דעה: לעכוזאי ינון מגל, מאחיך באמריקה

אחי העכוזאי,

לבי אתך ברגעיך הקשים. אני יודע מה עובר עליך. אתה בביצתך ואני בביצתי, ואני לא יודע הביצה של מי עמוקה ומסריחה יותר. לך  יש פטיש של עכוזים (ומה רע בזה?), ואני הלכתי לזונות, ביג פאקינג דיל.

לכל אחד יש מושאי סגידה. אתה סוגד לעכוזים; אני למשהו קצת אחר - אז מה? אנחנו צריכים ללכת לכנסיה גם בימי חול? אבל התחמסים של השמאל הוציאו את הסודות שלנו מהארון.

המשטרה הישראלית כאילו יושבת עליך עכשיו - "חשד של הטרדה מינית", הם אומרים, אבל יש בכלל דבר כזה? אנחנו הרי יודעים מה כולן רוצות - אך לפחות אתה ממשיך לקבל משכורת מהפרלמנט שלכם. בינתיים.

אני, לעומת זאת, על הקרשים. הקריירה הפוליטית שלי התרסקה לרסיסים בשבוע שעבר. בסך-הכול התמודדתי על משרת מושל  לואיזיאנה, והבוחרים פשוט זרקו אותי לפח הזבל של ההיסטוריה - אותי! הסמן הימני של המדינה שלי, שבסנט הצביע תמיד בנאמנות נגד הומואים, נגד הפלות וכמובן נגד ההוא שהתנחל בבית הלבן, מה שמו נובמה - רק מפני ששילמתי בשביל סקס לפני כמה שנים.

אני אומר לך, התקשורת הליברלית אצלנו שטפה לבוחרים את המוח בתמיסה של מוסרניות חתרנית, וזה בדיוק מה שהתקשורת הכמו-קובנית בישראל עושה עכשיו לישראלים כדי לסרס אותך, אלון אידיאולוגי איתן שמיתמר בגאון מעל ברקני השמאל התבוסתני.  

אני שומע שברחת להירגע ברומא, אבל לי אין לאן לברוח. מבחינתי, הלך ארמון המושל בבאטון רוז' היפיפיה, הלכו שומרי הראש, הלכה הלימוזינה, והמושב שלי בסנט בוושינגטון, עם כל הפריווילגיות שלו - היית פעם בג'ים שלנו? -  ילך בסוף השנה הבאה. אין טעם שארוץ שוב, אחרי ההסתה הקומוניסטית הזו נגדי.

שמע לי: אתה ואני נפלנו קורבן לאותם בני עוולה מהתקשורת הליברלית - בעברית אתם אומרים סמולנית, לא? - ששמה לה למטרה לרמוס את הדור הבא של מנהיגי הימין. שום דבר לא מרתיע את התנים האלה. מה מניע אותם? רק שנאה עיוורת לאנשים שנושאים בגאווה את דגל ערכי הלאום, כמוך וכמוני.

אבל אתה יודע מה? גם אנחנו אשמים, אתה ואני, כי אנחנו פשוט טובים מדי, הגונים מדי, כמו מלאכי-שרת בקרב פראים, וזה עולה לנו ביוקר. מה, לעזאזל, הניע אותך להודות - ועוד בפייסבוק - שאכן פלטת את המשפט האלמוותי הזה, "אני מתחרמן על התחת שלך, על הציצים שלך", באזני איזה כתבלבת חורשת מזימות שרק חיכתה להזדמנות לשים לך רגל? (ובמאמר מוסגר, דמעות מציפות את עיניי, ובשרי נעשה חידודין חידודין כשאני קורא את הפואטיקה הזו, שכאילו נלקחה משיר השירים. איזה עידון סגנוני, איזה תחכום רעיוני, איזה עומק רגשי, מכמיר-לב. ט.ס. אליוט היה גאה לכתוב שורה כזו של כמיהה אקזיסטנציאלית שממריאה לשחקים כהמנון לאהבת אלוהים, או משהו. איך בזבזת אותה על אוזנה הערלה של בעלת העכוז המיוחל, לעולם לא אבין. אבל אני נסחף).

