מילה טובה לשב"כ שלנו

ובסופו של דבר זהו פיגוע שבו צרפתים רוצחים צרפתים. צרפתים מפוצצים חגורות-נפץ במועדון ובמסעדה בלב פריז. עומאר איסמעיל מוסטאפי, ממנהיגי חוליית דאע"ש, חי חצי שעה נסיעה מעיר האורות שאותה פוצץ בחגורת-הנפץ שנשא על גופו. רק אצבעו ששרדה את הפיצוץ, איפשרה לחוקרים הצרפתים לזהות את גופתו.

היו שנים שבהן נבחרת "הכחולים", נבחרת הכדורגל הלאומית של צרפת, הייתה מקור גאווה למיליוני המוסלמים בצרפת. העובדה, כי בני מהגרים כמו זינאדין זידאן הובילו את הנבחרת לניצחון היסטורי במונדיאל 1998, ולכמעט ניצחון במונדיאל 2006, לולא אותה נגיחה אומללה של זיזו, היוותה מקור להזדהות ולתקווה למוביליות חברתית. אלא שכל זה קרס ביום שישי ה-13. פיגוע בסטאד דה-פראנס בעת משחק של הנבחרת, אותת באופן ברור: דבר לא חסין. מטורפי דאע"ש הולכים על כל הקופה.

שירותי הביטחון הצרפתיים עוקבים אחרי אלפי מוסלמים שעוברים תהליך רדיקליזציה במסגדים, ברשתות החברתיות. הסיפור של הטרוריסט מוסטאפי, שהחל כעבריין קטן לפני כעשור, ואז עלה על הרדאר של המודיעין הצרפתי כאשר הצטרף לקבוצות קיצוניות, וקיבל את התיוג S, שמצביע על מסוכנות, מספר את סיפור הכישלון המודיעיני. מוסטאפי נסע לסוריה ב-2013, והצטרף לדאע"ש. שם עבר אימונים בנשק ובמטעני חבלה. הבעיה היא, שכאשר הוא חזר, איש לא חיכה לו בשדה-התעופה שארל דה-גול או אורלי, עם צו-מעצר ביד.

גם המחבל שביצע את הפיגוע נגד בית-הספר היהודי בטולוז, גם המחבל שביצע את הפיגוע נגד המוזיאון היהודי בבריסל, חזרו מ"תיירות הטרור" ללא קושי מיוחד. ברגע שהם חוזרים לאדמת אירופה ולא נעצרים, למודיעין הצרפתי קשה מאוד לעקוב אחריהם, לא כל שכן לסכל פיגוע מתוכנן. לכן, הכישלון כאן הוא כפול: כישלון במניעת רדיקליזציה ויציאה לסוריה, וכישלון באי-מעצר בעת החזרה לאירופה.

מדובר בקופרודוקציה צרפתית-בלגית - בדגש על בסיס הג'יהאד האסלאמי הקיצוני במולנבק, הפרבר העני של בריסל - שנשלחה על-ידי דאע"ש בסוריה. ההערכה בקרב ארגוני מודיעין במערב היא, שדאע"ש הקים באחרונה מנגנון פיגועי חו"ל שנועד לייצא את המהפכה הדאע"שית מסוריה ומעיראק אל המערב, אל תוך ביתן של המדינות המפציצות את הארגון מהאוויר.

אחרי שמחבלים אסלאמיסטים היכו ברכבת-התחתית במדריד ב-11 במרץ 2004, ורצחו 191 בני-אדם שלושה ימים לפני הבחירות, הספרדים פירשו זאת כעונש על תמיכתם בקואליציה של הנשיא האמריקני בוש בפלישה לעיראק, החליפו את הממשלה, ויצאו מעיראק.

הצרפתים ניסו לאותת בליל אמש שהם ממש לא המקרה הספרדי, ושיגרו את חיל האוויר הצרפתי לתקיפה האווירית הנרחבת ביותר נגד דאע"ש בבירתו אל-ראקה בסוריה. אל-ראקה בעבור פריז. אלא שהמערב, כמו גם הרוסים, לומדים עכשיו את מה שישראל למדה באין-ספור אירועים בלבנון ובעזה: אין שום סיכוי להכריע ארגון טרור כמו דאע"ש באמצעות תקיפות מהאוויר. אין שום סיכוי גם שהאמריקנים, הרוסים והצרפתים, ישלחו אוגדות ועשרות-אלפי חיילים לחפש אחר המחבל האחרון והקלצ'ניקוב האחרון באל-ראקה.

הפילוסוף הצרפתי-יהודי ברנאר-אנרי לוי, אחת הדמויות האינטלקטואליות המשפיעות ביותר בצרפת, קרא לכניסה קרקעית לסוריה, בטענה שכאשר מחבלי דאע"ש יילחמו בחיילים אמיתיים הם יברחו משדה הקרב. נכון לעכשיו, נראה שאמירתו של הפילוסוף הנודע מנותקת מהלך המחשבה של הממשלה ומערכת הביטחון בצרפת.

הטבח בשישי בלילה - הוא הפיגוע השישי של הג'יהאד העולמי בצרפת בתקופה האחרונה. לעיתים קראה המשטרה הצרפתית למעשי רצח של אסלאמיסטים בהשראת דאע"ש "מעשי טירוף", כאשר היא מסרבת לראות בהם פיגועי טרור.

מפלגת החזית הלאומית, הפרונט נאסיונאל, שספגה זעזועים בתקופה האחרונה, לאחר שהבת מארין לה-פן סילקה את אביה ז'אן מארי לה-פן, האנטישמי ומכחיש השואה, מראשות המפלגה, הודיעה בצעד שאין ציני ממנו על השעיית קמפיין הבחירות שלהם לקראת הבחירות המקומיות בצרפת בעוד כשבועיים. מי צריך קמפיין בחירות כאשר המציאות הטראגית עושה את העבודה לבדה? לסגור מסגדים, לעצור אימאמים מטיפים, לגרש כל זר שיתמוך באלימות, זו התוכנית האלטרנטיבית שהציגה אתמול מארין לה-פן בעקבות הפיגועים.

אביה ז'אן מארי לה-פן, כבר עלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת, והמם את הרפובליקה בבחירות 2002 מול הנשיא ז'אק שיראק. בחירות 2017 עלולות להיות הקאמבק של הלאומנים בניסיון נוסף להיכנס לארמון האליזה.

ונסיים במילה טובה לשירות-הביטחון-הכללי (שב"כ) שלנו: הישראלים התרגלו בעשור האחרון לשקט ביטחוני יחסי, בעיקר בשל עליונות מודיעינית של השב"כ. גם בישראל 2015 יש "תיירות טרור" לדאע"ש מצד עשרות צעירים ערבים-ישראלים המתפתים מסרטי היו-טיוב המבטיחים חיי אונס, שוד ורצח מעבר לגבול. עד כה לא ידוע על ערבי-ישראלי אחד שהצליח לחזור לישראל מהמלחמה בסוריה, ולא נעצר מיד בנתב"ג. עם זאת, כמו שבריחתו במצנח-רחיפה לזרועות דאע"ש בגולן הסורי של הצעיר מג'לג'וליה לפני שלושה שבועות הוכיחה, גם השב"כ הכל-יכול, לא יכול לדעת הכול.

הכותב, הכתב הצבאי של חדשות 10, שימש בשנים 2004-2008 כשליח "חדשות 10" ו"מעריב" בפריז