וידוי עם גבולות ברורים

עניין חמקמק הוא ההבדל בין כתבת טלוויזיה שבמרכזה ראיון עם דמות שהיא מושא הכתבה - לבין סרט דוקומנטרי שבמרכזו ראיון עם דמות שהיא הדמות המרכזית של הסרט.

אין זה עניין סמנטי. בכתבת ראיון למראיין יש תלות במרואיין - הוא זה שיקבע את טיב הכתבה: בהתמסרותו או באי-התמסרותו למעמד, באופן שבו הוא משיב את תשובותיו.

אין הדבר אומר כמובן שלמראיין אין אחריות באשר לאיכות הראיון, אולם בסרט, גם אם המרואיין יבחר לנטוש את הראיון דקה למן ראשיתו, אין בכך כדי להגביל את הבמאי. לבמאי אין תלות בתשובותיו. הוא ימצא אותן בעצמו, באמצעות תחקיר, באמצעות ראיונות עם קרוביו, בעבר או בהווה.

הסרט התיעודי "מתי כספי - וידוי" מאפשר לבחון את ההבדלים וללמוד כי הם אינם דקים. התלות במתי כספי כמרואיין היא מוחלטת. הוא חשף המון, ובכנות (ולכן מומלץ לצפות), אך שמר על גבולות ברורים, ונראה שאף התנה את הראיון בשמירה של הבמאי על גבולות אלה.

זה מספיק לכתבה סבירה, לא לסרט, שבו הבמאי בוחר את מקורות המידע שלו: בעיקר את מי לראיין, על מנת לפצח את דמותו של גיבור הסרט באופן מורכב ואמין.

בימוי: דליה מבורך, דני דותן.

שבת (22 באוגוסט), 12:30. יום ב' (24 באוגוסט), 22:15, סינמטק תל-אביב. מחיר: 42 שקל.