אובר פוגעת בתחרות

ראש-הממשלה בנימין נתניהו דרש משר התחבורה ישראל כץ, שיתיר לחברת ההסעות אובר להפעיל את האפליקציה שלה בישראל. אם הדבר יאושר, אובר תוכל לגייס כל בעל רכב לצי הנהגים שלה. אם זה יקרה, תהיה לכל אדם אפשרות להזמין מונית באמצעות שירות האפליקציה של אובר. האפליקציה תברר מי הנהג הפנוי הקרוב ביותר מיקום המבקש, ותשלח אותו אליו. המטרה היא להגדיל את התחרות בשוק המוניות, ולהוזיל עלויות הסעה.

יחד עם זאת, אם רוצים באמת להגדיל את התחרות בענף המוניות בישראל, אין צורך להתיר לאובר להיכנס לארץ. אפשר לאשר לכל בעל-רכב שמעוניין בכך להציע שירותי הסעה בתשלום. כשזה יהיה המצב, בעל רכב שירצה, יוכל לפרסם את שירותיו, ולהסיע אנשים תמורת תשלום. במצב כזה, יהיו מן הסתם רבים שיציעו שירות לא אמין ולא מקצועי. אבל די מהר הלקוחות ילמדו למי כדאי להם להתקשר, ולמי עדיף שלא.

למעשה, נהגי מוניות במקומות שונים מתלוננים זה שנים על תחרות מצד "חאפרים". בכל מקום ש"חאפרים" פועלים, נהגי המוניות מתלוננים על כך שגונבים להם את הפרנסה, שהלקוחות מקבלים שירות פגום, ודורשים, בצדק, שהמשטרה תעצור את התופעה. אבל, בפועל, הלקוחות שרוצים לקבל שירות מקצועי, מזמינים נהג מונית מוסדר; ואלו שמוכנים לוותר על המקצועיות ולחסוך כמה שקלים, מזמינים "חאפר" עצמאי.

כך שבעצם מה שצריך לעשות כדי להפוך את שוק ההסעות בתשלום לתחרותי יותר, זה לאפשר ל"חאפרים" לעבוד באופן חוקי. במקום שהמשטרה תקנוס את ה"חאפרים", יאפשרו כאן למי שרוצה לארגן הסעות, לעבוד באופן חופשי. אמנם המדינה תצטרך לוודא שמי שמסיע אנשים בתשלום, הוא נהג אמין, וגם אזרח שמדווח על כך לצורכי מס, אבל אפשר למצוא לכך פתרון.

נחזור שוב - לא צריך את אובר בשביל שאנשים יוכלו להזמין נהגים באמצעות אפליקציה. אם הממשלה תאפשר לכל נהג להציע שירותי הסעות באופן חופשי, יהיו המון אפליקציות שיאפשרו הזמנה של נהג פנוי. בסופו של דבר, גם אובר היא לא יותר מאשר מרכזייה של תחנת מוניות, שמבררת: "מי פנוי באלנבי".

לכן, גם אם אובר לא תפעל בישראל, יהיו אחרים שיציעו הסעות. נהגים פרטיים שירצו להציע שירותי הסעות, יוכלו להתאגד ביחד, חברות שמפתחות אפליקציות מהסוג של גט-טקסי יפתחו אפליקציות שמזמינות נהגים, ולקוחות ילמדו להזמין את הנהגים שהם מעוניינים בהם.

וכך, אם לא תהיה אובר, ויהיו הרבה רשתות של אנשים פרטיים שיציעו הסעות בתשלום, הלקוחות יוכלו לבחור על מי הם סומכים, ועל מי הם מעדיפים לוותר. כיום, במקומות שבהם אובר פועלת, ללקוחות יש בחירה רק בין אובר לבין נהגי מוניות. לכן, בכל מקום שבו מתברר כי הנהגים של אובר אינם אמינים, ויש מקומות רבים כאלו, הלקוחות סובלים.

ובנוגע לנהגי המוניות - במצב שבו כל אחד יוכל להציע שירות הסעות, דווקא לתחנות המוניות הוותיקות יהיה יתרון, כי להן יש את תשתיות התקשורת ואת האמינות שהן צברו. לכן, ברגע שנהגי המוניות לא יצטרכו לשלם יותר מה"חאפרים", הם יוכלו להציע שירות יעיל, לעיתים אפילו יותר, מכל אחד אחר.

בסופו של דבר, הכנסת אובר לענף המוניות לא תגדיל את התחרות, אלא תפגע בה, כי מה שאובר רוצה, הוא לא שוק תחרותי, אלא שני דברים: אחד, שהמתחרים שלה יהיו מוניות מוסדרות שנהגיהן חייבים לשלם עבור רישיון למונית, להתקין מונים, להחזיק תחנות, לשלם ביטוח, לפרסם את שמות הנהגים ועוד עלויות. השני, זה לאסור על כל נהג אחר לתת את השירות שאובר נותנת. כך שלתת לאובר לפעול בתנאים שלה, זה לאפשר לה להיות היחידה שפועלת ללא הגבלה, ולקשור את הידיים של כל המתחרים.

הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה