לינץ' במתלוננת נגד בוכריס

ח"כ מירב בן-ארי (כולנו) כתבה פוסט שבו הביעה, במשתמע, את הדעה שהמתלוננת נגד תא"ל אופק בוכריס היא שקרנית. על סמך מה? ובכן, למעשה על סמך כלום. אין לה שום ראיה, לא לכך שהיה אונס ולא להפך מזה. מה שיש לה, לעומת זאת, זו היכרות מסוימת עם בוכריס מתקופת היותה בצבא. מהיכרות זו היא מסיקה שלא ייתכן שהקצין המוערך מאוד עשה את מה שטוענת המתלוננת.

שזה לכאורה בסדר. מותר לאדם לומר דברים טובים על אדם אחר - לא? ובכן, לא בכל מצב. לא כאשר משמעותה של מילה טובה היא מילה רעה על האחר/ת. במילים אחרות: כאשר אומרים וחוזרים ואומרים על בוכריס ש"לא יכול להיות" וכו' - זו כמובן אמירה נגד המתלוננת. זה אומר שלדעת מוקירי בוכריס, המתלוננת משקרת.

מי עושה משפט שדה?

וכך, מרוב אנשים המבטאים את "לא יכול להיות שהוא עשה זאת" - בתוך ההמולה הכביכול חיובית הזאת מתבצע למעשה לינץ' בשמה הטוב של המתלוננת עוד לפני, הרבה לפני, שיש הוכחות לכאן או לשם. זהו מצב לא הוגן בעליל. כי למתלוננת אין מליצי יושר רמי-דרג ודרגה. יש לה אבא ועורך דין.

זה מקומם במיוחד כאשר עושה זאת חברת כנסת, כי יש עדיין בנמצא אנשים המכבדים תואר זה, והם עלולים להיות מושפעים. ה"מסר" של ח"כ בן-ארי הוא: "אני אומרת רגע, חכו שנייה עם מסע הלוויה. מגיע לכולנו משפט ציבורי שפוי והוגן, ולא משפט שדה".

אז למה את, גברתי, לא נותנת למתלוננת "משפט ציבורי שפוי"? למה את עושה לה "משפט שדה"? מדוע את קובעת, במשתמע, כי היא זו שאינה דוברת אמת? מדוע את לא ממתינה לתוצאות החקירה, לפחות, גברתי המחוקקת?

לא מספיק סוף שבוע

לא רק שבן-ארי עושה עוול למתלוננת, היא גם מבקשת לקבל על כך ציון לשבח: "יכול להיות שארגוני נשים יתקפו אותי על ההגנה על בוכריס, אבל חשבתי על כך בכל הסופ"ש, ולא יכולתי שלא לומר את דעתי האישית על אופק". גיבורה, מה יש לדבר?

אבל הבעיה היא לא ארגוני נשים, בן-ארי, אלא המעשה של תקיפת המתלוננת ללא ראיות; של התייצבות לצדו של החשוד מבלי למעשה לדעת את העובדות. ואל תגידי "לא יכולתי לשתוק". בטח שיכולת. אלא שלא רצית. כי גילית פה הזדמנות להוכיח את אצילות חברותך, כביכול, נכונותך "לסבול" כדי להגן על חבר.

אבל מה שהוכחת באמת, את ושכמותך, זה חוסר הגינות ומוסריות. מתברר שבשביל לקבל החלטה נכונה, גברתי המחוקקת, לא מספיק לך סוף שבוע אחד.