האורן חזן של ארה"ב

נמאס לכם מאורן חזן בכנסת? לא יהיה נחמד לראותו נבעט אל מחוץ למשכן? אין ספק שאי שם במחוזות נידחים של הימין הישראלי, שבהם הביטוי תקינות פוליטית הוא קללה גסה, יש שרואים בו נכס לאומי, אבל ציבורים רחבים בישראל, לרבות פלחים משמעותיים במפלגתו שלו, סבורים שהח"כ המגושם הזה הוא מבוכה לאומית וכתם על הליכוד. אין מפלגה שרוצה להיות מזוהה עם אחד שמתאנה לבעלת מוגבלויות, למשל, או שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בגין תקיפת עובד ציבור. אבל, במדינה דמוקרטית,  איך אפשר להשליך מהפרלמנט מחוקק שנבחר כחוק? התשובה היא, שבישראל אי אפשר, אלא אם כן המחוקק שבו מדובר הורשע בעבירה שיש עמה קלון. וכך, חזן עדיין ח"כ.

וזו, בתמצית, מהות הדילמה שעמה מתמודדת עתה המפלגה הרפובליקנית בארה"ב: איך להיפטר מדונאלד טראמפ, מניפולטור נרקיסיסטי וציני, שנתקע לה כעצם בגרון ושמאיים על סיכויה לזכות בבחירות לנשיאות ב-2016?  כמובן, אוקיינוס של הבדלים מפריד בין חזן לטראמפ. המיליארדר אינו מחוקק והח"כ הוא כאסקופה הנדרסת מול העוצמה הפיננסית הכבירה של איל תכניות הריאליטי. חזן הוא ברמן לשעבר, שניהל "מלון עם קזינו" באיזו עיירה בבולגריה; טראמפ הוא מוגול גלובלי. טראמפ הוא אורטור (צרחני) מוכשר, שמפעיל את מאזיניו כאילו הם מריונטות בתיאטרון בובות; חזן הוא סתם צרחן.

נזקו של חזן, בסופו של דבר, בעיקר אסתטי: פגיעה בטעם הטוב.  נזקו של טראמפ מוחשי ואדיר ממדים: הוא מחבל באינטרסים הגלובליים של ארצו ומלבה שנאה גזענית שעלולה לעודד פיגועי טרור נוספים בה ולגייס מפגעים חדשים. לאיסלאמיסטים הרדיקליים אין ממש מדינה, אבל בשבילם טראמפ הוא הדבר הכי קרוב לנכס לאומי, מפני שהצהרותיו מרחיקות הלכת נגד מוסלמים, שעושות כותרות בכל העולם, מעניקות לגיטימציה לקמפיין שלהם למלחמה בין ציוויליזציות.

חזן נמצא על סף קץ הקריירה הפוליטית שלו; סביר להמר שהוא לא יהיה חבר בכנסת הבאה ומי יודע אם כהונתו בכנסת הנוכחית לא תיגדע. טראמפ נוסק לגבהים פוליטיים מסחררים. הוא עשוי להיות מועמד, אמנם לאו דווקא רפובליקני, לנשיאות ארה"ב. נשיא הוא לא יהיה (ועל כך בהמשך), אך הוא כבר נעשה - ועוד יהיה שנים רבות - פוליטיקאי עוצמתי, אולי העוצמתי ביותר בארה"ב.

אבל, למרות ההבדלים הברורים, המכנה המשותף בין חזן לטראמפ הוא משמעותי: שניהם מוזילים ומביישים את המערכות הפוליטיות שבתוכן הם מתפקדים ושניהם מבוצרים בהן היטב. אי אפשר לגעת בהם, למרות שהמפלגות שמעניקות להם כסות פוליטית, בעל כורחן, בזות להם ודורשות את רעתם. אך בעוד שחזן הוא אצבעוני מבחינת התמיכה בו, טראמפ הוא קולוסוס. כל אמירה שערורייתית שלו מגדילה את מספר תומכיו. מסקנדל לסקנדל כוחו עולה. וככל שהממסדים, לרבות הממסד הרפובליקני, מגיבים בפלצות רבה יותר על כל זליגה מילולית שלו, ככל שהתקשורת והמדיה החברתית מתארות אותו כ"פשיסט", "גזען" ו"מוסוליני", חיבוקי אוהדיו מתהדקים.

ההכרזה העדכנית של טראמפ - "לסגור כליל את ארה"ב לכניסת כל המוסלמים"  - לא היתה אפוא התפרצות ייצרית של נואם באקסטזה, כפי שאפשר אולי להתרשם, אלא הימור מושכל של תחבולן , שיודע לנצל את הפחדים המוצדקים של הנוהים אחריו, אנשים מבוהלים שהפנימו את סרטוני הווידיאו של עריפות ראשים ופיגועי ירי המוניים. 65% מהרפובליקנים שמתכננים להצביע בפריימריז של מפלגתם תומכים בהצהרה הזו, על פי סקר אינטרנטי של בלומברג (ורק 18% מהדמוקרטים). סקרים אינטרנטייים פחות אמינים מסקרים טלפוניים, אך סקרים טלפוניים שנערכו באחרונה מאששים את הסקר של בלומברג. למשל: סקר שנערך בקרוליינה הצפונית, יומיים לפני הקטל בקליפורניה, שבו נהרגו 14 אנשים מירי של מוסלמים רדיקליים, מראה תמיכה משמעותית של רפובליקנים בהגיגים קודמים של טראמפ  על מוסלמים: 48% תומכים בהקמת מאגר מידע מיוחד על מוסלמים בארה"ב; 35% תומכים בקריאת טראמפ לסגור את כל המסגדים. וסקר  ארצי של you guv והאפינגטון פוסט ממארס העלה, של-58% מהרפובליקנים יש דעה שלילי על האיסלאם.

