חג שמח באירופה (או לא)

מחרתיים, ביום שישי, חג המולד, כאשר נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, יסכם את השנה שעברה עליו, נראה כי אחד הדברים היחידים שהוא דווקא כן ירצה לזכור, למרבה האבסורד, זה את מתקפת הטרור שאירעה בחודש נובמבר. זאת, משום שלפני פיגועי הדמים, הציבור בצרפת שם לב בעיקר למצב הכלכלי שלו ושל המדינה.

כשהולנד, איש המפלגה הסוציאליסטית, נבחר לנשיא, הוא הבטיח לשפר את מצבם של העובדים. אך בפועל חלה בצרפת ירידה בקצב עליות השכר, אין הקלה בנטל המסים, והאבטלה רק הולכת וגדלה. כשהולנד נבחר, האבטלה הייתה 9.5%, מה שהספיק לציבור למאוס בנשיא הקודם, סרקוזי. אך האבטלה לא ירדה, והיום היא כבר עלתה ל-10.6%, והתחזית היא שהאבטלה תמשיך לעלות, לפחות עד 2017.

המצב הכלכלי מתבטא גם בתוצר-הלאומי - אמנם התוצר של צרפת גדל בכ-1% השנה, אבל גם אחרי הגידול הזה, התוצר של צרפת קטן היום יותר מהתוצר שהיה ב-2011, שנה לפני שהולנד נבחר לנשיא. לפיכך, אין זה מפתיע שהפופולריות שלו הלכה וירדה לפני פיגועי הטרור, עד שפחות מחמישית מהצרפתים הביעו תמיכה בהולנד.

אחרי הפיגועים, עלתה התמיכה בהולנד ל-27%, בעיקר משום שהוא הבטיח לנקוט יד תקיפה נגד הטרוריסטים. אבל כדי להגדיל את תקציב הביטחון, צריך יהיה להעביר כסף מהשקעה בתשתיות להשקעה בכוחות הביטחון, מה שאומר שהולנד יתקשה גם להילחם בטרור וגם להשקיע בתעשייה ובתשתיות.

המשמעות היא, שכאשר הולנד אינו מצליח לקיים כמעט דבר ממה שהבטיח לבוחרים, מי שמרוויח זה הימין הקיצוני, שאין לו בעיה להציג פתרונות שונים. לדעת הימין הקיצוני, צריך לעצור את ההגירה לצרפת, דבר שישפר גם את הביטחון, וגם ישאיר יותר עבודה ל"צרפתים". בינתיים, לפחות, חלק גדול מהציבור מאמין לזה.

ומכאן לכלכלת גרמניה. לעומת צרפת, הגרמנים ממשיכים לעשות את מה שהם הכי טובים בו כיום: לדאוג שהיצוא יהיה הרבה יותר גבוה מאשר היבוא. לכן, בשעה שהיצוא שלהם ירד בגלל שהשוק האמריקאי עוד לא התאושש, השוק הסיני נחלש, וגם שאר אירופה עדיין במשבר, הגרמנים מקטינים גם את היבוא אפילו עוד יותר מקודם. זה אומר, שבמקום לקנות תוצרת חוץ, הגרמנים קונים וצורכים יותר תוצרת מקומית, מה שמוביל לכך שהתוצר הגרמני גדל השנה בכ-2%.

זוהי אמנם סיבה מספיק טובה כדי לשמח את הקנצלרית הגרמנייה אנגלה מרקל - אך גם ההגירה ממדינות ערב לגרמניה, אמורה הייתה לספק לה סיבות לשמוח. ראשית, מרקל חובבת של שישליק. שנית, קצב הריבוי הטבעי של האוכלוסייה בגרמניה הוא שלילי, ולכן הגרמנים זקוקים לגלי הגירה, שיביאו עימם פועלים. שלישית, ההוצאות על ושל המהגרים מסייעות לצמיחה של התוצר הגרמני. רביעית, הדימוי הטוב של גרמניה בעולם הערבי, מסייע ליצוא הגרמני למדינות המפרץ.

עם זאת, מרקל לא יכולה לשמוח ממש. כי המהגרים יוצרים משבר פוליטי בגרמניה. קולות חזקים בתוך המפלגה של מרקל דורשים להגביל את ההגירה. בינתיים מרקל אמנם מצליחה להתגבר עליהם, אבל היא יודעת שזה מהלך מסוכן, כי בבחירות האחרונות הימין הקיצוני עלה וקיבל קרוב ל-5% מהקולות. אם יתעוררו קשיים בקליטה של המהגרים, סביר שבבחירות הבאות בימין יקבלו יותר קולות. במקרה כזה, מדיניות החוץ של גרמניה תושפע מסוגיית ההגירה, ולצד הניהול של האיחוד האירופי, מרקל תצטרך להסביר לגרמנים למה היא לא סוגרת את הגבולות.

הכותב הוא מהמכללה האקדמית נתניה ומבית ההשקעות אינפיניטי