איך הפך אביב טלמור ממורה ומשורר לאיש עסקים החשוד בהונאה?

משורר לא מוכר שביים גם סרט מוערך בהפקה עצמית, עולה על טיסה מלונדון לישראל. ככל שמתקרבת הנחיתה הוא נעשה דרוך יותר. החשש מכרסם בו, מעיב על המחשבה. פה ושם עולות בראשו דמויותיהם של האנשים שאיכזב - מאות שסדק את חייהם; כמה זעם הם בטח חשים כלפיו. חודשים שהוא דוחה את הקץ, נמנע מלהגיע לארץ, והם מחפשים אותו. חלקם אפילו שכרו בלשים פרטיים שיתחקו אחריו.

המטוס נוחת, ומשדה-התעופה הוא נוסע לביתו. הוא מספיק להתקלח, להחליף בגדים ולארוז תיק - ואז, כפי שתיאם זאת מראש באמצעות עורך-דינו - דופקים חוקרי רשות ניירות-ערך על דלתו, ולוקחים אותו לחדרי החקירה. בהמשך הוא מובא להארכת מעצר, והכותרות מתחילות לבשר - האיש נתפס.

לא רבים יודעים זאת, אבל מי שתואר בחודשים האחרונים כבעל פלטפורמת המסחר במט"ח שסרח לכאורה, האיש שלפי החשד מעל בכספי לקוחותיו ואז נמלט לחו"ל, היה במשך מרבית חייו הבוגרים מורה לקולנוע ולספרות וגם במאי עצמאי ומשורר פעיל. לתחום המסחר הגיע רק בשנים האחרונות בצל משבר בחייו.

בגיל 40, סביב צילום סרטו האוטוביוגרפי למחצה, מאס המורה והקולנוען בחיי הדוחק הכלכליים שנגזרו עליו מתוקף עיסוקיו, והחליט שהוא עושה מעשה ופוצח בקריירה חדשה. הוא למד כמה דברים על עולם העסקים, בעיקר על השילוב בין עולם ה"פורקס" לטכנולוגיה, ופצח בקריירה יזמית שנסקה אל-על למשך כמה שנים, עד שהתרסקה בקול גדול. זהו סיפורו של אביב טלמור - "הנין של ביאליק", החשוד במעילה בסך של 12 מיליון דולר.

600 הקורבנות

עד לפני כמה חודשים, חברת "יוטרייד" שהקים טלמור הציעה ללקוחותיה פלטפורמה למסחר במטבע-חוץ באמצעות אלגוריתם ממוחשב, ללא צורך בהתערבות אנושית (אלגו-טריידינג). קריסתה של "יוטרייד" החלה בשנה שעברה, עם פרסומה של סדרות כתבות ב"גלובס" על משקיעים שביקשו למשוך את הכספים שנותרו בחשבונות ההשקעות שלהם, אך נתקלו בקשיים שהערימה עליהם החברה, בתירוצים שונים.

בהמשך נקלעה החברה לפירוק על-רקע ניסיונותיהם הכושלים של המשקיעים לפדות את כספם. גם בעל-השליטה, טלמור בעצמו, נקלע מאז להליך של פשיטת-רגל, על רקע ערבות אישית לחובות החברה, שנתן לחלק מן הלקוחות.

בחודש מאי אשתקד החלה רשות ני"ע להתערב בנעשה בחברה, ודרשה מטלמור להפסיק את פעילות המסחר של יוטרייד לאלתר. טלמור הגיע לסיכום בעניין עם הרשות, סיכום שאותו לא כיבד לכאורה. מאז מאי 2015 ועד להיקלעות החברה לפירוק בדצמבר האחרון, גייסה החברה 3.5 מיליון דולר נוספים מלקוחות חדשים, כספים שחלקם הגדול ירד כנראה לטמיון.

בספטמבר אשתקד יצא טלמור לקפריסין, ומאז מקום הימצאו נחשב לחידה. בהמשך הוא טס לאנגליה, ייתכן שדרך מדינה שלישית. רשות ני"ע הודיעה כי טלמור מבוקש לחקירה, והשמועות על מקום הימצאו כללו מדינות שונות ומשונות. בדיעבד התברר, שהרשות ידעה שטלמור נמצא בלונדון, שם מתגוררות אמו ואחותו, ושם הוא מחזיק גם בחברות שעיסוקן דומה לזה של יוטרייד.

