*** הכתבה בשיתוף ועידת עכו לעירוניות

אין ספק כי רמת העירוניות, כלל השירותים שהעיר מספקת לתושביה, תלויה במשאבים שברשותה. יש הטוענים כי פערי התקציבים בין רשויות המדורגות "חזקות" ו"חלשות", למשל, גוררים פערים באיכות החינוך ומונעים שוויון הזדמנויות מילדים שלא שפר עליהם מזלם להיוולד ברשות חזקה. סעיף חדש שמתכוון משרד האוצר להכניס לתקציב המדינה, אשר יעמוד להצבעה בסוף החודש, מתעתד לצמצם את אי-השוויון בתקציבי החינוך באמצעות "תקצוב דיפרנציאלי" - כלומר, כזה שייקח מהחזקים וייתן לחלשים. היוזמה מעוררת התנגדות חריפה בקרב ראשי הרשויות "החזקות" ואילו "החלשות" רואות בה תיקון של עוול היסטורי ומאיימות במחאה אם תקציבם לא יגדל.

"החינוך הוא התחום השירותי החשוב ביותר שמעניקה הרשות המקומית ומהווה את השיקול מספר אחד בבחירה של משפחות אם לגור בעיר או לעזוב עיר", אומר שר הפנים לשעבר אופיר פינס-פז, המכהן בשנים האחרונות כראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב. בוועידת עכו לעירוניות, שתתקיים ב-17-19 בנובמבר ינחה פינס את המושב "עם הפנים למחר - צדק ושוויון בין עירוני", בו יפגשו ראשי רשויות חזקות וחלשות עם קובעי המדיניות וידונו ביוזמת התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך. "ברגע שהממשלה לא מוכנה להגדיל את 'העוגה' ורוצה לתת לרשויות החלשות על חשבון החזקות, החזקות מתקוממות והחלשות לא מוכנות לוותר, ובצדק", הוא אומר.

"איום על מרכז השלטון המקומי"

"כוונת הממשלה לשנות את הפרופורציות בין רשויות איתנות וחלשות יוצרת מתח עצום בין הרשויות. המשבר, אם לא יפתר, עלול לאיים על לכידותו של מרכז השלטון המקומי ולכן מנסים להגיע לפשרה מוסכמת", אומר פינס. לדבריו, מדובר בהתנגדות עקרונית, שכן אם יאושר תקצוב דיפרנציאלי בתחום החינוך, במשרד האוצר מתכוונים להרחיב אותו בעתיד גם לתחום הרווחה.

"נכון להיום, משרד החינוך מעביר לשלטון המקומי מענקי חינוך בהתאם לנוסחה שלפיה מחושבת ההשקעה לתלמיד", הוא מסביר. "משרד האוצר טוען שהערים החזקות פחות זקוקות לתמיכה ממשלתית משום שיש להן יותר יכולות עצמיות ותושבים במעמד סוציו-אקונומי גבוה. אני לא מסכים עם האוצר. כמובן שאי אפשר שלא לתמוך בכך שהרשויות החלשות יקבלו יותר תקציבים לחינוך, רק כדאי להגדיל את התקציב לפחות ב-50% ולהשתמש בכספים בתהליך הדרגתי, שיאפשר לרשויות להיערך - לחזקות לספוג את הירידה בתקציב ולמצוא מקורות הכנסה חלופיים כדי שרמת החינוך בהן לא תיפגע, ולחלשות לגבש תוכנית עבור תוספת התקציב. אני הייתי פורס את התהליך על שלוש עד חמש שנים".

