ההזדמנות השנייה של כחלון

לא לכל אחד מאיתנו יש הזדמנות לעשות אותו דבר פעמיים. שר האוצר משה כחלון קיבל הזדמנות כזאת. בשני המקרים, מדובר בדברים שניתן היה לבצע כבר לפני זמן רב. בשני המקרים, הדברים לא נעשו בגלל לחצים פוליטיים של קבוצות שהרוויחו מהמצב שהיה קיים; ומי שהפסידו היו מי שלא לחצו. כלומר, הציבור.

ההזדמנות הראשונה ניתנה לכחלון כאשר כיהן כשר התקשורת. כשכחלון הגיע למשרד התקשורת, התנאים שלפיהם פעל שוק הסלולר נכתבו בתקופה ששוק הסלולר היה בחיתוליו, והם נועדו לאפשר לחברות שנכנסו לשוק להתמודד בעידן שבו היכולות הטכנולוגיות היו מוגבלות.

הפקידים במשרד התקשורת הבינו הרבה לפני שכחלון הגיע, שהתנאים הללו - טכנולוגיה לא מפותחת - כבר לא קיימים. הטכנולוגיה הייתה כבר מוכנה, והדבר שמנע את התחרות היה שהכללים שקבעה הממשלה לא התאימו את עצמם לשינויים הטכנולוגיים. היה צורך באדם אמיץ שישנה את הכללים ויאפשר את התחרות. כחלון הגיע בזמן הנכון, והוא הבין מה עליו לעשות עם ההזדמנות שניתנה לו כשר וכרגולטור.

וכך שונה שוק התקשורת מקצה לקצה.

היום, המצב בשוק המזון דומה למה שהיה פעם בשוק התקשורת. הכללים שלפיהם מתנהלת התחרות בשוק המזון נקבעו לפני עשרות שנים, והתנאים ששררו אז היו שונים לחלוטין מהתנאים כיום. כשקבעו לפני שנים את הכללים, המטרה הייתה להגן על החקלאים ועל יצרני המזון בארץ. באותה תקופה זאת לא הייתה מדיניות מיוחדת רק לישראל, זאת הייתה המדיניות כמעט בכל העולם.

התוצאה הייתה שיצרני המזון (כמו החקלאים) בארץ הפסידו; ומנגד, מי שהרוויח היו אלה ששולטים בשוק המזון. החקלאים מכרו ועדיין מוכרים את התוצרת שלהם במחירים נמוכים משמעותית מהמחירים שבהם הם נמכרים ברשתות. וכך, מי שמרוויחים הם השחקנים הגדולים ששולטים בשוק התיווך. הם יכולים לעשות את זה בגלל מכסים שנקבעו בשנות ה-50, שנועדו להגן לא על הספקים אלא על היצרנים.

אם המכסים הללו יוסרו, ניתן יהיה לשווק בארץ בשר, מוצרי חלב, אלכוהול, פירות וירקות ועוד, במחירים נמוכים יותר מאשר כיום. לצורך ההמחשה, כאשר מדברים על המחירים הנמוכים של מוצרי מזון בגרמניה, הרי שעד לפני מספר שנים המחירים שם היו גבוהים בהרבה. אבל עם ייסוד האיחוד האירופי, המדיניות של האיחוד האירופי הכריחה את הגרמנים לפתוח את השוק שלהם ליבוא של מוצרי מזון, ומאז מקנאים כאן על מחירי המילקי שם.

אך כדי שהצרכנים ייהנו ממחירים נמוכים יותר וירוויחו, חשוב שיישמרו כאן מספר תנאים. ראשית, יבואני המזון מחו"ל חייבים להיות שונים מאלה ששולטים בשוק כיום. במצב הנוכחי מי ששולטים ברוב היבוא היום הם הספקים הגדולים. אם יאפשרו להם להמשיך לייבא חלק גדול מהמזון, היחידים שייפגעו מכך הם החקלאים (היצרנים), שיצטרכו להתחרות במחירים של היבוא, בלי שום הגנה. וכך, הצרכנים בעצם לא ירוויחו, כי רוב הרווח ימשיך ללכת לספקים הגדולים.

שנית, הורדת המכסים צריכה להיות קבועה, ולא אירוע נקודתי - אחרת התנאים לא יאפשרו קיום של מתחרים לספקים הקיימים.

אז לכחלון יש הזדמנות שנייה לעשות משהו לטובת הצרכנים. אבל כדאי לוודא שהדברים נעשים בדרך נכונה, אחרת בפרפראזה על האמירה הרלבנטית תמיד של קארל מרקס - ההיסטוריה תחזור על עצמה, פעם בתור דרמה ופעם בתור פארסה.

■ הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.