השבוע הגיע טלמור לארץ לצורך חקירתו, לאחר מו"מ שניהל מול רשות ני"ע באמצעות עורך-דינו, ד"ר חיים גבאי. טלמור נעצר לחקירה, ומעצרו הוארך. מהודעת רשות ני"ע עולה, כי הפער בין כמות הכספים שהיו אמורים להיות בחשבונות המשקיעים - לפי המצגים שהציגה יוטרייד ללקוחותיה - לבין יתרות חשבונותיה של יוטרייד, עומד לכאורה על 12 מיליון דולר.

החשדות נגד טלמור כוללים ניהול תיקים ללא רישיון לפי חוק הייעוץ, אי-קיום דרישות להפסקת הפעילות של החברה, המהווה עבירה על חוק ני"ע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, שיבוש מהלכי משפט, ועבירות על חוק איסור הלבנת הון.

לדברי רשות ני"ע, מאות משקיעים מתוך 600 המשקיעים שסחרו במט"ח באמצעות יוטרייד, נפלו קורבן למעשיו של טלמור. בפרסומים ב"גלובס" עסקנו בעבר גם בסיפוריהם האישיים של הקורבנות שאיבדו את מיטב חסכונותיהם.

טלמור מצדו אמנם לא מסר את גרסתו הרשמית לדברים לתקשורת, אולם עורך-דינו חיים גבאי מסר, כי "עיקר גרסתו של טלמור היא, שמדובר בכישלון עסקי מצער ולא בתרמית". הגרסה שמסר טלמור לרשות היא ככל הנראה, כי "שרף" את הכספים של המשקיעים הישראלים על הניסיון הכושל להקים פלטפורמות אלגו-טריידינג דומות בחו"ל, לרבות באנגליה, בקפריסין ובאוסטרליה.

לפתוח את הקבר של ביאליק

גם מבלי להתייחס לפרשת ההונאה לכאורה, הניגודים באישיותו של טלמור קשים לפענוח. אישיות אחת מכילה אמן חשוף רגשית, בעל קול רך ועולם תרבותי עשיר; אותה האישיות היא גם זו של בעל בית-השקעות, העוסק אולי בתחום המנותק ביותר מיצירה אומנותית שניתן לחשוב עליו - מסחר אוטומטי במטבע-חוץ. איך זה מתיישב? קו הדמיון היחיד בין עולמו של המשורר, המורה והקולנוען טלמור לבין עולמו של איש-הפורקס טלמור - הוא ביוזמה, בחריצות, וביכולת להוציא אל הפועל. תגידו מה שתגידו על האיש, טלמור מצטייר כאיש מעש.

כבמאי קולנוע, 12 שנים עמל אביב טלמור על סרט הביכורים שלו, "אני ביאליק". יותר משש שנים עבד על התסריט. בהמשך, הוא ניסה למצוא לו מקורות מימון, אך לשווא. טלמור פנה בבקשות למימון הסרט לקרנות שונות למימון יצירה קולנועית. כשכשלו המאמצים הללו, החליט שהוא יוצר את הסרט לבדו ועל חשבונו.

"אביב היה כל-כך מחויב ליצירה, שהחליט לממן אותה בעצמו. הוא ירש דירה מסבתא שלו, והוא מכר את הדירה הזאת, שהייתה אולי הנכס היחיד שלו, כדי לממן את הסרט", מספר השחקן מיכאל כורש שגילם את אחת הדמויות הראשיות בסרט - זו של המשורר הלאומי - חיים נחמן ביאליק.

טלמור נשא גם בחלק ניכר מהתפקידים ביצירתו - הוא היה הבמאי, התסריטאי וגם השחקן הראשי בסרט. לא מדובר בדבר פשוט, שכן הסרט בעל ממד אוטוביוגרפי כואב.

