היזהרו מאבחונים תעסוקתיים

בסוף השבוע האחרון חברה שלי סיפרה לי שמאבחנת תעסוקתית המליצה לבתה בת ה-22 לא ללכת לאוניברסיטה. "היא מאד עזרה לנו" אמרה, "הבנו שמתמטיקה וריאלי זה לא הכיוון, שהומאני לא מעניין אותה, והכי מתאים לה עיצוב". נחנקתי. הצעתי בעדינות שישקלו את העניין מחדש (שהרי ויתור על תואר אקדמי זו החלטה משנה חיים, לא פחות) אבל זה כנראה לא יקרה. ההמלצה לדלג על האקדמיה זה בדיוק מה שהבת רצתה - "אישור רפואי" לא להתאמץ יותר מידי, הכשר ללמוד משהו כיפי ונחמד, עיצוב, הלוא מאז שהיא קטנה יש לה חוש אסתטי, היא נמשכת לדברים יפים ואוהבת להתלבש.

ועכשיו לעובדות. ראשית, העיצוב נבחר כברירת מחדל ומהסיבות הלא נכונות, ולא בזכות כישורים יוצאי דופן שהם תנאי הכרחי להצלחה בעולמות התוכן הללו (להבדיל ממרבית המקצועות האחרים). שנית, הבחורה למדה בתיכון מהטובים בארץ, והיא אוחזת בציון המאפשר לה להתקבל למרבית החוגים באוניברסיטה ולכל החוגים בכל המכללות בישראל. אבל לא, לא יהיה לה תואר אקדמי למרות שהיא יכולה, והפוטנציאל התעסוקתי שלה עתיד להיות מצומצם מוות, ובעיקר עלוב. מדוע? כי בוגרי בצלאל, HIT, שנקר ושאר ספינות הדגל של מקצועות העיצוב יאכלו אותה בלי מלח. הם שעתידים להשתלט על מרבית המשרות האיכותיות (ובצדק), בעוד היא תדשדש בשולים הנחותים של מקצוע העיצוב אליו תצליח להתקבל, מתקשה להתפרנס בכבוד, כמו רבות אחרות שהגיעו לשם בטעות.

לא מכירים את שוק העבודה

והפסיכולוגית התעסוקתית לא יודעת את זה? ברור שלא, מאיפה שתדע? מאבחנים תעסוקתיים לא מכירים את שוק העבודה. הם הוכשרו לאבחן חוזקות וחולשות, כשרים אינטלקטואליים (חשיבה לוגית, אינטליגנציה טבעית, לוגיקה מילולית, זיכרון משמעותי, קשב ראשוני בתהליך למידה, יכולת ריכוז לאורך זמן, שטף חשיבתי), נטיות תעסוקתיות (ביצועית, חקרנית, אומנותית, יזמית), עוגני קריירה (בטחון, אוטונומיה, שירות, אתגר, טכני, ניהולי, סגנון חיים) וכאלה מין, ולהצליב את התוצאות מול רשימה ממוחשבת של מקצועות.

ואז יוצאת תשובה כדוגמת זו שהנפיק אחד מגופי האבחון המובילים בישראל למהנדסת כימיה שמאסה בעבודת המעבדה וחיפשה שינוי (מועתק מילה במילה מהדוח): "ל-Xחשובים פרמטרים רבים בעולם התעסוקתי: גיוון בפעולות ובחוויות, יחסים עם הממונים, הישגיות, השתתפות בקבלת החלטות, ביטחון כלכלי וסגנון חיים חופשי, ובנטיותיה המקצועיות היא מעלה זיקה ברורה לתחומים הבאים: ארגון ועסקים. ההמלצות: 1. תואר שני בייעוץ ארגוני 2. פרסום - ניהול תיקי לקוחות, תקציבאות 3. תחקירנות והפקה 4. הפקת ועיצוב אירועים 5. תואר שני בהנדסת תעשיה וניהול - לכיוון לוגיסטי"

