שקשוקה גרמנית: פרשת השחיתות שמסעירה את הכדורגל בגרמניה

אדם שהתחזה לוולפגנג נירסבאך השליך צרור שטרות בפתיחת ערב הגאלה של הספורט הגרמני בשבת. נשיא התאחדות הכדורגל לא היה נוכח. גם לאסיפת עובדי ההתאחדות הוא לא הגיע, ואפילו לישיבת ועדת הספורט של הבונדסטאג אליה זומן - לא הגיע. מי שכן באו היו חוקרי התביעה מפרנקפורט, שפשטו על משרדי ההתאחדות ומגוריהם של נירסבאך ואחרים. הלחץ הולך וגובר, פוליטיקאים דורשים הבהרות והסברים במהירות. שני שליש מהגרמנים רוצים בפיטוריו של נירסבאך, הלחץ, אובדן העשתונות, הקיתונות התקשורתיים והצליבה הפומבית הם תוצר של החברה הגרמנית ויחסה לשחיתות. אתמול (ב') התברר שהלחץ עשה את שלו - נירסבאך הודיע על התפטרותו מהתפקיד.

רק לפני מספר חודשים היו נירסבאך וההתאחדות (DFB) דווקא נציגי המלחמה בשחיתות. במארס הצהיר הנשיא: "יושר, כנות, פתיחות, מהימנות ואמינות, אלה התכונות שאני מחפש בראשותו של ארגון כדורגל", כשהוא מכוון לפיפ"א, כמובן. ביולי פרש נירסבאך את "תוכנית 10 הנקודות" לניקוי הארגון העולמי. ה-DFB היווה דוגמא ומופת לניהול תקין.

***

בניגוד לתדמיתו הנקייה, הכדורגל הגרמני דווקא מכיר פרשיות שחיתות רבות מעברו, כמו הטיית משחקים בתחילת שנות ה-70, וכמו פרשת השופט רוברט הויצר שהודה בתחילת שנות האלפיים ב"מכירת" משחקים לטובת ארגון פשע קרואטי. אבל אלו היו בודדים שסרחו, ללא קשר למוסדות הכדורגל הרשמיים. האשמים הורשעו ונענשו בחומרה והכל שב על מקומו בשלום. הפעם זה כבר נראה משהו רחב היקף בהרבה.

לפני ה"ביד" הגרמני על אירוח מונדיאל 2006, היו שמועות. הרי בסופו של דבר - מדובר בוועד המנהל של פיפ"א, על כל המשתמע מכך. השמועות התגברו לאחר שנציג ניו זילנד עזב את החדר ברגע האחרון כדי לא להצביע. גרמניה ניצחה על חודו של קול.

כבר ב-2003 פירסם ה"זידדויטשה צייטונג" כי באיירן מינכן חתמה על חוזים עלומים ללא תמורה עבור משחקי ידידות בתאילנד ובמלטה, להן היו נציגים מתלבטים בהצבעה לאירוח המונדיאל. החוזים נחתמו עם הנציגים קרוב למועד ההצבעה והכספים מבעלת הזכויות CWL זרמו אחריה. נציג טרינידד, ג'ק וורנר הידוע לשמצה, הצביע עבור דרום אפריקה - והמשחק עליו סוכם במדינה הקאריבית בוטל. מדובר בחוזים נאים במיוחד, יותר מרבע מיליון אירו, למרות שהיריבות לא בדיוק אטרקטיביות. CWL הייתה שייכת לקונצרן קירש, בעל הזכויות לשידור משחקי המונדיאל ובעל אינטרס לקיומו בגרמניה. רוברט לואי דרייפוס המנוח, ראש אדידס שהיה גם האדם שהעביר לאולי הנס 10 מיליון אירו שהובילו את נשיא באיירן לכלא - היה בעלים בחברה. ושחקן העבר גינטר נצר - מנהל.

במקביל השקיעה מרצדס חצי מיליארד אירו בשיתוף פעולה עם יונדאי הדרום קוריאנית, שגם הפכה לתקופת המונדיאל לספונסרית הרשמית במקום מרצדס. חברת הכימיקלים BASF השקיעה בתאילנד, וחברת התרופות באייר השקיעה בשתי המדינות. שמונה ימים לפני ההצבעה הסירה גרמניה זמנית את האמברגו והסכימה להעביר לסעודיה 1,200 טנקים. לשלוש המדינות היו נציגים בוועד המנהל של פיפ"א (כולל אחד מבכירי יונדאי). כל זה מסריח מאוד, אבל לא בלתי חוקי.