מה קורה פה? איך זה שדמגוגיה שקופה ובוטה כל כך מצליחה לסחוף קהלים אדירים? האם בוחרים רבים כל כך נעדרי תחכום פוליטי מינימלי? כיצד בגירים מגיבים בצייתנות חזויה על כל גירוי פבלובי ציני? זה אכן שיעור מעניין בתורת השיווק. טראמפ זיהה פלח זנוח, פגוע כלכלית ומתוסכל באוכלוסיית הבוחרים ובנה סביבו את הקמפיין שלו. אני מכנה אותו הפלח הדווקאי. באנגלית יש ביטוי לתיאור התנהגויות דווקאיות מסוימות: STICK IT TO THE MAN, ובתרגום חופשי מאוד: "דפוק את הממסד". זה מה שהפלח הטרמפאי שואף לעשות, וטראמפ מספק לו את הצינור הפוליטי לניקוז תסכוליו. בשביל הדווקאים, דברי הנאצה שמטיח טראמפ באובמה ה"פסיכי" וב"אפסים" בצמרת הם אורגזמיים. מבחינתם, פיגוע הטרור האיסלמי בסאן-ברנארדינו, בשבוע שעבר, שהעניק לטראמפ הזדמנות היסטורית לאשש את התבטאויותיו הכסנופוביות נגד המקסיקנים, נגד סין, נגד רוסיה וכמובן נגד המוסלמים, מעיד על כך שהאצבע של נביאם מונחת על דופק ההיסטוריה.

הדווקאים הם לבנים בני המעמד הנמוך והבינוני-נמוך. רובם סיימו בית-ספר תיכון בלבד ורובם ככולם דפוקי העידן הכלכלי הנוכחי, שהחל בקריסה הפיננסית הגדולה ב-2008. העולם המוכר והטוב שלהם משתנה לנגד עיניהם ואין להם כלים להתמודד עם השינויים. פילוח נתוני סקר ארצי של CNN, מיום ו' שעבר, שבו קיבל טראמפ 36% תמיכה של הבוחרים הרפובליקנים, מראה שבקרב נעדרי השכלה אקדמאית מגיע שיעור התמיכה בו ל-46%! לעומת זאת, בקרב בעלי תואר אקדמאי, שיעור התמיכה בטראמפ יורד ל-18% והוא מידרדר מהמקום הראשון למקום השלישי. הפער הזה מראה, שהמיליארדר הוא בעצם גיבורם של בני מעמד הביניים הנמוך במפלגה הרפובליקנית, על פי איפיונו של "וושינגטון פוסט". האוהדים האלה נוטים לייחס את צרותיהם למהגרים לארה"ב, שגוזלים מקומות עבודה ומורידים את רמות השכר, ולשחורים ש"מקבלים סיוע שלא מגיע להם" מרשויות הסעד האמריקאיות. הדמוגרפיה המשתנה בארה"ב מפחידה ומרגיזה אותם. הממסד הרפובליקני, שבאורח מסורתי שואף לקצץ עד כמה שאפשר ברשת הביטחון הציבורית, הוא אויבם. אך טראמפ הוא אלוהים ומישנתו נהפכה לתנ"ך ללבן המפוחד והלא משכיל בארה"ב.

לממסד הרפובליקני יש בעיה גדולה עם הטראמפאים. הם יכולים, אולי, להעניק למנהיגם את מועמדות המפלגה לנשיאות, אך הם אינם חזקים דים כדי להניף אותו לבית הלבן בבחירות הכלליות.  לא זו בלבד שמועמדות של טראמפ  תסחוף המוני דמוקרטים לקלפיות כדי להצביע נגדו - הם אוהבים לשנוא אותו - אלא שרפובליקנים רבים אינם מוכנים לקבל אותו כמועמד, בין השאר מפני שהוא חף מעקרונות שמרניים טהורים. הם אולי לא יצביעו בעד הילארי קלינטון, המועמדת הוודאית של הדמוקרטים, אך הם יישארו בבית ביום הבחירות. בה בעת, הרפובליקנים חוששים לבעוט את טראמפ מהפריימריז, גם אם ימצאו דרך לעשות זאת. על פי סקר של יו.אס.איי. טודיי,  68% מאוהדי טראמפ אומרים, שאם הוא יחליט לפרוש מהמפלגה הרפובליקנית ולרוץ כמועמד עצמאי - הם יצטרפו אליו. מועמדות עצמאית של טראמפ תפלג אפוא את הקולות הרפובליקנים ופירושה ניצחון כמעט ודאי של קלינטון.

וכך, למרות הקיטור החם שיוצא מהקמפיין של טראמפ, הוא לא יהיה הנשיא הבא. אבל הוא תקוע עמוק בגרונה של המפלגה הרפובליקנית, לא לבלוע ולא להקיא, בדיוק כפי שאורן חזן תקוע בגרון הליכוד. מי מטריד יותר את מפלגתו? אני הייתי מהמר על טראמפ.