"התגלית במצרים משנה את כל משק האנרגיה במזרח התיכון"; "היצוא מ'לוויתן' למצרים הוא כבר לא אפשרי, אבל מ'תמר' כן"; "היצוא מתמר הוא זה שירד מהפרק"; "צריך לכתוב מחדש את מתווה הגז"; "צריך להוציא את מתווה הגז לפועל במהירות האפשרית" - אלו הן רק חלק מהתגובות שהתקבלו אתמול (ב') במערכת הפוליטית והעסקית בישראל לאחר שהחברה האיטלקית ENI הכריזה כי מצאה מאגר גז "סופר ענק" כ-190 ק"מ מול חופי מצרים.
בעוד ששר האנרגיה יובל שטייניץ טען כי משמעות התגלית המצרית היא ש"חייבים לאשר את מתווה הגז", מומחי אנרגיה בעולם טוענים כי היצוא למצרים ירד מהפרק וכי "ישראל צריכה לחשב מסלול מחדש" אם היא רוצה שמאגר לוויתן אי-פעם יפותח. אז מה משמעות התגלית על יצוא גז ישראלי למצרים, האם תהיה לה השפעה על יצוא הגז לירדן, מהן האופציות הנוספות לפיתוח מאגר לוויתן, והאם יש לערוך שינויים במתווה הגז?
"התגלית עשויה לשנות את משק האנרגיה במזרח התיכון"
ענקית האנרגיה האיטלקית Eni הודיעה כאמור אתמול כי חשפה שדה גז טבעי "סופר-עצום" סמוך לחופי מצרים. בהודעה שפרסמה החברה היא טענה שמדובר בשדה הגז הטבעי הגדול ביותר שנמצא בים התיכון. "אחרי פיתוח מלא, התגלית עשויה לספק את צרכי הגז של מצרים למשך עשורים", נכתב בהודעת החברה.
ENI היא חברת אנרגיה שנמצאת בבעלות ממשלת איטליה (30%) וחברות פרטיות (70%). היא פועלת במצרים יותר מ-60 שנה באמצעות החברה-בת המצרית שלה IEOC. למעשה, היא חברת האנרגיה הגדולה במצרים ומפיקה כמות שוות ערך ל-200 אלף חביות נפט ביום. על-פי הודעת החברה, שדה הגז המכונה "Zohr", הוא הגדול ביותר שנמצא במצרים ועשוי להיות אחת מתגליות הגז הגדולות בעולם. הוא נמצא בעומק של 1,450 מטר (דומה לזה של לוויתן שנמצא בעומק של 1,634 מטר) ומתפרש על שטח של כ-100 קמ"ר. לפי הערכות החברה, המאגר מכיל כ-30 טריליון רגל מעוקב TCF של גז, אך אין עדיין אומדן לגבי כמות הגז הניתנת להפקה בפועל. לשם השוואה, ממאגר לוויתן ניתן להפיק 22 TCF של גז.
ראש ממשלת מצרים, איבראהים מחלב, אמר אמש בראיון לערוץ טלוויזיה מקומי כי גילוי שדה הגז הטבעי הענק מול חופי ארצו הוא "מסר מהאל שלנו שהוא עומד לצדה של מצרים ולצד העם המצרי ומרוצה מהם". מחלב הוסיף כי "הגילוי הזה יביא לשינוי כביר במפת האנרגיה במצרים ויסייע להפעיל את תחנות הכוח שהקמנו מבלי שנזדקק לשום דבר מאף מדינה".
בעקבות ההודעה נפלו הבוקר מניות חברות הגז בארץ בשיעור חד של בין 10% ל-18%, על רקע החשש שהתגלית המצרית סותמת את הגולל על לוויתן, קוברת את מתווה הגז שרק לפני שבועיים אושר בממשלה וחוסמת את אופציית היצוא מהמאגר הישראלי הגדול ביותר.
תלויים בצרכי המשק המצרי
מצרים חתמה על שלושה מזכרי כוונות ליבוא גז ישראלי: שניים עם מתקני ההנזלה של "יוניון פנוסה" ו"בריטיש גז" כדי שיוכלו לייצא אותו ללקוחותיהן באירופה ובאסיה, והשלישי עם החברות "דולפינוס הולדינגס" שנועד לספק גז ללקוחות תעשייתיים במצרים. מכתבי הכוונות עם מצרים הם אלו שהיו אמורים לאפשר את פיתוח מאגר לוויתן ואת ההרחבה של מאגר תמר.
