מועצת הכבלים והארכיאולוגיה

בזמן שבימים אלה יושבת לה ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ומבקשת לקבוע את עתיד הרגולציה על שוק השידורים, קיבלתי אני כרומקאסט במתנה.

קל להביט אחורה בזמן ולסמן את התאריכים שבהם התרחשו מהפכות ענק, כשעידן אחד דחק אחר אל דפי ההיסטוריה, אך למעשה כל שינוי כזה לא היה אלא חלחול דק שרק ממרחק הזמן נראה כסחף אדיר. וכך, חודשים ארוכים אחרי שהושק בעולם ובישראל, קיבלתי גם אני את הרכיב של גוגל והצטרפתי באקראי למהפכה המתוכננת.

הכרומקאסט הוא מכשיר קטן, צבעוני וזול (כ-200 שקל בארץ), שנראה כמו דיסק און קי המתחבר למכשיר הטלוויזיה ולחשמל. על-ידי הורדה במקביל של האפליקציה המתאימה למכשיר הסלולרי, ניתן לצפות בתוכן מהטלפון הנייד על מסך הטלוויזיה המורכב על הקיר.

מרבית אתרי התוכן הישראליים (פרט למאקו המשדר את תכני קשת ומונגש טכנולוגית) אינם מאפשרים לצפות במרכולתם באמצעות הכרומקאסט, אך ענקית התוכן יו-טיוב מאפשרת זאת ברוחב-לב. לו הייתי אמריקאי, הייתי צופה כך בתכני נטפליקס, HBO וכמעט כל רשת שידור אחרת.

בראש ובראשונה זה סדר חדש בסלון הביתי. אני כמעט יכול לחוש את מבטו הנבגד של שלט הטלוויזיה ננעץ בי. רק לפני שבוע הוא היה חברי הקרוב והאינטימי, ועוד שיחקנו יחד מחבואים בין שיפולי הספה, והנה באחת הוא נזנח. אין בו עוד צורך.

כמוהו, כך גם הממיר, על תכניו וחבילותיו, וכל הרגולטורים שיושבים בתוך כרטיסו - תועלתם של כל אלה קטנה דרמטית. לו היה הכרומקאסט שלי פתוח ומתקדם כמו זה האמריקאי, אולי לא הייתי מדליק את הממיר היקר כלל וכלל.

אני כמעט משוכנע כשבכל פעם שבין הודעת וואטסאפ לציוץ, אני מרפרף לעבר הכרומקאסט וצופה באמצעותו בטלוויזיה, מישהו בוועדת פילבר נע בחוסר נוחות בכיסאו. פרט למנכ"ל, יושבות שם רגולטוריות מכובדות ויועצות משפטיות ידעניות, וכולם דנים ודנות בסוגיה שמוטב הייתה שתעבור לדיון במשרד הממשלתי שעיסוקו ארכיאולוגיה. אין כל תועלת בשאלות של אסדרה בעולם ששועט לקראת צפייה ללא תיווך, מעל גבי רשת האינטרנט ומתחת לפני החוק.

רגולטורים, מטבעם, ידונו תמיד בשכלול הרגולציה, מיקודה, התאמתה ואיחודה. אף פעם לא נשמע מהם ולו מילה על ביטולה. בימים אלה אנחנו רואים את יו"ר מועצת הכבלים והלוויין מנהלת מערכה, שעוד תכביד, מול הוט ו-yes, במטרה שאלו לא ייקרו את חבילותיהן.

לו השוק הזה היה פתוח עוד יותר, ולא רק סלקום ושירות העידן פלוס היו התחרות - לא היה צורך לנהל את כל המאבק הזה. שיעלו, נראה אותם. אך האירוניה היא שגם התחרות מבוששת לבוא - דווקא בגלל מי שמעודד אותה.

בעוד שהקטטה הנוכחית, והמוצדקת מבחינת מועצת הכבלים, עוסקת בעיקר בסוגיות צרכניות - השליטה על השידורים עצמם ועל תוכנם היא כבר מגוחכת לחלוטין. הרי החוק קובע כי על תוכן יש לפקח רק לאור התשתית שעליה הוא מועבר, ומה שעובר בכרומקאסט שלי חף לחלוטין מאסדרה.

גם המרדפים של הרגולטורים אחר תוכן שיווקי או תוכן בלתי הולם כושלים כולם, כי גם הגופים המפוקחים שמים אותם ללעג וממשיכים בשלהם. כדי להזיז את "אמזונס" ולשים במקומו את "האח הגדול" לא צריך רשות שנייה.

הרצון אמנם טוב, אבל בואו נודה על האמת: לא צריך ועדה. עד שנגמרות העוגיות המוגשות כתקרובת, כבר מומצא פיתוח טכנולוגי שדוחק צעד אחד קדימה את דרכי הצפייה. פילבר יודע היטב מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה - יותר תחרות, פחות פיקוח ולהקשיב לרחש ההיסטורי המחלחל.