מוסיפים עוד סרטון למדורה

"אל תדאג, יש לנו הרבה כוח. הרבה סבלנות. אף אחד כאן לא עייף. אם צריך נישאר כאן עוד שבועות ארוכים", הבטיח הלילה מפקד הכיתה של פלוגת משמר הגבול שהופקדה על מחסום הבידוק בכביש ברחוב משה בראזני, העולה לתוך שכונת ג'בל מוכאבר. עשרה מטרים בדיוק מפרידים בין השכונות, מפרידים בין האוכלוסיות, מפרידים בין השנאות. ובאמצע משמר הגבול. פיצות וקולה מוזרמים ללוחמי מג"ב מאזרחים טובים. אבן שמושלכת עליהם בתשע בערב מקפיצה אותם לתוך השכונה, לחפש את הנער התורן.

במחסום משמר הגבול התנפצה הלילה סופית אשליית "ירושלים המאוחדת". המאמץ הפוליטי של ממשלות ישראל לדורותיהן לספח יותר מ-300 אלף פלסטינים מג'בל מוכאבר, עיסוויא, בית חנינא, שועפט, כפר עקב ושאר מקומות שרגל ישראלית לא דורכת בהם, התרסק על רקע המציאות הביטחונית. גם השב"כ, שאת ראשו הנוכחי יורם כהן קשה להאשים בשמאלנות יתר, התריע בשנים האחרונות: המציאות שבה מאות אלפי פלסטינים נושאי תעודת זהות כחולה נהנים מנגישות לכל מקום בתחומי מדינת ישראל, היא מציאות ביטחונית בלתי נסבלת שהופכת את משימת סיכול הטרור המוטלת על השב"כ לבלתי אפשרית. גל הטרור עד כה מונהג בידי המזרח ירושלמים. בידי נושאי תעודת הזהות הכחולה. בידי נוהגי המכוניות בעלי לוחית הזיהוי הצהובה. אם תרצו זהו הפרומו, הבקרוב, לחזון הביעותים של המדינה הדו-לאומית, להיעדר היכולת להפריד בין אוכלוסיות שונאות. אין שום סיכוי שממשלת ישראל הנוכחית - שבראשותה עומד מי שנבחר לראשונה ב-1996, לפני כמעט 20 שנה, על סמך הסלוגן המנצח שטבע עבורו יועץ אמריקני לפיה היריב הפוליטי יחלק את ירושלים - תעשה הפרדה שמשמעותה חלוקת העיר מחדש, כיוון שזהו ראש ממשלה שמקדש את הסטטוס-קוו.

כיוון שנתניהו אינו מסוגל לעשות את מה שעשה אריק שרון, במאמצים הופכי קרביים אמנם, קרי, הקמת גדר שתחצוץ בין שכונות פלסטיניות ליהודיות (מאמצי המתנחלים הבטיחו בשנים האחרונות שיהיה זה כמעט בלתי אפשרי לייצר רצף טריטוריאלי פלסטיני בבירה), מה שאנו רואים, כרגיל, זה פסיחה על שני הסעיפים. את ההחלטה על הטלת סגר על השכונות הפלסטיניות מטיל הדרג המדיני על הדרג המקצועי, ובינתיים מספק אספירין לסרטן: צה"ל.

בסופת השלגים הגדולה של חורף 2013 שאלו הירושלמים "איפה צה"ל?", וצבא ההגנה לישראל הגיע עם נגמשי"ם כדי לחלץ קשישים שנתקעו בשלג בלי חשמל. עכשיו הציפייה היא כי מלבד משימותיו של צה"ל בגבול סוריה (ירי טילי תמוז אתמול על עמדות הצבא הסורי) ועזה (הרג של לפחות 11 פלסטינים מפגינים כדי שלא יפרצו לישראל), גם ירושלים על ראש שמחתם. לפי שעה הצנחנים לא חוזרים לשחרר את הכותל. הם עסוקים מדי בעזה. צה"ל ממש לא מתלהב לשלוח את גולני למשימות שיטור וביטחון פנים בשכונות פלסטיניות של נושאי תעודת זהות כחולה. לכן, מה שנראה זה שוטרים צבאיים, וחיילים מפיקוד העורף, מצטרפים לשוטרים במערב ירושלים, מנסים להגביר תחושת ביטחון לכל הפחות, ולתת תגובה מהירה למחבל הבא.

סופו של גל הטרור הנוכחי לא נראה באופק. נכון לשעת כתיבת שורות אלה צלחנו בשקט עד כה את "שעות העומס", בהן מתבצעים עד כה מרבית הפיגועים, 9:00-12:00. זה לא אומר דבר לגבי המשך היום, או לגבי הימים הקרובים. הכוחות המשמעותיים: חמאס עזה, תנזים גדה והעם הפלסטיני בשטחים, עדיין מחוץ לעסק, והמאמץ הישראלי הוא להשאיר אותם שם.

גם לעיתונות יש תפקיד בניסיון להוריד את גובה הלהבות. שידור בלופ של תמונות גרפיות של רכב חברת בזק דוהר לתוך גבר חרדי והסתערות מחבל עם סכין מצד אחד, ומנגד ירי של אזרחים או אנשי כוחות הביטחון במחבלים, אינו תורם בלשון המעטה לכיבוי הלהבות. משטרת ישראל נהגה אמש כקבוצת וואטסאפ של נערים מתבגרים, כאשר הפיצה ללא טשטוש את תיעוד הפיגוע בתחנת האוטובוס בירושלים. הסרטון מתעד אזרח אמיץ וקר רוח העושה הכל כדי לנטרל את המחבל. מכאן ועד הכתרתו של המחבל למרטין לותר קינג חדש באתרי ההסתה הפלסטיניים, המרחק עלול להיות קצר, כפי שנעשה לנער בן ה-13 שביצע את הפיגוע בפסגת זאב, אשר הוכתר כבר למוחמד א-דורה חדש, אותו נער פלסטיני שנהרג בצומת נצרים ב-2000, וגם 15 שנה אחר כך עדיין לא ברור אם נהרג מאש צה"ל או מאש הפלסטינים. מה שברור הוא שהנרטיב, הדימוי, הייצוג והתמונה חזקים בימים עגומים אלה יותר מכל עובדה.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10