הסרט מספר על גבר מבוגר ששמו - אביב טלמור - שאביו התכחש לו כל חייו. גיבור הסרט מקבל יום אחד טלפון מעורך-דין, שמספר לו שאביו נפטר, והוריש לו לירה אחת. בצוואתו מציין האב, כי הוא מוריש את ה"גרוש" הזה לטלמור, אף שהוא מתכחש לעצם אבהותו. עד כאן, הסרט מתאר את חייו של טלמור בצורה מדויקת; אך מכאן מקבל הסרט תפנית לכיוון הפנטזיה.

גיבור הסרט המצוי בתסביך זהות סביב התבגרותו ללא אב, יוצא לתור אחר שורשיו, ומגלה שהוא נינו של המשורר הלאומי, ביאליק. לטלמור שבסרט מתברר שסבו נולד מהריון אסור בעקבות רומן (שאכן היה) בין המשורר הלאומי לבין הציירת העברית הראשונה אירה יאן.

אחת התמונות החזקות בסרט היא סצנה שבה טלמור מצולם בבית-הקברות הקטן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, מנתץ את מצבת הקבר של המשורר הלאומי בכלי ברזל. בהמשך, נראה טלמור חופר את הקבר של ביאליק, כדי להוציא את עצמותיו, ולקחת אותן לבדיקת ד.נ.א, במטרה לגלות אם טלמור הוא אכן "הנין של ביאליק". בסרט משולבים גם קטעים שבהם קורא טלמור משיריו, שירים שכתב בחיים ה"אמיתיים" שמחוץ לסרט, העוסקים בחסרונו של אביו בחייו.

ביקורות טובות, תשואות ופרסים

בראיון רדיופוני עם רבקה מיכאלי מ-2013 תיאר טלמור את קווי הדמיון בינו לבין הדמות שגילם בסרטו. "אבא שלי התכחש לי, מעולם לא פגש אותי, ואני מעולם לא הכרתי אותו. במותו הוא הוריש לי לירה אחת, בגלל שהוא התכחש לי, כדי להדיר אותי מהירושה וכדי שלא תהיינה טענות מטעמי, כאילו הוא שכח לציין את שמי בין היורשים. כדי להדגיש את הנושא של ההדרה וההתכחשות, הוא הלך לעורך-דין - ו-'וידא הריגה'".

עוד סיפר מייסד יוטרייד באותו ראיון שאפילו נאבק משפטית כדי לקבל חלק משמעותי כלשהו מירושת אביו, מאבק שכשל לאחר שטענותיו של טלמור נדחו בשתי ערכאות.

את המשיכה לביאליק הסביר טלמור בראיון נוסף שנתן באותה תקופה לאחד העיתונים. טלמור הסביר, שעסק רבות בביאליק במסגרת לימודיו לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל-אביב, ואף הצביע על קווי הדמיון בין הביוגרפיה שלו עצמו - לבין הביוגרפיה של המשורר הלאומי, שהתייתם מאביו בגיל חמש, וגדל בעיקר בבית סבו. "ביאליק לא נגע בחוויה הזו במשך 55 שנה, ורק בגיל 55 התחיל עם שירי היתמות המופלאים שלו", אמר המשורר-הפיננסייר.

כשיצאה היצירה הזו לאור, זכה טלמור לתשואות. הסרט הוצג בפסטיבלים מוערכים בארץ ובעולם (כולל פסטיבלי פאלם-ספרינגס וסנטה-פה, בארצות-הברית ובפסטיבל נוסף בפורטוגל), ואף זכה לפרס היצירה העצמאית ("פרס הפרינג'") בפסטיבל חיפה. הסרט אף היה מועמד לפרס אופיר.

אפילו מבקר הקולנוע הקשוח של עיתון "הארץ", אורי קליין, החמיא ל"איש שוק ההון" על התעוזה בסרטו המיוחד. "הקולנוע נפגש לעתים קרובות עם התיאטרון, המחול, הפרוזה, המוזיקה והציור, רק לעתים רחוקות השתמש סרט בשירה כאחד מחומרי הגלם שלו; 'אני ביאליק', סרטו של אביב טלמור, ראוי למחמאות כבר על עצם העובדה שהוא עושה זאת. השירה הנכללת בסרט היא זו של חיים-נחמן ביאליק ושל טלמור עצמו, משורר ומורה לספרות (כיום עובד בשוק ההון), שעמל על סרטו במשך שנים רבות", כתב המבקר.