לפני שלושה שבועות פוצצו העיתון "דר שפיגל" והעיתונאי החוקר ינס ויינרייך את פרשת "קיומה של קופה לא מדווחת", והעברות כספים משונות. ההתאחדות מעדה, אבל סרבה להודות. כדור השלג החל להתגלגל. ברור היה שמדובר בהדלפה של תיאו צוונציגר, קודמו של נירסבאך ואויבו המושבע. בעקבות הפירסום, הודה נירסבאך, הוא נסע לזלצבורג לפגוש את פרנץ בקנבאואר, ראש הוועדה המארגנת של מונדיאל 2006. בעיקרון רק צריכים ידידיו להעיד שנירסבאך, שהיה אחראי על תקשורת ויחסי ציבור בוועדה המארגנת, לא ידע מכלום. אבל אלו נאלמו. ב-22 באוקטובר קיים נירסבאך מסיבת עיתונאים שהפכה לפארסה. הוא גמגם, הסתבך בסתירות ובחוסר ידיעה והצטייר בסיומה כחסר אונים. ממה שהסביר נירסבאך הוא למד על הפרשה בקיץ האחרון והפעיל חקירה בהתאחדות, רק לא דיווח על כך לאיש. ממקור שני, הוא יודע שבקנבאואר נפגש בארבע עיניים עם בלאטר ב-2002 ושכנעו לסייע לוועדה המארגנת של המונדיאל בכ-170 מיליון אירו.

דיונים עם ועדת הפיננסים של פיפ"א הבהירו כי הדבר ייתכן רק תמורת העברת 10 מיליון פרנקים שווייצרים לוועדה, כביטחונות כנראה. את הסכום הלווה דרייפוס שהיה קשור להתאחדות ולבאיירן כספונסר, לגינטר נצר וגם ליועץ פדור רדמאן, הספין דוקטור של הגרמנים שהיה מועסק גם אצלו. דרייפוס העביר את הכסף לפיפ"א, שכמובן לא נרשם בספרי ההתאחדות. רק שב-2005 ביקש דרייפוס את הכסף חזרה. ללא רישום אי אפשר להסביר הוצאה כזו. לכן הגיעו להסכם עם פיפ"א לפיו ישלמו הגרמנים 10 מיליון פרנקים שווייצרים "כהשתתפות בהוצאות הגאלה" שתוכננה לברלין. איך זה קשור ולמה לא הוחזרו הכספים עם ביטול הגאלה - לא הצליח נירסבאך להסביר.

הגירסה של ויינרייך וה"שפיגל" שונה מעט. הכסף שימש לקניית קולות ארבעה מצביעים של פיפ"א מיבשת אסיה שהיו לשון המאזניים. וב-2005 העבירה פיפ"א את הכסף שקיבלה מהגרמנים לדרייפוס.

הבעיה של נירסבאך, הבלתי אהוד במסדרונות ההתאחדות, היא שמכתב ולצידו הערות בכתב ידו המעיד על היכרותו עם הנושא ב-2004 הועבר לידי ה"שפיגל". גם החקירות, הפנימית והחיצונית עליהן הורה - החלו, התברר, רק אחרי הפירסום. אבל יותר מכל, נירסבאך חתם בתמימות על הצהרת המס לגבי 2006 ימים ספורים אחרי שהפך למזכ"ל ההתאחדות ולא השתומם מדוע חסרות חתימות הנשיא ואיש הכספים הקודם. בכך הפך אחראי להעלמת מס, שכן ההתאחדות דיווחה על ההוצאה כהעברה לנושאי תרבות בפיפ"א המוכרת לצרכי מס. בכך העלימה ההתאחדות כ-2.5 מיליון אירו, סכום שמחייב עונש שאינו על תנאי, כלומר כלא. גם הזכויות כעמותה יכולות להישלל בגין "תיק 2006", מה שיגרור תשלום קנס שיכול להגיע לכ-30 מיליון אירו.

***

ההתיישנות בחוק העונשין פוטרת את שאר המשתתפים ולכן אפילו לא נחקרו בקנבאואר או נצר. אבל העלמת מס מ-2007 היא ברת עונשין. משום כך אחראית על החקירה של התביעה הכללית בפרנקפורט לשכת המס, זו שהפילה גם את דון קורליאונה לבסוף. כך זה עובד בגרמניה: לא משנה אם מדובר בסימנס ב-2006, בסקנדל פליטת הגזים של פולקסוואגן, או בהתאחדות. גם אם ברור שהשחיתות קיימת, הקהל הגרמני מעלים עין - עד שמגיעות הוכחות. נתפסת? תשלם. והגרמנים דורשים טיפול מיידי, חד וכואב. סימנס, ששילמה שוחד עבור חוזים זרים, הקימה מנהלה חוקרת, פיתחה תכנית לחיסול השחיתות, ופיטרה את ראשי החברה ומנהליה, מהם גם דרשה וקיבלה פיצויים. בסה"כ שילמה סימנס 3 מיליארד אירו. סיפור דומה מתרחש כרגע בפולקסוואגן, וכל התמהמהות של הקונצרן מלווה במחאה מיידית וקולנית. כי בזה הגרמנים טובים - הפקת לקחים ויישום מיידי. מי שמנסה להכחיש, לטשטש ולדחות, כמו ההתאחדות, מקבל בראש.