מנהלי מגה ודילמת האסיר

כלכלנים משתמשים במושג "דילמת האסיר" כשהם רוצים לתאר מצב שבו לכולם עדיף שכולם יתנהגו בדרך מסוימת, אבל לכל אחד יש אינטרס לפעול בצורה הפוכה. "דילמת האסיר" היא סוגיה בתורת המשחקים, שבה על המשחק (האסיר) לבחור בין כמה אפשרויות, שתוצאותיהן נקבעות גם על-ידי בחירתו (הבלתי ידועה) של המשחק השני (האסיר השני).

בדילמת אסיר, אם כולם יבחרו לשתף פעולה - כולם ירוויחו, אבל ירוויחו קצת. מנגד, אם צד אחד ינסה לשתף פעולה, והצד השני יבגוד בו - הצד שבגד ירוויח הרבה, והצד שניסה לשתף פעולה (הנבגד) יפסיד הכול.

אם שני הצדדים יבגדו - שניהם יפסידו, אבל יהיו בכל זאת במצב יותר טוב מאשר אם הצד השני יבגוד בהם. שיווי-המשקל היחיד האפשרי בדילמת אסיר הוא ששני הצדדים בוגדים, כי לכל צד כדאי לבגוד ולקוות שהשני ישתף פעולה.

ומכאן לפרשת הקריסה של רשת מגה. ההתנהגות של חלק מהמנהלים שהיו מעורבים בקריסה של מגה עלולה להתברר כדוגמה נוספת לתוצאה עגומה של דילמת אסיר. שוק ההון מבוסס על כך שאנשים מפקידים/משקיעים את עודפי הכספים שלהם בקרנות נאמנות, קרנות פנסיה ובתוכניות חיסכון. אלה שמנהלים את הקרנות, משתמשים בכסף כדי להלוות אותו לחברות באמצעות אג"ח או כדי לרכוש מניות.

הציבור מצפה ממי שמנהל את הכספים שלו לעשות את המקסימום כדי שהחברות שלוו את כספו יחזירו את ההלוואות, וכדי שבעלי המניות יקבלו דיבידנדים. לכן, המצב הטוב ביותר עבור כל בעלי ומנהלי החברות הוא שמנהלי החברות ייתפסו בעיני הציבור כמי שהמטרה היחידה שלהם היא שהחברות ירוויחו וישלמו את חובותיהן. כי כאשר הציבור מאמין שהמנהלים פועלים אך ורק לטובת החברות - הציבור יודע שכספו בטוח, ולכן אנשים שמים את כספם בשוק ההון, ללא חשש.

כשהציבור שם את הכסף בשוק ההון ללא חשש, מנהלי החברות יכולים לגייס סכומים גדולים ביותר, החברות יכולות לצמוח בצורה המהירה ביותר, והמנהלים ובעלי החברות מרוויחים רווחים יפים בלי שאיש ישאל שאלות.

אולם על אף שנראה שזה המצב הטוב ביותר עבור הכלל, כל מנהל וכל משקיע יודע שהוא יכול להרוויח הרבה, ומהר, אם הוא יגדיל את ההכנסות שלו על חשבון הכספים שהציבור השקיע והילווה לחברה שלו.

אבל כשציבור סובר, כמו במקרה של מגה, שיש מנהלים שמשתמשים בכספי הציבור לטובת עצמם, האמון של הציבור בשוק ההון מתערער. כשהאמון של אנשים מתערער, הם מושכים כספים משוק ההון. במקרה כזה, רוב המשקיעים-היזמים לא מסוגלים לרכוש חברות, ורוב החברות לא מסוגלות לממן את הפעילות שלהן.

כלומר, כאשר האמון של אנשים בשוק ההון מתערער, והוא מושך את ידיו וכספו משם - מהר מאוד חברות פושטות את הרגל, והרבה מנהלים הופכים למחוסרי עבודה.

כך שבין שהמנהלים של רשת מגה הרוויחו את כספם ביושר ובין שלא - האופן שבו הם משכו אותו פגע לא רק במגה, אלא בכל שוק ההון. שכן, אם הציבור יחשוב ששוק ההון הוא דילמת אסיר, שבו לכל מנהל יש עניין להרוויח רק באופן אישי - אז אף מנהל ואף חברה לא יוכלו להתנהל ולהתפתח בעזרת השקעות מהציבור הרחב.

■ הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.