בתחילת החודש פרסם האתר הרשמי של קרן המטבע הבינלאומית ראיון עם מנהל מחלקת המחקר שלה, הכלכלן מורי אובסטפלד, שבו הוא נשאל על התחזיות לקראת שנת 2016. כבר בראשית הראיון, מצא הכלכלן דרך דיפלומטית להגדיר את מצבם של מה שמכונה "משקים מתעוררים": משקים אלה, כך הוא אמר, מתמודדים עם "אתגרים".
אדם ברחוב, אילו ידע מה שאובסטפלד יודע וחושב, היה משתמש בלשון אחרת כדי לתאר את מצבם הכלכלי של משקים כמו ברזיל, טורקיה, רוסיה ודרום-אפריקה. ההאטה בסין מביאה לירידה ביצוא של אותן מדינות, בעיקר ביצוא של חומרי-גלם וסחורות; ובד בבד גורמת גם לירידה תלולה במחירי אותן סחורות. ובנוסף, העלאת הריבית הצפויה בארה"ב לאורך השנה, תחריף את בריחת ההון מאותן מדינות.
במילים אחרות, שנת 2016 עלולה להיות השנה שבה משקים שרק לפני כמה שנים נחשבו ל"משגשגים", ימצאו את עצמם לכודים בתנועת מספריים: מצד אחד, ירידה חריפה ביצוא ובהכנסות מייצור; ומצד שני, החרפה בבריחת ההון מהמדינה. אמנם כל משק הוא מקרה ייחודי, ולכל מדינה תנאים ספציפיים משלה, ויחד עם זאת, אם מסתכלים על התמונה הכוללת, נראה שהמילה "אתגרים" חלשה מכדי לתאר את מה שעלול להתרחש בהן.
נזכיר ונציין, כי גורמי המשבר, "תנועת המספריים" שתוארה, אינם זמניים, ולא יחלפו במהרה. מה שמתרחש בסין הוא תהליך מבני, ארוך טווח, שבו המשק עובר מדגש על השקעה לדגש על הבטחת רמת-חיים, האטה בקצב הצמיחה, וניסיון להעמיד את הכלכלה המקומית על בסיס של "קיימות" סביבתית וחברתית.
אובסטפלד מצהיר בראיון, כי ההשלכות של תהליך זה על משקים אחרים, היו "חזקות יותר ממה שציפינו". במילים אחרות, לכלכלנים לא היה מושג מה תהיה עוצמת הסערה בעקבות השינוי בכיוון של כלכלת סין.
הבעיה-השאלה שעולה עתה היא - האם אנו, כולל כלכלני הקרן, יודעים להעריך מה יקרה עם הצד השני של "תנועת המספריים". כלומר, מה יקרה אם תנועות ההון ממשקים מתעוררים אל מקומות אחרים, ילכו ויגברו במהלך השנה כתוצאה מהעלאת הריבית בארה"ב?
בהקשר זה, כדאי לזכור את הפרקים האפלים ביותר בתולדות המשבר הכלכלי של שנות ה-30. במהלך שנות ה-20, השיקום הכלכלי של מרכז אירופה מומן על-ידי יבוא הון, בעיקר מארה"ב. אלא שלאחר משבר המניות של 1929, והתנהגות הבנק המרכזי האמריקאי, החלה מנוסה של הון מגרמניה ומאוסטריה, ואחר-כך מה"משקים המתעוררים" של אותה תקופה. בנקים קרסו, והקריסה הפכה למנוסה, עד בשנת 1933 כל המערכת הבנקאית בעולם חרבה וקרסה.
נכון, אין שום אירוע שחוזר על עצמו בהיסטוריה, אך הלקחים מאותה פרשה הם ברורים ומעוררים כמה שאלות נוקבות. כך למשל, צריך לשאול מה יקרה לשורה של חברות ענק, בסין ובמקומות אחרים במשקים המתעוררים, אשר מימנו את עצמן באמצעות הלוואות ואג"ח; ומה מידת החשיפה של המערכת הפיננסית הבינלאומית לאותן חברות.
לפני שנתיים-שלוש, כאשר היה מדובר בחוב של מדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל, ניתן היה להעריך מה תהיה ההשפעה על כל בנק ובנק ממצב חדלון-הפירעון של אותן מדינות. לא זה המצב כאשר מדובר בחוב של חברות שעד לפני שנים ספורות נחשבו ל"בטוחות מאוד" בשל שליטתן באוצרות טבע, או סמיכותן לשלטון המרכזי הסיני.
דוגמה זו היא רק אחד המרכיבים של מה שאנשי קרן המטבע הבינלאומית מכנים "אתגרים". בתרחיש הבהלות - ונדגיש שמדובר עדיין רק בתרחיש - דבר חובר לדבר, והתוצאה עלולה להיות תנועת שרשרת אשר מביאה לירידה מהירה מאוד בצמיחה העולמית. חלק מאותה שרשרת כבר הפך למציאות, כמו הירידה החדה מאוד בסחר העולמי, המאיים גם על המשק הישראלי.
בשנה הקרובה אנו עלולים לראות עוד חלקים מסיפורי האימה שהולכים ומתממשים. מי שיצטרך אז להתמודד עם ה"אתגרים" הם ממשלות במדינות המתועשות, אשר יצטרכו להכריע אם הן ממשיכות בדרכים של "תוכניות צנע" למיניהן, או אם הן יאמצו מדיניות של הרחבה פיסקלית, כדי לקזז את ההשפעות של תנועת המספריים על הכלכלה העולמית. דרך אחרת לצאת מהפלונטר לא קיימת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