השחקן מיכאל כורש מספר על טלמור כאיש בעל לב רחב, ותשוקה עצומה ליצירה. "פגשתי את אביב בפעם הראשונה כשהיה מורה לספרות וסטודנט לקולנוע. אביב סיפר לי שהוא רוצה לעשות סרט על ביאליק, שאותו הוא העריץ הערצה עצומה. הוא הציע לי לגלם את ביאליק בסרט, ואחרי שעשיתי אודישן, התחלנו לצלם. מבחינתו של אביב, נטל העבודה על הסרט היה עצום, אבל הוא מאוד הצליח וזכה להכרה בפעם הראשונה כיוצר".

כורש משחזר כיצד נראה מהצד התהליך שבמסגרתו הפך טלמור מקולנוען לאיש-עסקים. "התחלתי לשמוע שיש לו איזה מנטור כלכלי, סוג של קואוצ'ר. זה היה אחרי שצילמנו את הסרט ועוד לפני שהסרט יצא. הוא התחיל לשלוח גם הזמנות להיפגש עם הקואוצ'ר הזה. אחרי שסיימנו את הצילומים של הסרט, היינו נפגשים מדי פעם, ואני לא כל-כך דיברתי איתו על זה, אבל שמעתי שהוא עושה כסף.

"לפני משהו כמו שנתיים נולד בן לו ולאשתו - שהיא אישה מדהימה. בן מקסים. היה נראה שהוא מצליח, ושמח - שהוא על הצד הנכון של החיים. מאוד שמחתי בשבילו". כורש אינו יודע פרטים נוספים על זהותו של אותו קואוצ'ר שהיה לטלמור בתחילת דרכו בעולם הפיננסים.

כורש מסרב להאמין שיש ממד של תרמית במעשים המיוחסים לטלמור. "הוא לא נוכל במהותו - זה לא האיש. הוא פנטזיונר, תינוק. הוא אמנם ענק פיזית, אבל בפנים יש ילדון. בוודאות אני אומר, לא הייתה לו כוונה לקחת כסף מאנשים, זה לא אביב. הוא כנראה הסתבך במשהו שגדול עליו".

- איפה נקודת החיבור בין שני העולמות שלו?

"אולי בפנטזיות. כמו שהוא מכר דירה כדי לעשות סרט, ועבד 12 שנים כדי שהסרט יראה אור, ובסוף באמת הצליח; הוא חשב שיצליח גם בזה".

משיקום להרס

כמו הרבה אומנים, התקשה טלמור להתפרנס מיצירתו בתחילת חייו הבוגרים, וכמו יוצרים רבים אחרים מצא טלמור את פרנסתו בתחום ההוראה. זה היה לפני שהחל את דרכו בתחום הפורקס. איפשהו בשנות העשרים לחייו, פנה טלמור להוציא תעודת הוראה ממכללת דוד ילין, ובהמשך החל לעבוד כמורה לספרות ולקולנוע.

17 שנים עבד טלמור כמורה במספר משרות הוראה, בתמורה לשכר זעום. בתחילה, אהב את העיסוק בהוראה ומצא סיפוק בסיוע לתלמידים מרקע קשה במסגרות חינוכיות שהיו לדבריו "גן עדן לשיקום". קשה להאמין, שהאיש שמדבר על "שיקום" בעיניים בורקות, הוא אותו אביב טלמור שעסקיו זרעו כל-כך הרבה הרס.

הדברים עולים מראיון שנערך עם טלמור בתוכנית הבוקר בערוץ 10 לפני כשלוש שנים, במסגרת אייטם שעסק במצבה של מערכת החינוך. וכך סיפר טלמור באולפן של "אורלי וגיא": "17 שנים עבדתי בהוראה, הרווחתי 4,000-5,000 שקל בחודש. כדי להתפרנס מהוראה, אתה צריך להיות מורה במקצוע שהוא ליבה. הוראה במקצוע כמו קולנוע, זה שברי משרה - פה שליש משרה, ושם רבע משרה. הייתי צריך להשלים הכנסה בכמה בתי-ספר, ולפעמים התרוצצתי גם בארבעה וחמישה בתי-ספר. בתקופות האלה הגעתי למשכורת של 9,000 שקל".