"התגלית עשויה לשנות את משק האנרגיה במזרח התיכון. עסקת היצוא עם דולפינוס תהיה אולי אפשרית לביצוע, אך העסקאות עם מתקני ההנזלה קשות יותר", אומר בשיחה עם "גלובס" סר מייקל לי, עמית בכיר בקרן מרשל הגרמנית של ארצות הברית. לי הגיע לישראל לפני מספר שבועות כדי לבחון שיתופי פעולה אפשריים במזרח התיכון בתחום הגז. "גם לפני הודעת החברה אתמול, אפשרות יצוא הגז למתקני ההנזלה במצרים היו מוטלים בספק, בין היתר לאור מחירי האנרגיה הצונחים וכמובן בעקבות רכישתה של ענקית הנפט 'של' את חברת BG".
לטענת לי, סבירות יצוא הגז מלוויתן למצרים תלויה כעת בצרכי המשק המקומי המצרי. "יש כעת מחסור של גז במשק המקומי, אך הוא יימשך עד שנת 2020 ולכל המאוחר עד 2025. בשנה זו תפיק מצרים מספיק גז כדי לענות בעצמה על הביקוש שלה. יחד עם זאת, הביקוש לגז במצרים עולה כל שנה, כך שאם הגז שהתגלה אתמול ישמש בעיקר את המשק המקומי ולא יישאר מספיק גז למתקני ההנזלה, ללוויתן יש עדיין סיכוי לחתום על חוזה".
נציין, כי כדי להתגבר על המחסור בגז החלה מצרים לפני חודשיים לייבא מכליות של גז טבעי נוזלי (LNG) מחברות גז כמו גזפרום הרוסית ומחברות סחר, ובהן נובל (לא נובל אנרג'י) וויטול. באפריל האחרון הגיע למצרים "מתקן גיזוז צף" (FSRU) ששכרה חברת הגז הלאומית של מצרים Egas מחברת האוג (Hoegh) הנורבגית לתקופה של חמש שנים.
"יצוא גז מישראל ומקפריסין למצרים היה ממילא כמעט בלתי אפשרי", מסכים עם דבריו של לי צ'ארלס אלינס, המנכ"ל לשעבר של חברת הגז הלאומית של קפריסין CHNC. "לפני התגלית נובל ודלק קיוו למכור את הגז שלהן למתקני ההנזלה במחיר של 5-6 דולרים ליחידת חום בפי הבאר, אך אין סיכוי שיוניון פנוסה ו-BG היו מוכנות לשלם את הסכום הזה. הן היו מפסידות עליו. על עלות הרכישה יש להוסיף את עלות הובלת הגז בצינור למצרים, עלות ההנזלה, השינוע לאירופה וההפיכה שוב לגז. כיום מחיר הגז באירופה הוא כ-8 דולרים. כלומר, כדי לא להפסיד על מתקני ההנזלה לשלם לכל היותר כ-3 דולרים - ולסכום כזה דלק ונובל לא היו מסכימות".
ואולם, בשונה מלי, אלינס סבור שיצוא הגז למצרים ירד כעת לחלוטין מהפרק. לטענתו, "התגלית החדשה היא ארון הקבורה של אופציית יצוא הגז למצרים. מדובר בכמות ענקית של גז. 30 TCF מספיקים לא רק לכל צרכי המשק המקומי המצרי, אלא גם לשני מתקני ההנזלה. בחישוב פשוט, 30 TCF הם כ-840 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז, וכ-30 BCM של גז בשנה (אם אורך חיי המאגר נמשך 25-30 שנה). המשק המקומי המצרי יצרוך מהתגלית כ-5 BCM של גז בשנה, ומתקני ההנזלה יכולים לייצא כ-16 BCM בשנה. כלומר, עדיין נשארת כמות עודפת גדולה מאוד של גז. אף אחד לא צריך לא את הגז מישראל ולא את הגז מקפריסין".
היצוא מתמר ירד מהפרק?
בדלק ובנובל סירבו להגיב על הודעת ENI, אך בכיר באחת מחברות הגז אמר היום בשיחה עם "גלובס" כי בעוד שאופציית יצוא הגז מלוויתן ל-BG אכן נראית כעת קשה יותר, התגלית של ENI לא פוגעת ביצוא הגז מתמר ליוניון פנוסה. לדבריו, "מאגר תמר הוא כבר מאגר מפיק, כך שיהיה הרבה יותר מהיר וזול לבנות צינור למתקן ההנזלה מאשר לפתח שדה חדש שעדיין לא ברור כלל כמה גז יש בו".