ואיזה שד הניע אותי להודות - ועוד בכתב - שהשתמשתי בשירותי הבנות של המאדאם של די.סי., אחרי שביב הזימה שמכונה האסלר חשף שמספר הטלפון שלי נמצא ברישומי המאדאם? אני, שמכיר את וושינגטון, אני, שיודע שאם אתה רוצה חבר נאמן בעיר הזו, אתה צריך לקנות כלב - דווקא אני הודיתי ב"חטא" וביקשתי "מחילה". מה חשבתי? ומה חשבת אתה? שליטרת בשר של "אמת" תרצה את ההוטנטוטים האלה? זה משגה  שאין לו כפרה.

כי מה זו אמת? מהו שקר? לא צריך לחזור ל"1984" של אורוול כדי להבין ששקר הוא לא שקר אם אתה רוצה חזק שהוא לא יהיה שקר. ולרצות חזק ששקר לא יהיה שקר זה בדיוק ההיפך מלהכות על חטא בפוסטים מלאי רחמים עצמיים בפייסבוק, כפי שאתה נהגת.

בוא נלמד משהו מהמאסטר, דונלד טראמפ, הקולוסוס שיחטא את המכורה מהאספסוף הזר של אנסים ורוצחים כאשר הוא ייכנס לבית הלבן ב-2017. אין כמוהו בייצור אמיתות יש מאין. הנה, למשל, הוא אמר שראה במו עיניו "אלפי ואלפי" ערבים בניו-ג'רזי מריעים בשמחה למראה קריסתם של המגדלים התאומים במנהטן הסמוכה ב-11 בספטמבר 2001. לא חשוב שכל הגופים המשטרתיים בניו-ג'רזי אמרו שלא היו ולא נבראו אירועים כאלה. לא חשוב שלא נמצא אפילו עד אחד להפגנות כאלה. לא חשוב שהפאקט צ'קרס של לפחות עיתון ארצי גדול אחד - "וושינגטון פוסט" - נתנו לאמירה הזו ציון של ארבעה פינוקיו, כלומר סיווג של שקר גס מעין כמוהו.

כל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שטראמפ אמר זאת שוב ושוב וחזר ואמר זאת פעם נוספת ואחריה עוד פעם ועוד פעם, ואחרי כל הכחשה הוא חזר על הדברים. כך מוכרים בירה של באדווייזר, וכך מוכרים עובדות היסטוריות חמות ישר מהתנור.

עכשיו כולם יודעים שהערבים שונאים את אמריקה. עובדה. הם השתוללו משמחה כשהמגדלים קרסו. הרי טראמפ אמר זאת, והוא אף פעם לא חזר בו,  ומי פתי יאמין לעיתונים הליברליים, או למשטרות של משטר אובמה?

וזו, ינון ידידי, התורה כולה על רגל אחת. זו צריכה להיות הטקטיקה שלך. מילא, הודית באמירה, לפחות עכשיו תכחיש מעשים. לא משנה שידיך אולי לא עוזבות את כיסיך.

עשית או לא עשית - באמת לא חשוב. לעולם תכחיש. יאשימו אותך בליטוף עכוזי קל -  הכחש והכחש שוב. יטענו שריפרפת עלי חולצה מבליטת שד - כפור ללא מורא. זו בסך-הכול מילה שלה/ן מול מילה שלך.

וזכור: אין די בהכחשה גרידא. הכחש - והשמץ חזרה. "לא רק שבחיים לא נגעתי בך - איכס - אלא שב-12 במאי, ב-2.32 אחר-הצהריים, ליד המעלית, את ליקקת לי את האוזן". חשוב טראמפ! אני מזהה בך פוטנציאל גדול. ליבי אומר לי שאתה עוד תגיע רחוק. ושמור על זקיפות לאומית!

שלך, דייוויד