הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לנתניהו עם מתווה הגז

"למצרים אין כרגע סכום של 1.8 מיליארד דולר שהיא יכולה לשלם לישראל, ולכן אם ישראל רוצה שחוזי ייצוא הגז למצרים ייצאו מהכוח אל הפועל, היא חייבת לבוא לקראתה", אומר ג'ון אסטרופ, בכיר בתעשיית הגז והחשמל העולמית, בעקבות פסיקת לשכת המסחר הבינלאומית אתמול (א'), שלפיה חברות הגז המצריות יפצו את חברת החשמל ב-1.76 מיליארד דולר בגין הנזקים הכבדים שנגרמו לחברה עקב הפסקת אספקת הגז ממצרים.

כזכור, בחודשים שלאחר הדחתו של נשיא מצרים חוסני מובארק, הפסיקה המדינה את הזרמת הגז הטבעי לישראל, וזאת בעקבות סדרת פיצוצים בצנרת הולכת הגז בסיני ומשום שלא היו לה מספיק רזרבות גז כדי למלא אחר צורכי הביקוש המקומי. משהופסקה הזרמת הגז, נאלצה חברת החשמל לרכוש דלקים יקרים יותר לייצור החשמל. לפיכך, תבעו חברת החשמל ו-EMG, הבעלים של צינור הגז שדרכו זרם הגז לישראל, את חברות הנפט והגז הלאומיות המצריות EGAS ו-EGPC במיליארדי דולרים. על פי דיווחים אתמול בעיתונות הזרה, פסיקת הבוררות אתמול קבעה גם כי חברות הגז המצריות יפצו את EMG ב-288 מיליון דולר.

"מדובר בסכום גדול מאוד של כסף שעל מצרים לשלם, אך כשמשווים זאת להכנסות שצפויה ישראל לקבל מייצוא הגז מתמר ולוויתן למצרים, מדובר בסכום שהוא שווה ערך לטיפה בים", טוען אסטרופ, "ולכן אם ישראל לא רוצה לחכות עשר שנים עד שלוויתן יפותח, היא לא יכולה לדרוש את הסכום עכשיו ומיד".

לטענת אסטרופ, על ישראל להציע למצרים לפרוס את סכום הפיצוי על פני 15-20 שנה. "הדרך לעשות זאת היא להציע לחברות המצריות לשלם מחיר גבוה יותר עבור הגז שהן רוכשות מישראל. כך מצד אחד תוכל מצרים לעמוד בפסיקת הבוררות ולא להחריף עוד יותר את תדמיתה בעולם כמי שאינה מכבדת הסכמים, ומצד אחר ישראל תקבל את כספה ותצטייר כמי שמוכנה להתגמש. זהו מצב של win-win לשני הצדדים".

"למרות ההודעה של מצרים מאתמול, יש עדיין אינדיקציה חזקה לכך שמצרים תקדם את ייבוא הגז מישראל", מוסיף סר מייקל לי, עמית בכיר בקרן מרשל הגרמנית של ארה"ב. לדבריו, המגעים לייצוא גז יימשכו ברגע שיימצא פתרון למחלוקת המשפטית. עוד הוא אומר כי הביקוש העולה לגז במצרים מצדיק ייבוא של גז ישראלי גם אחרי תגלית Zohr במצרים. "הגז שהתגלה במאגר המצרי ישמש את המשק המקומי, בעוד שהגז הישראלי יהיה מיועד לייצוא מאחד משני מתקני ההנזלה במדינה", הוא מסביר.

"אסור לישראל לייצא את הגז"

נשיאה לשעבר של ענקית האנרגיה "של", ג'ון הופמייסטר, חושב אחרת מאסטרופ ולי. לדבריו, "ההודעה של מצרים רק מחזקת את הטענה שאסור לישראל לייצא את הגז". חוזי ייצוא למצרים אמנם יכולים להועיל לישראל מבחינה מדינית, "אך הם גם יכולים לעשות ההיפך", הוא טוען ומסביר: הסכמי ייצוא גז הם על פני 15-20 שנה וישראל לא באמת יכולה להבטיח שתספק למדינות השכנות גז למשך תקופה כה ארוכה. "מה יקרה אם תפרוץ מלחמה בין ישראל למצרים? האם גם אז תספק ישראל גז או שתפר את ההסכם? מה יקרה אם פתאום יתקבל פסק בוררים בנושא לא קשור, ומצרים תחליט להפסיק לרכוש גז? במקרים כאלה יקרה בדיוק ההיפך ממה שישראל התכוונה לו".

הופמייסטר, שהתראיין בעבר ל"גלובס" וטען דברים דומים, אומר כי ישראל צריכה להשתמש בגז לצרכיה הפנימיים וכך להגדיל את ביטחונה האנרגטי. "אני לא נגד ייצוא, אך הרבה קודם לכן ישראל צריכה לוודא שהיא מסבה לגז כל מה שאפשר - בין אם זה תחבורה ובין אם זה מפעלים, תחנות כוח או בתים. אנרגיה היא ביטחון, וביטחון חשוב הרבה יותר מכסף. על ישראל לנצל נכון את הנכס שמצאה".

