בג"ץ הוא "כיפת ברזל"

חבר הכנסת מוטי יוגב ביקר בחריפות-יתר את שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן על כך שנתן צו מניעה ארעי, שלפיו נאסר על כוחות הביטחון להרוס את בתיהם של הורי מחבלים טרוריסטים שאחראים למעשי רצח. זאת, עד לדיון בעתירה לגופה.

הדברים הגיעו לשימוש במילים בוטות וחצופות, שהשופט המכובד ועתיר-הניסיון "שם את עצמו בצד של האויב". אמירה קיצונית זו, הראויה לכל גינוי, מתווספת לאמירה קודמת של יוגב: "צריך להרים כף של טרקטור D9 על בג"ץ".

בעניין הריסת הבתים, אנו עוסקים בסוגייה משפטית ומוסרית מובהקת השנויה במחלוקת: האם ניתן להטיל אשם בהורים על מעשיו של בנם הטרוריסט. והרי כבר נאמר: אבות אכלו בוסר - שיני בנים תקהינה, והפוך: בנים אכלו בוסר - האם שיני הורים תקהינה?

לבד מהשאלה המשפטית והמוסרית, קיימות מספר רב של סוגיות עובדתיות. לדוגמה: האם יש ראיות מהימנות שעל יסודן ניתן לקבוע שאכן הבן אחראי במישרין לפעולות טרור? האם ההורים היו ערים בזמן אמת לכוונות הפיגוע של בנם? האם הם עודדו אותן במעשה או במחדל? האם הם ניסו והיו מסוגלים למנוע אותן, והדבר לא צלח בידם? האם הבית המיועד להריסה אכן מצוי בבעלותם הבלעדית של ההורים? - כל אלה הן שאלות עובדתיות מהותיות שיש לבררן!

אלה הדוגלים בהריסת בתים, טוענים כי פעילות זו היא ענישה שמטרתה הרתעה, שמא הבן הטרוריסט יחוס על בני משפחתו, וכי הרתעה זו ניתנת להשגה רק אם הענישה תבוצע במועד מוקדם ככל הניתן.

איני יודע אם יש בסיס לתזה זו, אם לאו, אולם נחזור לשופט פוגלמן. נניח לרגע שהוא לא היה נותן צו מניעה ארעי, והבית היה נהרס, ובדיעבד היה מתברר שנפלה טעות בזיהוי, והבן אינו אחראי למעשה רצח, או שהבן אינו מתגורר עם הוריו, וקיים ביניהם נתק מוחלט, או שהבית אינו מצוי בקניינם של הוריו?! מה היה אומר על כך חבר הכנסת יוגב?

ישנו עיקרון מקובל במערכת המשפט בישראל ובעולם כולו, שאם לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, אין להוציא לפועל צווים והחלטות מינהליות, ובנסיבות מסוימות גם החלטות שיפוטיות, כל עוד ההליך המשפטי תלוי ועומד.

ובהקשר זה של מתן צווים ארעיים, אזכיר לחבר הכנסת יוגב שבג"ץ עיכב לא פעם הריסת בתים ביישובים שמעבר לקו הירוק, שנבנו שלא כדין על אדמות פרטיות, עד לבירור כל המסכת המשפטית והעובדתית הרלבנטית.

אכן קיים הבדל תהומי בין שני המקרים, אולם העיקרון המשפטי הוא אחד: "אין עונשין בטרם משפט", ואוסיף כי נוכח ההערכה הרבה שרוחשים בעולם כולו, ובצדק רב, לבית המשפט העליון ולמעמדו העצמאי, הכרעתו של בג"ץ נדרשת ורצויה גם כמגן וכ"כיפת ברזל" אל מול מאבקים משפטיים צפויים בזירות הבינלאומיות.

ולקראת סיום: על רקע מלחמות העולם שהתנהלו בין מדינות עם צבאות סדירים, שעה שחייל נלחם בחייל וטנק נלחם בטנק, נקבעו האמנות הבינלאומיות הקיימות עד היום הזה. ישראל ומדינות רבות מצויות בימים אלה בלוחמה עזה בטרור עולמי הפוקד אותן, והפוגע באזרחים שלווים ללא כל הבחנה. הגיעה העת שאומות העולם יתכנסו לשם עריכת אמנות בינלאומיות חדשות ובכללן - מה מותר ומה אסור שעה שלוחמים בטרוריסטים הנהנים מזכויות אדם, שהם עצמם אינם מכירים בכללי המשפט הבינלאומי וחפצים למוטט את סדרי העולם.

לכל אדם באשר הוא יש זכות להגן על עצמו בפני פעילות טרוריסטית, קל וחומר כאשר למדינות דמוקרטיות מוקנית זכות וגם חובה לעשות כן, ומוטב שקברניטי העולם יתעוררו במהרה בימינו ויעשו מעשה.

ולסיום: השופט עוזי פוגלמן אינו אויב. הוא פעל כמצופה ובהתאם להוראות הדין והפסיקה, ועיכב את ביצוע צו ההריסה לשם קבלת עמדת המדינה ודיון בעתירה לגופה, שאמור להתקיים עוד השבוע. ההתקפות המרושעות והחצופות עליו ועל בית המשפט העליון, תוך שימוש במילים בוטות - היו מיותרות.

אני מרשה לעצמי להציע לחבר הכנסת יוגב לשמור על ה-D9 למטרות שלהן הוא יועד, ולהתנצל לאלתר על דבריו.

■ הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי.