סוזן רייס: "נתניהו עשה הכול נגד אובמה חוץ מלכנותו 'כושון'"

סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי בבית הלבן ואחד מהאנשים המקורבים ביותר לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, החריפה את המתיחות בין ירושלים לוושינגטון במהלך המגעים ביניהן שקדמו להשגת ההסכם הגרעיני עם איראן. כך מגלה דניס רוס, שכיהן כיועצו של אובמה לענייני המזה"ת וליווה את המגעים בין ישראל לפלסטינים במשך שנים, בספר חדש, "נדונו להצלחה: יחסי ישראל-ארה"ב מטרומן ועד אובמה", שיראה אור בשבוע הבא. קטעים מהספר מתפרסמים ב"פוליטיקו".

רוס טוען, ש"הלוך הרוח הלוחמני" של רייס החריף עוד יותר את היחסים המעורערים בלאו הכי בין ממשל אובמה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שחשש (ומוסיף לחשוש) שההסכם יהפוך את איראן למדינת סף גרעינית.

על פי הספר, רייס העדיפה להסתיר מהישראלים מידע אמיתי על מהלך המו"מ עם איראן והיא העדיפה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר אחרי שיחת טלפון בין אובמה לנתניהו, בנובמבר 2013, שהותירה את נתניהו רגוז. לפני השיחה עם אובמה, נדהם נתניהו לשמוע ששר-החוץ, ג'ון קרי, שביקר בישראל, יצא לז'נווה כדי לבדוק האם אפשר להגיע להסכמה עם האיראנים על הסכם ביניים. צוות ישראלי קיבל תדרוך מהאמריקאים על המגעים עם איראן רק שבוע לפני כן, ואיש לא דיווח לישראלים על התקדמות משמעותית בשיחות עם האיראנים. השיחה עם אובמה לא הפיגה את חששותיו של ראש הממשלה.

"התרשמתי עמוקות עד כמה נתניהו חש בודד (אחרי אותה שיחה)", כתב רוס. "הוא האמין שארה"ב ויתרה על כל אמצעי הלחץ (על איראן) שעמדו לרשותה... ושהסנקציות פשוט יקרסו ושוב לא יהיה שום לחץ על איראן, שתוכל להיות מדינת סף גרעינית".

לדברי רוס, הבית הלבן לא עשה דבר כדי להרגיע את נתניהו. "לו טום דונילון, שקדם לרייס בתפקיד היועץ לביטחון לאומי, היה ממשיך לכהן בתפקיד, הוא היה מבין ללא ספק, שצצה בעיה והוא היה מדבר מיד עם מקבילו בישראל", כותב רוס. "אם השיחה עם המקביל הישראלי לא היתה נושאת פרי, דונילון היה מבקש מאובמה לשוחח פעם נוספת עם נתניהו. אך סוזן רייס לא עשתה דבר".

במקום לנסות לפתור את הבעיה, היא סברה שהתנהגותו של נתניהו היא שערורייתית ואמרה לאייב פוקסמן, שהיה אז ראש הליגה נגד השמצה, שלהשקפתה, "ראש ממשלת ישראל עשה הכול נגד אובמה חוץ מאשר לכנותו 'כושון' (nigger)", לדברי הספר.

רוס מזכיר, שנתניהו ניהל קמפיין נמרץ במטרה למנוע השגת הסכם עם איראן ויחסי רה"מ עם אובמה הידרדרו לרמה של עוינות גלויה. המחבר גורס, שהאופן שבו ניהלו האמריקאים את "הקטע הישראלי" לגבי המגעים עם איראן פגע ביחסי שתי המדינות יותר ממה שהיה מחויב המציאות.

הספר חושף מחלוקות בתוך הממשל לגבי האפשרות לנקוט פעולה צבאית נגד איראן כדי למנוע ממנה השגת נשק גרעיני, אם ייכשלו כל הצעדים האחרים להשגת מטרה זו. רוברט גייטס, שהיה שר-ההגנה, ואדמיראל מייק מולן, שהיה יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, "הבהירו שארה"ב כבר ניהלה שתי מלחמות באזור וזה יותר ממספיק".

לעומת זאת, הילארי קלינטון, שרת-החוץ לשעבר (וכיום מתמודדת על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות); ג'יימס סטרנברג, שהיה אז סגנה של קלינטון; וכן דונילון ורוס "החזיקו בדעה שונה". הם האמינו כי "כדי שהדיפלומטיה תצלח... האיראנים חייבים להאמין שאנו (האמריקאים) נשתמש בכוח אם הדיפלומטיה תיכשל".

"למרות שמנענו מישראל יכולות מודיעיניות צבאיות מסוימות, שהיו עשויות להקל עליה להנחית מהלומה צבאית על איראן, לאובמה היתה נטיה ברורה להגיב בחיוב על בקשות ישראל לציוד צבאי ולמידע מודיעיני", נאמר בספר. "כאן לא היו שום חילוקי דעות בין יועציו הבכירים של הנשיא".

הבכירים שמוזכרים בספר בהקשר הישראלי חולקים על גרסת רוס. בראיון ל"ניו-יורק טיימס", אמר נד פרייס, דוברה של רייס, כי היא המשיכה לקיים "יחסים הדוקים" עם מקבילה הישראלי (יוסי כהן. למעשה, כשהיחסים עם נתניהו היו בשפל המדרגה, טרח הבית הלבן לפרסם תצלום שבו נראית רייס מתחבקת עם כהן לפני תחילתה של פגישת עבודה בוושינגטון. ר.ד.)

"זה מכבר יש לנו חילוקי דעות עם ממשלת נתניהו לגבי ההסכם למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני - עסקה שהושגה כתום תקופת רוס בממשל אובמה", אמר פרייס. "מכל מקום, חילוקי דעות אלה מעולם לא גרעו בצורה כלשהי ממחויבותנו חסרת התקדים לביטחונה של ישראל".

גם גייטס חולק על הדרך שבה הציג רוס את התנהלותו בדיונים על אופציית ההתקפה נגד איראן. לדבריו,הוא פשוט רצה למנוע "מלחמת מנע נוספת", שתהיה מבוססת על מידע מודיעיני בלבד. "הייתי מוכן להפעיל כוח צבאי ולהורות על כמה פרישות של יחידות כדי שנהיה בעמדה טובה יותר לקראת הפעלת כוח כזה", אמר גיטס. "אבל לא מיהרתי, הן בגלל חששותיי לגבי המידע המודיעיני והן בגלל העובדה שכבר ניהלנו שתי מלחמות שם בקנה מידה מלא".

אדמיראל מולן אמר בתגובה: "מעודי לא הבעתי התנגדות להפעלת כוח צבאי אם כל הצעדים האחרים למניעת נשק גרעיני מאיראן לא יצליחו, ולא רמזתי על כוונה כזו".