מיקי קורנר, לשעבר הכלכלן הראשי ברשות הגז וכיום יועץ פרטי במשק האנרגיה, הוסיף כי במונחי הפקה התגלית שהתגלתה במצרים היא של כ-20 TCF, כך שעדיין יש לישראל יתרון של שנה-שנתיים על מאגר Zohr. לטענתו, "ל-ENI ייקח בערך 5-6 שנים לפתח את המאגר, ולכן היצוא לא ירד עדיין מהפרק". ואולם, לטענת אלינס, היצוא מתמר הוא זה שכבר לא רלוונטי: "ENI מחזיקה ב-40% ממתקן הנזלת הגז בדמייטה שבמצרים. היא לא תקנה גז מתמר כל עוד היא יכולה לספק לעצמה את הגז. הכמויות שהתגלו הן כל כך גדולות, שסביר להניח ש-ENI תשקול להרחיב את מתקן ההנזלה שלה".
עוד הוסיף אלינס כי לא רק שהיצוא מתמר ירד מהפרק, אלא שגם היצוא הישראלי לירדן מוטל עכשיו בספק. בספטמבר האחרון חתמה שותפות לוויתן עם חברת החשמל הלאומית של ירדן (Nepco) על מכתב שבמסגרתו ייצא המאגר 45 BCM לאורך 15 שנים. כלומר, 3 BCM של גז בשנה. להבדיל מיצוא למצרים, שדורש בניית צינור ימי ועל כן יקר ומורכב יותר טכנית, יצוא לירדן הוא אופציה זולה, מהירה ובטוחה מאחר שהוא דורש הנחת צינור יבשתי לאורך קילומטרים ספורים בלבד. "ייתכן שלוויתן גם פספס את המועד ליצוא גז לירדן. מצרים תעשה עכשיו כל מה שהיא יכולה על מנת לעודד פיתוח מהיר של המאגר, וכך תוכל ENI לספק גז שיענה על צרכי המשק הירדני דרך הצינור של EMG".
נציין, כי בחודשים האחרונים אכן עושה מצרים כל שביכולתה כדי לפתח את משק הגז שלה. הממשלה פרסמה בחודשים האחרונים רישיונות חדשים לחיפושי גז והעלתה את מחיר הגז למשק המקומי. במקום מחיר של 2.65 דולרים ליחידת אנרגיה, חותמת כעת מצרים על חוזים חדשים במחירים של 4.10-5.88 דולרים, תלוי במאפייני המאגר. ואכן, מנכ"ל חברת ENI, קלאודיו דקאלזי, טען אתמול בשיחה עם ה"וול סטריט ג'ורנל" כי כבר בחודשים הקרובים יגובשו חוזי הפיתוח והייצור, וכי הקידוחים צפויים להתחיל בחודשים הראשונים של 2016. דקאלזי נמנע מלומר מתי תתחיל הפקת הגז בפועל, אך לפי הערכת העיתון זה יקרה שנה לאחר מכן, זאת בהתבסס על פרויקטים דומים. בריאיון עם העיתון האיטלקי "לה רפובליקה", טען דקאלזי כי הגז שנמצא במצרים יכול לשמש בחלקו ליצוא ללקוחות באיטליה או לשווקים אחרים".
מהן האופציות שנשארו ללוויתן?
"אין ספק שישראל צריכה לחשב מסלול מחדש ולהתאים את עצמה למציאות", טוען בשיחה עם "גלובס" נוסרט קומרט, שנחשב למומחה מספר אחת במשק האנרגיה הטורקי. "המציאות השתנתה הרבה בשנה האחרונה עבור ישראל: מחירי האנרגיה נחתכו בכ-50%, 'של' הודיעה שהיא רוכשת את BG, ואתמול הודיעה ENI על התגלית הענקית במצרים".
לטענת קומרט, יצוא גז ישראלי למצרים נראה כעת כמעט בלתי אפשרי, והאפשרות המועדפת כיום לפיתוח לוויתן היא יצוא גז לטורקיה: "צריכת הגז בטורקיה עולה בקצב המהיר ביותר בעולם, וטורקיה מחפשת לגוון את מקורות אספקת הגז שלה על מנת להקטין את התלות שלה בגז הרוסי. את הגז הישראלי שיגיע לטורקיה היא גם תוכל לייצא לאירופה. עסקה בין ישראל לטורקיה היא מצב של win-win עבור שתי המדינות".
