פחד בשווקים: זה לא הזמן לנסות לתפוס את הסכין הנופלת

למשקיעים היו סיבות רבות לצפות בחיל ורעדה לתחילתה של 2016. הסוחרים נקלעו לצרות צרורות, כפי שמשתמע משבוע הפתיחה הסוער של השנה החדשה, שבו התאדו טריליוני דולרים של שווי בשוקי המניות העולמיים. ההיסטוריה של קריסות שוק מלמדת אותנו כי בכל פעם שעדר המשקיעים נתקף בפניקה, זה בדרך כלל עיתוי טוב לבצע רכישות, או כפי שאמר פעם וורן באפט במילים שנחקקות בזיכרון: "תפחדו כשהאחרים נוהגים בחמדנות, ותהיו חמדנים כשהאחרים נתקפים בפחד".

אז לאחר השבוע העקוב מדם בשוקי העולם בתחילת 2016, האם צריכים המשקיעים לפצוח בחגיגת קניות? בשלב זה התשובה היא "לא". עצבנותם של השווקים העולמיים משקפת את התחושה שאנו נכנסים לעידן הרבה יותר קשה למחירי הנכסים. הביצועים הגרועים ב-2015 של המניות האמריקאיות ואג"ח הזבל - למעט "תשע המניות המגניבות" מהירות הצמיחה - היו בבחינת התראה מקודמת שהסביבה המאקרו-כלכלית הולכת ומשתנה במקביל להידוק המדיניות המוניטרית שהחל סוף סוף לבצע הבנק המרכזי של ארה"ב (פדרל ריזרב), שבחודש שעבר שם קץ באופן רשמי לעידן הכסף הקל.

ההיבט השלילי של התחזקות הדולר מבחינתה של כלכלת העולם, היכה בכל עוז באוגוסט האחרון כשסין הכריזה על פיחות מפתיע ביואן והציתה גל קצר של תנודתיות בשווקים.

בנקודה זו, גם מדדי התנודתיות העיקריים בשוקי המניות של ארה"ב וגוש האירו, וגם מחירי האג"ח, עדיין לא העפילו לשיאים שנצפו באוגוסט 2015. אך מי שנזכר בהתפרצות הוולקנית הקצרצרה של תנודתיות בשוק באוגוסט 2007, יודע מה קרה ב-2008.

בעקבות המשבר הפיננסי, רוסנה תנודתיות השוק לפרק זמן ארוך באמצעות מדיניות ההרחבה המוניטרית האגרסיבית שהוביל הפד האמריקאי, וסין מצידה השיקה תוכנית הוצאות ענקית. שילוב זה תרם להגדלת הגאות במחירי הנכסים בעולם.

אבל כעת הולכות ומתייבשות הזרמות הנזילות והגיע מועד פירעון חשבון ההוצאות של סין - בדמות כושר ייצור עודף בכמה מגזרי תעשיה ורמות חוב גבוהות. לא משנה כמה גדולים יהיו מאמצי ההרחבה של קובעי המדיניות, בהובלת הבנק המרכזי של סין והבנק האירופי המרכזי, אנו עדים לשינוי ביחסם של המשקיעים למחירי הנכסים.

פיחות פרוע של היואן והיחלשות נוספת של מחירי הקומודיטיס, עלולים לפגוע חמורות באמון המשקיעים בעולם ולהחריף הרבה יותר את תנודתיות השוק בשבועות ובחודשים הבאים. אפילו נתוני התעסוקה האמריקאים הבריאים בדצמבר, שהתפרסמו ביום שישי האחרון, לא הצליחו להפיג את המתח בקרב המשקיעים.

פירושו של דבר הוא כי כל ירידה קלה וקצרצרה במחירים בעת הנוכחית, מהווה אך ורק הזדמנות רכישה קצרת-טווח במקרה הטוב ביותר.

התמודדות עם תנודתיות

לאחר התאוששות במחירים עדיין קיים סיכוי כי המחירים עלולים לרשום ירידות נוספות בעודנו ממתינים לדו"חות הרווח ברבעון הרביעי של התאגידים העולמיים הגדולים, להשלכות נוספות של המצב בסין ולמהלך הבא שינקטו קובעי המדיניות הנסערים בבייג'ינג.

כל הגורמים האלה יוצרים מבחן אדיר למשקיעים, שהתרגלו כבר מזמן לכך שמדיניות הבנק המרכזי מרסנת את התנודתיות ומשמרת את הגאות בשווקים. כעת ניצבים המשקיעים בפני הצורך ללמוד את ההיבט המהותי של תנודתיות מוגברת, דהיינו חידוש המשמעת העצמית, או כפי שנהוג לומר: "האם אני מקבל מספיק כסף כדי להמשיך ולהחזיק בנכס הזה?"

הופעתם המחודשת של פרמיות הסיכון הגבוה לאחר שנים של עיוותים שיצרו הבנקים המרכזיים, תוביל גם למיתון התוכניות האגרסיביות של רכישה חזרה של מניות בידי חברות שמימנו פעילויות אלה באמצעות הלוואות זולות בשוקי ההון. הקצאת הון חכמה יותר בקרב החברות, היא בבחינת התפתחות מבורכת, אך הדרך הנפרשת בפנינו נראית ארוכה ועתירת חתחתים.

לכן יש סיבות טובות למשקיעים למכור את מניותיהן של חברות שרווחיהן תלויים בסין, או של חברות שהעמיסו יותר מדי חובות על מאזניהן במהלך חגיגת האשראי הממושכת. לפיכך מוקדם מדי עדיין למשקיעים לחפש מציאות, ולא משנה עד כמה חדות הירידות שנרשמו ב-12 החודשים האחרונים, בייחוד במניותיהן של חברות הכריה, המשאבים הטבעיים והאנרגיה.

בנקודה מסוימת, אכן תיווצר הזדמנות רכישה כתוצאה מהירידה בערך המניות והאג"ח הקונצרניות, בשילוב עם ירידה משמעותית במחירי הקומודיטיס והמטבעות.

האיתות המדאיג ששולחת הטלטלה הנוכחית, הוא שעדר המשקיעים באמת נתקף בפחד עמוק, ושהוא באמת מאמין שהמערכת הפיננסית מקולקלת. במילים אחרות, שההקלה הכמותית פשוט טייחה את הסדקים של חוסר האיזון הכלכלי העולמי, איפשרה רווחי השקעה עצומים על חשבון העתיד, והותירה את משלמי המסים ומחזיקי האג"ח הקונצרניות עם גידול מסיבי בחוב התלוי ועומד.