מתחנפים לאיראן

השוק הפרסי הנודד הגיע כבר לרומא ולפריז, ובקרוב ינחת גם במקומות אחרים. אירופה הנאורה ש"מסמנת" מוצרים של התנחלויות, ששה לקראת זרועותיו הפתוחות של משטר האייתולות. גרמניה וארה"ב הושמו בצל בשלב זה, אך יש להניח שגם תורן יגיע - הגם שלזכות האמריקנים ייאמר, שהם כנראה מאופקים יותר, ואינם מצטרפים כרגע להילולה האירופית. המשלחת המסחרית האיראנית לאיטליה, בראשות הנשיא רוחאני שחיוך של שביעות-רצון לא מש מפניו, חתמה על עסקאות של כמה מיליארדי דולרים (ובין לבין קפצה לוותיקן כדי לשמוע שהאפיפיור מבקש שאיראן תפעל להשכנת שלום במזרח-התיכון).

אך את הקצפת שעל העוגה האיראנים השאירו לצרפת: רכישת 118 מטוסי "איירבוס", חוזה לרכישת נפט על-ידי חברת הנפט "טוטל", הסכם לייצור מכוניות "פז'ו", עסקאות נוספות בתחומי התרופות, המתכות ועוד. נשיא לשכת המסחר הצרפתית, פייר גטאז, קרא לאנשי-העסקים בארצו, "לחוש לאיראן", והם חשים. ואילו ראש-הממשלה, מנואל וולס, שעמד לצידו, הכריז באוזני אורחיו, בלשון מפוקפקת מעט, שצרפת "פתוחה בשבילכם".

עסקת המטוסים לא הייתה צריכה להפתיע איש, שכן שבועות ארוכים עוד לפני הסרת הסנקציות, ובלי לחכות לדוח המטהר של "סוכנות הגרעין הבינלאומית", שקבע שטהרן עמדה, כביכול, בכל הדרישות של הסכם הגרעין, דיווחה התקשורת על עסקה זו; וכבר ב-2014, כנראה כדי לעמוד בראש הטור, פריז שיגרה לאיראן משלחת מסחרית בכירה. גם אין להאשים את צרפת (ואת איטליה) בצביעות, שהרי לא היא ולא השותפות האחרות ב"חמש פלוס אחת" (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין, גרמניה), הסתירו את נחישותן לחזור לשוק האיראני מהר ככל האפשר, עמדה שכנראה השפיעה גם על אופיו הסובלני של המו"מ עם איראן בנושא הגרעין.

הפתגם האמריקני Follow the money, כלומר "לכו בעקבות הכסף", מוכר לרובנו. הצרפתים אף היטיבו לעשות מבחינתם: בצד עסקת ה"איירבוס" עם איראן הם מיהרו להציע גם מטוסי-קרב לכמה ממדינות המפרץ הערביות, שחשות מאוימות על-ידי איראן. אמנם בציבור הצרפתי היו מי שהסתירה בין העקרונות ההומניים שארצם דוגלת בהם ובין משטר טרוריסטי ומפר סיטוני של זכויות אדם ונשים - לפחות 830 אנשים, גברים ונשים, הוצאו להורג בשנה שעברה תחת שלטון רוחאני - הציקה להם, אך כל זה לא הטריד את "ארמון האליזה".

כך שהן מבחינת צרפת והן מבחינת איראן, הביקור נרשם כהצלחה גדולה. זאת, אף שפה ושם התקיימו הפגנות נגד הביקור. גם יהודים הפגינו, אך משום מה לא הוועד המרכזי הרשמי של יהודי צרפת. פריז הייתה נחושה שלא לתת לשום עניין, כמו תמיכת טהרן במשטרו של הנשיא אסד בסוריה, הקשר עם החיזבאללה וארגוני טרור אחרים, או הצהרותיהם הג'נוסיידיות של ראשי המשטר נגד ישראל והיהודים, להעיב עליו.

מנגד, אף שה"ניו-יורק טיימס" תמך בהסכם הגרעין עם איראן, ובירך על התחממות היחסים עימה, בכל זאת העיתון כתב בנימה ביקורתית, כי "ממשלות אירופה ואנשי-העסקים שלה לא הותירו ספק, שמבחינתם הסיכויים העסקיים באים לפני כל התחשבות בנושאים כגון זכויות אדם, ביטחון ומדיניות".

למציאות המתפתחת בתחום הכלכלי יהיו גם השלכות אחרות, לרבות בעניין מלחמת האזרחים בסוריה, והתפשטותה של איראן למקומות נוספים במזרח-התיכון. בניגוד לטענת מבקרי הסכם הגרעין, מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, סבור שביטול הסנקציות על איראן איננו מהווה בוננזה כספית כה אדירה, וזאת מפני שצרכיה הפנימיים והפעלתה מחדש של תעשיית הנפט שלה יבלעו חלק גדול מהכסף, ולא יתירו לה להרחיב בצורה בלתי מבוקרת את מימון פעילותיה המדיניות, הצבאיות ותומכות הטרור.

אך כאן עולה המחשבה - כי גם כלכלתה של גרמניה הנאצית הייתה ערב מלחמת-העולם השנייה קרובה לפשיטת-רגל, בלי שזה ימנע ממנה לבנות את אחת ממכונות המלחמה החזקות והאיומות ביותר שההיסטוריה ידעה.