נציין, כי במשך חודשים ניהלו בעלי הזכויות במאגר לוויתן מגעים עם חברות טורקיות, ובהן חברות Turcas ו-Zurlu, ליצוא גז ישראלי. לכאורה, מאגר לוויתן יכול לייצא לטורקיה כ-7 BCM של גז בשנה באמצעות צינור ימי שיעבור במימי קפריסין ויגיע עד הנקודה הדרומית ביותר בטורקיה, הנמצאת במרחק של כ-485 ק"מ מהמאגר. אלא, שלשם הנחת צינור כזה נדרשת לפי אמנת הים הסכמתה של קפריסין. עד כה דחו ראשי הממשל בקפריסין את הרעיון הזה, גם על רקע היחסים המתוחים בין קפריסין לטורקיה שכבשה את חלקו הצפוני של האי ב-1974, וגם על רקע העובדה שקפריסין מעוניינת להתחרות בטורקיה כמדינת מעבר לאנרגיה מאסיה לאירופה.
"הבעיות בין הקהילה היוונית והקהילה הטורקית בקפריסין נראות היום קרובות מתמיד לסיום, וכבר בשנה הבאה הן צפויות לפרסם משאלי עם על שאלת איחוד האי", טוען לי שלוקח חלק במשא ומתן בין שני חלקי האי. "אם אכן יושג ביניהן הסכם זה יקל משמעותית על יצוא גז ישראלי לטורקיה, ואין ספק שלאור התגלית אתמול צריכות שותפות לוויתן לשקול את האופציה הזאת". לי הסתייג והוסיף כי לפני שיצוא כזה יהיה אפשרי, יש צורך לפתור את הבעיות הפוליטיות בין ישראל לטורקיה.
"ברור שהיה קל יותר לייצא את הגז למצרים, אך האופציה הזאת חמקה וכך גם יתר האופציות לפיתוח לוויתן ו'אפרודיטה' יחמקו אם ישראל וקפריסין לא יפעלו במהירות. טורקיה היא בהחלט האופציה המועדפת, אך קיימות גם אופציות אחרות", טען אלינס והוסיף כי "אופציה אחת היא בניית מתקן הנזלה יבשתי (LNG) או ימי (FLNG) מול חופי ישראל".
היתרון הטמון בהנזלת הגז הוא ברור. את הגז ניתן יהיה לייצא גם לאירופה שמחפשת לגוון את מקורות האספקה שלה, וגם למזרח הרחוק שזקוק לכמויות גדולות של אנרגיה ומשלם היום את המחירים הגבוהים בעולם. מחיר ההובלה אמנם צפוי להיות גבוה, אך השיט במימי האוקיינוסים ובמים הכלכליים אינו מחייב הסכמה מצד מדינה כלשהי. עם זאת, יש באופציה הזו גם לא מעט קשיים. ארגונים ירוקים צפויים להתנגד לבניית מתקן יבשתי, וגם בנייתו אינה כלכלית במחירי הנפט הנמוכים של היום. בניית מתקן שיכול לייצא מעט פחות מ-10 BCM בשנה יעלה כ-13 מיליארד דולר. מעבר לכך, למתקן שיוקם תהיה תחרות ממתקני הנזלה שכבר קיימים במצרים, וממתקנים בארה"ב שהיום משתמשים להנזלת גז מיובא אך ניתן להסב אותם גם ליצוא בעלות הנמוכה ב-30%-40% מזו הכרוכה בבניית מתקן חדש. כדי למנוע את התנגדות הארגונים הסביבתיים ניתן להקים מתקן צף להנזלת גז, ואולם כיום עדיין לא קיים בעולם מתקן כזה. רק בעוד שנתיים צפויה חברת "של" להשלים בניית מתקן ראשון מסוגו באוסטרליה בעלות של 12 מיליארד דולר, שיוכל להנזיל כ-5 BCM בשנה.
לדברי אלינס, "אופציה נוספת היא לייבא גם את הגז הישראלי וגם את הגז שהתגלה במאגר אפרודיטה לקפריסין, ולבנות שם מתקן LNG. זה נכון שהיום מחירי ה-LNG נמוכים, אבל עד שיושלם פרויקט ה-LNG ועד שלוויתן יפותח - המחירים יעלו".
איך יושפע מתווה הגז?