"עניין של סולידריות"

תקצוב הרשויות המקומיות במדינת ישראל נקבע על פי דירוג סוציו-אקונומי מ-1 עד 10, כאשר רשויות המדורגות ברמות 1-4 נחשבות "חלשות". "אני לא אוהב שקוראים לרשות שלי 'חלשה', היא מורכבת ומאתגרת ביחס לרשויות אחרות ולכן ראויה לתקצוב דיפרנציאלי", אומר שמעון לנקרי, ראש עיריית עכו. העיר עכו, המדורגת ברמה סוציו-אקונומית 4, עברה בשנים האחרונות מהפכה מאוד חיובית. "עכו מאוד התחזקה בשנים האחרונות מהבחינה החברתית, ובתוצאות החינוכיות עברנו את חיפה ותל אביב, אבל הפערים בין הרשויות עצומים. ילד בצפון או בדרום תלוי במענקים מהמדינה ולכן מתוקצב ב-5,000 שקל בממוצע בשנה ואילו ילד במרכז מקבל גם מהמדינה וגם מהרשות סכום של מעל 10,000 שקל בשנה. למה צריכים להיות פערים כאלה?", הוא שואל.

"כולם מסכימים שדרוש תקצוב דיפרנציאלי בין הרשויות המקומיות ושהיה צריך ליישם זאת כבר לפני שנים. הויכוח הוא מאיפה יבוא הכסף", ממשיך לנקרי. "אנחנו טוענים שהרשויות הממוקמות במרכז הארץ התחזקו מכיוון שרוב המשאבים של המדינה נמצאים בתחומן, ולכן ראוי שיתחלקו בהכנסות הללו עם שאר הרשויות".

הוא מסביר כי הכוונה היא לחלק יחסי מההכנסות העתידיות של הרשויות החזקות, אשר נובעות ממיקומן במרכז הארץ. "אנחנו לא מבקשים חלק בהכנסות מהארנונה שמשלמים התושבים או העסקים, אלא מהארנונה שהן מקבלות מהמדינה", הוא מדגיש, "כלומר, מהארנונה שהרשויות הללו מקבלות ממשרדי ממשלה וממוסדות מדינה שבחרו לפעול בתחומן בגלל שהן במרכז". בנוסף, לדברי לנקרי גם מבחינת הפיתוח, לרשויות המקומיות במרכז יתרון מובהק על אלו שבפריפריה. "אם המדינה מחליטה לבנות עוד 40 אלף יחידות דיור היא לא תעשה זאת בצפון או בדרום, ולכן אנחנו מבקשים גם חלק יחסי מהפיתוח העתידי שלהן. מהבחינה הכספית מדובר בחלק קטן מההכנסות. דרושה סולידריות בין הרשויות וחלוקת הכנסות צודקת יותר, שכל אזרח ירגיש שווה וחלק מקהילה", הוא אומר.

"אם לא יאשרו את התקצוב הדיפרנציאלי זה לא יעבור בשקט", הוא מזהיר. "הרעדנו את המדינה על הטבות המס וניאבק גם על זה". עם זאת, לנקרי אופטימי. "בשבוע שעבר מונה שר חדש לפריפריה, אריה דרעי, ואני מקווה שהוא יצליח לשנות משהו בתפיסת העולם של המדינה ובאחריות שלה כלפי האזרחים שלה".

"יש תקציב דיפרנציאלי"

"כולנו ערבים זה לזה וכולנו בעד לעזור לרשויות החלשות, אבל במדינת ישראל כבר קיים היום בפועל תקציב דיפרנציאלי לרשויות חזקות וחלשות", אומר יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל, מהמתנגדים ליוזמה. לדבריו, הרשויות החלשות נהנות ממעל 3 מיליארד שקל בשנה במענקי איזון, ובזכותם מצבן טוב ממצבן של הרבה רשויות שלא זכאיות לכך. "הן מקבלות מימון מלא עבור שירותים שאנחנו נאלצים לשלם מכיסנו, כמו סייעת שניה בגנים או הסעות לחינוך המיוחד. אני בעד מענקי איזון ואשמח אם יגדילו אותם, אך לא על חשבוננו", הוא אומר.