באותו שידור, טלמור סיפר עוד כי החל את הקריירה שלו במסגרת חינוכית שיקומית, שהשתנתה לרעה, עד שיצא הטעם ממקצוע ההוראה. "חלון ההזדמנויות של 'לעשות משהו חשוב' הצטמצם והלך, כמו ב'זום-אין' ב-17 שנים שהייתי מורה. בהתחלה, לימדתי תלמידים שעברו אשפוז אצל הפסיכיאטר המחוזי, או שהדוד שלהם שפך חומצה על עו"ד, שהכניס אותו לכלא; היו אנשים ממשפחות חד-הוריות ומיעוטים - זה היה גן עדן לדבר הזה שנקרא 'שיקום' - מקום לבטא את עצמך כמורה, שהוא 'המורה לחיים' האמיתי.

"אבל, לאט-לאט העולם השתנה - פתאום נהיו ציונים, ונוצרה מראית-עין של מבחנים ו'דד-ליינים', ודברים כמו לשפר את ציון המגן, כדי שהסטטיסטיקות יסתדרו; ואז פתחו את בית-הספר לאוכלוסיות חזקות, ועשו סלקציות (בין התלמידים, ג' מ'), וכל האוכלוסייה שלימדתי אותה ושיכולתי לתרום לה, ובאמת לקחת אותה מאפס ל-80 בזמן קצר - ולא בציונים אלא בחוויה אמיתית - התחלפה. אני לימדתי גם קולנוע; וכשאתה מלמד קולנוע, אתה מלמד תכנים אמיתיים, כמו עבודה בצוות. ופתאום זה ניטל ממני".

בהמשך, סיפר טלמור על עצמו: "בגיל 40 עברתי משבר, הפקתי סרט, והוא לקח אותי למקום אחר. ידעתי שאני לא יכול לחזור אחורה... בצורה אוטודידקטית למדתי את התחום של היי-טק ושוק ההון, והיום יש לי חברה עצמאית".

כשנשאל: "אתה יכול לספר כמה אתה מרוויח היום", כיווץ טלמור את גבותיו מעט כדי להתרכז והשיב: "משהו כמו פי 10".

טלמור בשבחי הרגולציה: "מייצרת יציבות"

פרשת קריסתה של יוטרייד הביאה את רשות ני"ע להתערבות ראשונה בתחום האלגו-טריידינג והמסחר במט"ח בפלטפורמות עצמאיות ובלתי מפוקחות. מאמצע 2015 ועד היום הורתה הרשות על הפסקת הפעילות של כמה פלטפורמות כאלה, ואף הזהירה את הציבור מהשתתפות במסחר במסגרות חוץ-בורסאיות בלתי-מוכרות.

במאי האחרון הסכימו רשות ני"ע וטלמור, כי יוטרייד תימנע מגיוס לקוחות חדשים עד להודעה חדשה. זאת, על רקע הטענות על קושי של לקוחות לפדות את יתרת כספי החשבונות שלהם ביוטרייד.

כחודש לאחר מכן, פרסם טלמור סרטון בעמוד היוטיוב של יוטרייד, שבו הוא דיבר בשבחי הרגולציה. "קיימת טענה שעודף רגולציה מייבש את השוק ומוריד את היקפי המסחר. מצד שני, רגולציה מייצרת יציבות - מייצרת איזשהו רף, משוכה, שרק מי שעוברת אותה נחשבת לחברה מתוקנת, מסודרת, יציבה ואחראית. השינוי הזה הוא מבורך בעיניי, ויגרום לשגשוג בתחום. הרבה לקוחות שפחדו וחששו להיכנס, יתגברו על החשש הזה", אמר. "ודבר אחרון", הוסיף, "אני שמח שמדינת ישראל מפסיקה להיות רפובליקת בננות, ומצטרפת למועדון האקסקלוסיבי של מדינות מתוקנות. מזל טוב, ישראל".

לפי הודעת רשות ניירות-ערך לבית-המשפט, יוטרייד הפרה את התחייבותה להפסיק גיוס לקוחות נוספים; וגייסה עוד כ-3.5 מיליון דולר בין מתן ההתחייבות במאי אשתקד לבין כניסת החברה לפירוק בדצמבר.