ההודעה של ENI תפסה את ישראל עם המכנסיים למטה. בזמן שבישראל התקשו להחליט מתי להביא את מתווה הגז להצבעה בכנסת, האם היא בכלל הכרחית והאם ניתן לשכנע את שר הכלכלה אריה דרעי לחתום על סעיף 52 מבלי לחכות לכניסת הממונה על ההגבלים העסקיים הבא, במצרים נמצאה תגלית הגז הגדולה במזרח התיכון. היום החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא להעלות את אישור מתווה הגז להצבעה בכנסת ביום רביעי הקרוב.
בין אם המתווה הוא טוב או לאו, ובין אם הוא יובא בסופו של דבר להצבעת הכנסת, דבר אחד ברור: לתגלית יש השפעה על המתווה. השאלה היא כעת רק כמה, ומה צריך לעשות איתו.
נזכיר, כי לפי המתווה ניתנו לשותפות לוויתן 4 שנים לפתח את המאגר הענק, ושותפות תמר יכולות לייצא גז למתקן ההנזלה של יוניון פנוסה ו-ENI במצרים גם לפני שהוא מחובר לחוף. זאת, בניגוד לאיסור קודם של הממשלה. עוד ויתרה הממשלה על הדרישה שלה משותפות תמר לבנות צינור שני שיחבר את המאגר לחוף, ובמקום זאת אמורה השותפות להשקיע מאמצים בהרחבת המאגר - מה שיאפשר גם את היצוא למצרים וגם את הגדלת הקיבולת למשק הישראלי.
ואולם, כעת כשנראה כי היצוא למצרים ירד מהפרק עולות שאלות על מתווה הגז, שהעיקרית שבהן היא האם המדינה מוכנה עדיין לוותר לשותפות תמר על בניית צינור שני מהמאגר? (אם העסקה מול יוניון פנוסה לא תיחתם, מאגר תמר לא יורחב וישראל צפויה לסבול ממחסור חמור של גז. כבר הקיץ הורגש המחסור ותחנות הכוח הפרטיות, כמו גם חברת החשמל, נאלצו לשרוף סולר מזהם ויקר).
סוגיה שנייה קשורה למגבלות המוטלות במתווה על לוויתן. המתווה מאפשר למאגר לוויתן לחתום על מספר מצומצם של חוזים שתקופתם קצרה ושלא ניתן להפחית את שיעור ה-TOP בהם (כמות הגז עליה נדרש הלקוח לשלם גם אם לא צרך את הגז בפועל) ב-50%. כמו כן, נאלצות שותפות לוויתן לחכות 6 חודשים ממועד העברת הזכויות ב"כריש" וב"תנין" עד שהן יכולות לחתום על הסכם גז עם לקוחות תמר, שהחוזה שלהן נפתח בשנת 2019-2020. נכון לרגע זה אף אחד לא יודע מתי יימכרו כריש ותנין, ואם הם כלל יימכרו.
כך או כך, לטענת שטייניץ כאמור, "חייבים לאשר את מתווה הגז ולקדם את משק הגז הישראלי". לדבריו, "גילוי שדה הגז הענק במצרים הוא תזכורת כואבת לכך שבזמן שמדינת ישראל ישנה בעמידה ומתמהמהת עם האישור הסופי של מתווה הגז ומעכבת חיפושים נוספים, העולם משתנה לנגד עינינו, כולל ההשלכות על אפשרויות היצוא". ד"ר עמית מור, מנכ"ל חברת אקו-אנרג'י, הסכים עם דבריו של שטייניץ וטען כי יש חשיבות באישור מהיר של המתווה, "כך שישראל לא תאבד שווקים נוספים כמו למשל ירדן וטורקיה".
מנגד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הנחשבת לאחת המתנגדות הבולטות למתווה הגז, אמרה כי "התגלית שומטת לחלוטין את הנימוקים הקלושים ממילא להפעלת סעיף 52 מסיבות מדיניות וביטחוניות, ובראשן הטיעון כי הברית האסטרטגית עם מצרים מחייבת יצוא דחוף של הגז הישראלי למצרים". יחימוביץ' הוסיפה כי "מתברר שמצרים אינה זקוקה לגז שלנו, ועל הממשלה מוטל לייצר כעת מתווה הגיוני ושפוי בלי פאניקה מדומה ונימוקים ביטחוניים דמיוניים".
מאגרי הגז הבולטים
כתבות
ני"ע
