הפיכה צבאית

בבסיס הצבאי שבקו התפר בין תל-אביב ליפו עלתה רמת הכוננות. מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, הסתער על מקלדתו שבלשכה, טען מחסנית במדפסת ושיגר לפקודיו מכתב לוחמני באמצעותו ביקש לנסוך ביחידה רוח קרב.

"בימים האחרונים מתרגשת עלינו סערה חדשה", כתב בחומרה, "ניסיונה של שרת התרבות, מירי רגב, להתערב בשיקולי התוכן בגלגלצ כתחנה ציבורית". לא למאבק נגד גל הטרור המשתולל ביקש דקל לרתום את חייליו - זו מירי רגב שעל הגדרות.

"עלינו להיות קשובים לביקורת", המשיך המפקד והסביר מדוע אצה לו הדרך להיפגש, יחד עם מנהל גלגלצ נדב רביד, עם השרה רגב ולשמוע ממנה "רעיונות חדשים שיכולים לפתוח את התחנה לעוד מוזיקה ישראלית", לשון המכתב.

בהמשך מתאר דקל כיצד "למרות ההידברות", רגב דווקא פנתה למאבק ציבורי נגד התחנה. לך תבין פוליטיקאים.

"צפויה לנו בעתיד הקרוב תקופה מאתגרת שתחייב אותנו לפעול בכל המישורים על-מנת להבטיח את עצמאות התחנה ולמנוע מגורמים חיצוניים - פוליטיים ואחרים - להתערב בתכנים", כתב דקל. "אני נחוש בדעתי לעמוד בכך".

כמו בכל חזית שקטה במדינת ישראל, ברור לכל שזה רק עניין של זמן עד שהיא תשוב להתלקח שוב. כך הן גם הקריאות לסגור את גלי צה"ל או גלגלצ, או לשנות אותן או להשפיע על תכניהן.

לאורך שנותיה של גלי צה"ל לא היה כמעט מפקד תחנה אחד שלא התמודד עם האיומים ועם ניסיונות ההשפעה של הפוליטיקאים. תמיד משכה הפופולריות המאירה של התחנה הצבאית פוליטיקאים צמאים לכותרות. אך האשמה בכך אינה בפוליטיקאים - זה המבנה הביזארי של הגוף עצמו, שמאפשר להם לתחוב את אפם עמוק לחיקו.

מקור חולשתה ועוצמתה של התחנה

העובדה שגלי צה"ל - גוף תקשורת דומיננטי שמשדר חדשות - שייכת למשרד הביטחון והיא חלק מהצבא, זו אנומליה. אין כל היגיון לקיומו של גוף כזה במדינה דמוקרטית בשנת 2015.

במידה רבה, התלות הזו במשרד הביטחון היא מקור חולשתה ועוצמתה של התחנה כאחד. עוצמתה - משום שזו תחנה שמתוקצבת כמעט ללא כל הפתעות לאורך השנים, היא נשלטת על-ידי שר שבדרך כלל מוטרד בדברים מהותיים יותר מאשר מי עולה אצל רזי, יש לה כוח עבודה זול, איכותי וחרוץ, ומעל לכל - אין לה גוף רגולטורי מפקח ולא מועצה טורדנית.

נקודת החולשה היא בדיוק זו שדקל מתמודד איתה כיום: מפקד גלי צה"ל לא יכול לבוא בטענות לפוליטיקאים, שכן מהותה של התחנה כולה היא פוליטית. לא רק כי שידוריה עוסקים לרוב בפוליטיקה, אלא כי המו"ל שלה פוליטיקאי, ולכן סעיף התקציב שלה פוליטי, ואפילו המפקד עצמו - כן, דקל - הוא מינוי פוליטי.

אז מילא מחויבות פוליטית לרב-תרבותיות ולגיוון בזהות בחיילי התחנה ובתכניה - אבל להגיע עם נייר עמדה פוליטי ביד למשרדה של פוליטיקאית, ואז לתהות איך כל המהלך התיז עליך ריקושטים? זו כבר טעות פוליטית בסיסית.

דקל יצר במו-ידיו את המשבר הנוכחי. הוא חשב ודאי שהוא בא להניח את דעתה של מאיה בוסקילה - ומצא את עצמו בעמדה פעילה של מאיץ עימות בין שני שרים נצים. הוא מלין על התערבות בתוכן, כשהוא בא מוכן עם הצעות לשינוי במבנה גלגלצ, שיוכיחו כי ההתערבות הזו הצליחה.

מלכתחילה אסור היה לדקל להגיע ללשכתה של שרת התרבות ולהציב את עצמו כמי שמחויב לה בדין וחשבון. זה לא דיאלוג, זו התרפסות.

את ההכשר גלגלצ מקבלת מדי בוקר, כשכמעט 800 אלף ישראלים (על-פי סקר ה-TGI) בוחרים לשמוע אותה - על 60% המוזיקה הלועזית שלה - בדרך לעבודה. אין לה צורך לעוד "כפיים" מעבר לזה.