לימור גולדשטיין, את מלכלכת

את שחקנית נחמדה ומוכשרת, לימור גולדשטיין. אבל בימים האחרונים את לא מפסיקה ללכלך. כל הסיפור הזה על השחקן ה"חצי אלוהים" שהטריד אותך מינית - בשביל מה זה נחוץ? במיוחד כאשר מדובר במשהו שקרה לפני כ-20 שנה! ובמיוחד שלא היה אונס, וכאשר התנגדת בתוקף הוא עזב את ביתך בשקט, ואת אפילו התלווית אליו לשיחה נעימה. כלומר - בעצם לא קרה שום דבר. כלום! אם אני מבין נכון, אז היה ניסיון מצד גבר נשוי לשכב עם אשה צעירה - ניסיון שלא צלח. הגבר קיבל את ה"לא" שלך, אז מה העניין?

סיפור של כלום

עם הסיפור הלא כל-כך דרמטי הזה את מופיעה באמצעי התקשורת, ובתוך כך מלכלכת כל שחקן בכיר יותר או פחות, כי את לא מדביקה שם לגבר שביקר בביתך. ואם אין שם, אז יש חרושות שמועות. ואם יש שמועות, אז כולם אשמים ולא אשמים באותה מידה. זה מה שרצית להשיג? או שלא אכפת לך, כל עוד מאייתים נכון את שמך?

הרי אותו גבר שנהג בך בצורה מגונה, לטענתך - בו את לא פוגעת, כי אינך מגלה את שמו. "חצי אלוהים בתיאטרון", זה לא תחליף לזהות. לכל אחד יש את האלוהים ואת סגן האלוהים שלו, והם לא תמיד אותו המוצר. ואם את לא פוגעת במי שפגע בך, או ניסה לפגוע בך - למה החלטת להוציא את הסיפור הזה מהבוידעם? כדי לפגוע בכל הגברים? רק בשחקנים? ורק באלה שהם חצאי אלוהים? מה הסיפור שלך?

התקשורת המריירת

אולי פשוט התקנאת בכמה מחברותייך שקיבלו פרסום עצום מסיפורים כאלה? יכול להיות שזה העניין? ראית שסיפורי בוידעם הם סחורה שאפשר כיום למכור לאמצעי התקשורת שקונים כשהריר נוזל להם מהפה. סקס! הוא נגע. במכנסיים, מעל המכנסיים. בתוך המכנסיים. היא נאבקה. בכל כוחה. סיפורים ששווים כיום עמודים ראשונים וכתבות ענק בימי ששי ובאמצע השבוע - גם אם קרו לפני שנה אחת או 10 או 50. העיקר שיהיו בסיפור ידיים ומכנסיים ועדיף שמלה ותחתונים. איזה זבל מוכר לנו חלק נכבד מהתקשורת. איזו תת-רמה.

להחזיר את הבושה

ואת, גולדשטיין, מנצלת את היעדר התרבות והיושרה ברוב התקשורת ועושה לעצמך פרסומת? זה העניין? יש לך איזו הצגה חדשה? את רוצה לדוג את הקהל עם הפיתיון הסקסי הבלתי נלאה? שהקהל יבוא לראות את השחקנית שכמעט נאנסה על-ידי "חצי אלוהים"? איזו אטרקציה! ואתם, אמצעי התקשורת העלובים העוטים על סיפורים כאלה, מתי תחזירו לעצמכם את הבושה?

פויה לכם ולכן!