מהנדסת? מה עם רישיון על משאית?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר את גודל ההזיה שבטקסט הזה, ואת המשמעות של ההמלצות בטווח הארוך. רק מי שלא מבין דבר בשוק העבודה יכול לקחת מהנדסת כימיה מבריקה בת 27 ולדרדר אותה לתחום ההפקות, שזה יותר גרוע מהסבה של מנתחת מוח למזכירה רפואית. למה שמהנדסת תכנס לתחום אדמיניסטרטיבי שלא דורש כל השכלה (ומתגמל בהתאם), ולאן בדיוק היא תתקדם משם? מה היא תעשה עם תחקירנות בעולם תקשורת קורס שמשלם שכר רעב, ולמה שבעלת שני תארים בהנדסה תלמד תואר שני נוסף בהנדסה, ועוד כזה שממוצב בתחתית תחום ההנדסה, וכל זה בשביל להתברג לעולם הלוגיסטיקה? רק חסר שהיו מכוונים אותה להוציא רישיון על משאית (ליתר ביטחון).

למזלה היא הבינה שגם ייעוץ ארגוני זה קשקוש שלא קשור אליה בשום צורה, והמזל העוד יותר גדול, שלא הצליחה למצוא עבודה כתקציבאית (תפקיד "זוהר" שדווקא נשמע לה אחלה) ואחרי שנתיים של בזבוז זמן מגלה שגם זה סוג של הפקות, רק בשם אחר.

פועלים בחלל ריק

אז איפה הבעיה? חסרונו הגדול של מוסד האבחון התעסוקתי שהוא פועל בחלל ריק, ונעדר את שני בסיסי הידע הקריטיים להכוון תעסוקתי.

הראשון, מה שוק העבודה רואה (בניגוד למה שהמאבחן רואה) וכיצד הוא מקבל החלטות. הידיעה כיצד נתפס האדם בעיני השוק היא קריטית להמלצה לאיזה תחום לכוון אותו, והיכן יש לו סיכוי להתקבל, כאשר שני אנשים בעלי כישורים זהים לחלוטין לא יקבלו את אותן ההזדמנויות. השוק לא מגייס 'ערמת כישורים' כפי שהם נצפים מנקודת מבטו של המאבחן, אלא "מוצר" שלם שתדמיתו היא נגזרת של ניסיונו המקצועי, הגדרות התפקיד שלו, זהות מעסיקיו, השכלתו, גילו, שמו, מוצאו, מינו, מקום מגוריו וכו'. זו הסיבה ששוק הפרסום התעלם בהפגנתיות ממהנדסת כימיה (למרות שכישוריה מתאימים מאד), זו גם הסיבה שמרבית ההסבות המקצועיות כשכירים לא מצליחות למרות כישורים מתאימים (כמפורט בטור "אל תעשו הסבה מקצועית").

בסיס הידע השני שחסר לפסיכולוגים תעסוקתיים הוא התמונה המלאה של השוק, של מסלולי הקריירה במקצועות השונים ושל צורות ההעסקה האופייניות. כל מקצוע נתפס מבחינתם כמקשה אחת, ללא התייחסות למסלולי הקידום מקצועי ו/או ניהולי השונים (או להעדרם), כאשר ההתמקדות היא בנקודת הכניסה, תוך התעלמות מוחלטת מהשאלה לאן זה מוביל בעוד שנתיים, חמש, עשר, עשרים שנה.

לו היה לפסיכולוגית התעסוקתית קמצוץ מהידע הזה, כנראה שהבת של חברתי הייתה מוותרת על עולם העיצוב, בטח על עיצוב פנים שכה מושך אותה אך אין בו כלל משרות שכיר, ומהנדסת הכימיה לא היתה נוטשת את מדעי הטבע, רק עוברת ממעבדת הפיתוח למקצועות הקשורים לביזנס (ניהול מוצר, שיווק, תקשורת שיווקית, פיתוח עסקי, מכירות), תוך שהיא ממנפת את ההשכלה והידע שלה בתחום לטובת תפקידים בכירים ומתגמלים יותר.

במילים אחרות, אבחון תעסוקתי הוא סוג של "סלפי", השליש הפחות חשוב מסך הידע הדרוש להכוונה מקצועית אחראית וארוכת טווח, עם המלצות בהתאם.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com