עו"ד בכיר בתעשיית האנרגיה העולמית, שייעץ בעבר לממשלות ישראל ומצרים, מסכים עם הופמייסטר. "במקום למצוא דרכים יצירתיות לייצא גז למצרים, על ישראל למצוא דרכים קונבנציונליות להגדיל את צריכת הגז במשק המקומי". לטענתו, גם לפני פסק הבוררות הסיכויים לייצוא גז למצרים היו קטנים, וכעת הם קלושים. "מי שחושב שניתן לייצא גז למצרים, לפחות ב-7-8 השנים הקרובות, כנראה לא מבין את משק הגז הגלובלי", הוא אומר ומוסיף כי "פסיקת הבוררות היא הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות לנתניהו בדרך לאישור מתווה הגז". לדבריו, ההחלטה של מצרים להפסיק את המגעים עם ישראל שומטת את הקרקע מתחת להצדקה שניתנה לעקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים - הצדקה מדינית-ביטחונית. העצה שלו היא שיש להתכונן לתביעה בינלאומית מול נובל אנרג'י. "אישור ויישום מתווה הגז יעוכב, ולזה נובל לא תסכים".

לדברי אותו עו"ד, "יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. מצד אחד החליטה ממשלת ישראל לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לקדם את ייצוא הגז למצרים - גם במחיר של מימוש סעיף שמעולם לא נעשה בו שימוש (סעיף 52 - ה"כ), ומצד שני אותה ממשלה תבעה את מצרים על מיליארדי דולרים, אף שידעה שתביעה כזו הורסת את סיכויי הייצוא".

"ממשיכים במגעים"

הבוקר (ב') שיגרו שותפויות הגז רציו, ישראמקו, אבנר ודלק קידוחים הודעה לבורסה ובה הן מבהירות כי אינן צד לבוררות וכי הן ממשיכות לקיים מגעים לייצוא גז למצרים. "המשאים ומתנים כאמור אינם מתנהלים אל מול חברות הגז הלאומיות המצריות אלא מול חברות מסחריות", נכתב בדיווח לבורסה. "השותפות ושותפיה בפרויקט לוויתן ובפרויקט תמר נמצאים בקשר שוטף עם חברות אלה וממשיכים במשאים ומתנים האמורים כמתוכנן. כמו כן, הצדדים ימשיכו לפעול מול הרשויות המוסמכות בממשלות ישראל ומצרים לקבלת כל האישורים הדרושים בקשר עם העסקאות לאספקת גז מישראל למצרים", כתבו.

על אף הדברים, ברור שכל הסכם ייצוא שייחתם בין החברות לחברות במצרים יצטרך לקבל את אישור הממשלה המצרית.

ההסכם עם קפריסין שחושף את ישראל לסכנת תביעה תמידית

"הכרחי שממשלת ישראל תאשר את מתווה הגז ללא דיחוי נוסף. נובל מוכנה היטב לביצוע הפעולות הנחוצות לה כדי להגן על נכסיה" - כך איים בדיוק לפני שלושה חודשים נשיא ומנכ"ל נובל אנרג'י העולמית דיויד סטובר. ונובל אכן מוכנה היטב. כפי שסיפר המשנה ליועמ"ש אבי ליכט בדיון בוועדת הכלכלה בשבוע שעבר, נובל פתחה חברה-בת בקפריסין שמוכנה לתבוע את ישראל אם מתווה הגז לא יאושר. החברה בקפריסין הוקמה מיד בסיום עבודתה של ועדת ששינסקי, שהעלתה את שיעור המיסוי על הגז בעשרות אחוזים.

"מה שקורה הוא שאחת החברות בשרשור של נובל היא חברה קפריסאית, ולכן היא עושה שימוש בהסכם הסחר שלנו מול קפריסין. הם טוענים שיש להם עילה, שזה לא על בסיס חוקי מדינת ישראל אלא על הסכמי סחר בינלאומיים - ושם אנחנו חשופים" הסביר ליכט.

במילים אחרות, אף שנובל שפועלת בישראל רשומה באיי קיימן, היא מנהלת את כל דיוניה המשפטיים עם ישראל דרך חברה-בת שפתחה בקפריסין ולא דרך החברה האמריקאית. זאת משום שלישראל יש אמנת הגנה על עסקים עם קפריסין, ובה סעיף המאפשר לחברה פרטית בקפריסין לתבוע את ישראל על אובדן רווחים. האמנה נכנסה לתוקף בשנת 2003.

נובל ככל הנראה תתבע את ישראל אם מתווה הגז לא יאושר, אך הסיפור לא נגמר בזה. גם אם המתווה יאושר, תמיד ירחף מעל ישראל האיום של תביעה כזאת.

על פי סעיף היציבות שהוכנס למתווה הגז, למשל, לא תוכל ישראל לשנות את הרגולציה במשק הגז במשך 15 השנים הקרובות, ואם תעשה זאת, תהיה חשופה לתביעה בינלאומית שתימשך שנים, ותיגמר ככל הנראה בתבוסה מרה של מדינת ישראל.