ברודני מכהן בתפקיד ראש העיר גבעת שמואל כבר 7 שנים. היום מדורגת העיר ברמה סוציו-אקונומית 8, אך לדבריו, לא כך היה כשנכנס לתפקידו. "גבעת שמואל סבלה מגירעונות גדולים, ומשרד הפנים איים לסגור אותה", הוא מספר. על מנת להבריא את העיר, הנהיג ברודני תוכנית התייעלות מקיפה, במסגרתה הגדיר סדר עדיפויות, צמצם משרות וביטל פעילויות "בזבזניות". הוא החליט להקצות יותר משאבים לחינוך, והתוצאות לא איחרו להגיע. "היום גבעת שמואל היא העיר הראשונה בארץ בזכאות לתעודת בגרות ואנחנו במקום הראשון בגיוס לצה"ל ושירות לאומי", הוא מספר בגאווה, "זה לא הולך ברגל והיה כרוך בהשקעה מרובה".

ברודני מבקש להדגיש, כי בניגוד לטענת הרשויות החלשות, רוב הערים בארץ "חיות מהיד לפה". "הרשויות שלא זכאיות למענקי איזון הן לאו דווקא חזקות, הן עובדות קשה על מנת להעניק שירותים לתושבים שלהן. בזכות מענקי האיזון, ההכנסות העצמיות פר תושב בירוחם גבוהות מתושב ראשון לציון. מספרית, יש יותר מסכנים בתל אביב מאשר בדימונה או בירוחם".

"אני לא קיבלתי כלום מהמדינה. אני גובה ארנונה גבוהה יחסית מהתושבים שלי ומתנהל נכון. ברור שלמיקום במרכז יש יתרון ושתפקידה של מדינת ישראל ליישב את כל ערי הארץ, ולכן אני מסכים שיש להעניק הטבות לרשויות בפריפריה, אבל אני עובד קשה ורוצה לעמוד בכוחות עצמי. אל תיקחו ממני ואל תפריעו לי".

לדעת ברודני, התוספת למענקי החינוך של הרשויות החלשות צריכה להגיע מתקציב המדינה. "מדינת ישראל לא יכולה להתחמק מהאחריות שמוטלת על כתפיה, היא לא יכולה להגיד שהיא לא מעלה מסים ובעצם לקחת מהתושבים שלנו מס נוסף. כלומר במידה ויפחיתו לגבעת שמואל את מענקי החינוך, על מנת לספק את אותה רמת שירותים יהיה עליי לקחת את התקציב החסר מהארנונה של התושבים. לא יעזור אם יתנו לנו זמן להיערך לזה, אין לנו מקורות הכנסה חלופיים".

"מתייחסים לערים כעסק"

"ב-20-30 השנים האחרונות המדינה מתייחסת לערים כאל מיזם עסקי ולא כאל מקום שחיים בו בני אדם", אומרת אבירמה גולן, מנהלת המרכז לחקר העירוניות הפועל בבת ים. "השיטה הניאו-ליברלית מניחה שמי שמצליח לפרנס את עצמו הוא מוצלח ומי שלא מצליח הוא כישלון. זו גישה לא מפותחת וגם לא דמוקרטית. המדינה נותנת אותו סכום לכל ילד ואילו הרשויות החזקות מכפילות סכום זה בעוד שלרשויות החלשות אין כסף להוסיף. התוצאה היא שבמקום העדפה מתקנת, נוצרת אפליה שמעמיקה את העוני".

בנוסף, מציינת גולן, כי במקומות מסויימים יש לבחון מחדש את חלוקת המשאבים בין הרשויות ולדאוג לצדק חלוקתי. "במקרים כמו עיר הבה"דים, למשל, לא ייתכן שרק רשות אחת תהנה מההכנסות והרשויות השכנות לא יקבלו כלום. מדובר באזרחי אותה מדינה ולא בתחרות בין עסקים בשוק חופשי. מסיבות היסטוריות, יש ערים שהתאפשר להן להתפתח כלכלית טוב יותר מערים אחרות. לכן, במקום ליצור קטטה בין הערים, על הממשלה לקחת אחריות ולהחליט על חלוקה צודקת".