן בקובה הוא מכרה זהב ממש. בסוף 2011 אושר בקובה חוק המאפשר לבצע עסקאות של קנייה ומכירה של בתים, כשעד אז בוצעו הקובנים עסקאות החלפה בלבד.

החוק הזה מאפשר למעשה הן את מימוש הפוטנציאל לצבירת הון לכ-85% ממשקי-הבית בבעלות הפרטית בקובה, וגם מאפשר למשקיעים מבחוץ לבנות בקובה, ולפנות לקהל עצום של בעלי עניין לקנייה ולמכירה. הביקוש הוא כה גבוה, שהמדינה לא מצליחה לעמוד בו: על-פי נתוני המכון הלאומי לשיכון שפורסמו בספטמבר 2013, קובה צריכה לבנות כ-70 אלף יחידות-דיור חדשות כל שנה כדי להקל על גירעון הדיור שלה. בפועל, המדינה בונה רק כ-16,000 יחידות-דיור בשנה, מה שמשאיר ביקוש שנתי אדיר שיכול להיבנות על-ידי גורמי חוץ.

זוכרים כמה טוב היה טרם עידן האייתוללות

איראן היא סיפור אחר. אם לקובה ייקח כמה שנים עד שהם יבינו את הפוטנציאל העצום שיש להם, האיראנים כבר מזמן מבינים כמה כסף מחכה להם בשיתוף-פעולה עם המערב, כי רוב הדור הצעיר של איראן הוא ליברלי, בעל תפיסות כלכליות מתקדמות וכמיהה לממשק עם המערב; והדור המבוגר יותר זוכר כמה טוב היה לו טרם עידן האייתוללות, כשאיראן הייתה מדינה מודרנית. עם הסרת הסנקציות ופתיחת פעילות משותפת עם חברות בעלות ידע מערבי, איראן תוכל לממש את עצמה מחדש כמעצמת אנרגיה אדירה, עם העתודה הרביעית בגודלה בעולם של נפט גולמי, ופוטנציאל עתידי להחליף את רוסיה כיצואנית הגז המרכזית למדינות המערב.

מדובר בפוטנציאל רווחי ביותר לחברות מערביות, אשר לטשו עיניים לאיראן כל תקופת הסנקציות. עסקי גז ונפט במחירים אטרקטיביים, תוך עידוד תחרות והוזלה משמעותית ללקוחות האנרגיה באירופה, בעקבות השחקנית שחוזרת למגרש - איראן מול ערב-הסעודית במכירת נפט; איראן מול רוסיה ומצרים בכל הקשור לגז.

קובה ואיראן הן דוגמה לשינויים שמייצרת הכלכלה הגלובאלית ביחסים הגיאופוליטיים של המאה ה-21. בין האסלאם השיעי הרדיקלי של איראן לשברי הקומוניזם הקובני, אמנם רב השונה על הדומה, אך דווקא קווי הדמיון משמעותיים לא פחות: פוטנציאל הצמיחה האדיר של המשק המקומי המצוי בדשדוש ובנסיגה עשרות שנים, רצופות חסמים, סחר מוגבל וטכנולוגיה מפגרת, הוא לעתים כמעט חזות הכול. שתי המדינות יוצאות כעת לחופשי, מוכנות להסתערות של שוקי העולם ולהוות כוח משמעותי בזירת סחר בינלאומית שונה מבעבר. החסמים המדיניים והגיאופוליטיים הוסרו בחלקם, בחסות אינטרסים הכרוכים בהון, אנרגיה, השפעה גיאופוליטית, ורווח תאגידי לחברות ענק.

אנו עומדים בפני תקופה מרתקת שעדיין מוקדם לחזות את השפעתה. יותר מדיפלומטיה, יותר מידידות בין מדינות, יותר מביטחון, מעורב כאן הרבה כסף. וכסף משחק תפקיד חשוב יותר מתמיד במאה ה-21.

הכותב, רו"ח ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר-טילי-ישראל ומרצה במכללה למנהל