דוח חדש של הלמ"ס: עד כמה טוב לחיות בישראל?

גידול בפערים בין יהודים וערבים בתחום התעסוקה, גידול בצריכה ובהכנסה לנפש ושיפור בשביעות-הרצון של הישראלים מהכנסתם - כך עולה ממדד איכות החיים, קיימות וחוסן לאומי שפורסם היום (ד') על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה.

מדובר בפרויקט בהשתתפותם של מעל ל-120 מומחים מהממשלה, המגזר העסקי והחברה האזרחית וליווי מקצועי של ה-OECD, בתחומי המדידה הבאים: איכות התעסוקה, ביטחון אישי, בריאות, דיור ותשתיות, חינוך, השכלה וכישורים, מעורבות אזרחית וממשל. ממצאי המדדים מבוססים על שאלון שמילאו 2,126 משיבים מ-309 יישובים בחודשים מארס-מאי 2014.

הסיבה להקמת הפרויקט היא ההבנה שמדידת התוצר המקומי של המשק (תמ"ג) לבדה איננה משקפת באופן מלא את כלל ההיבטים של איכות החיים של אנשים. לדוגמה, פעילויות שאינן כרוכות בהוצאה כספית, אך משפרות את מצבו של האדם ושל החברה, כמו קשרים חברתיים, אמון, עבודות במשק-הבית, פעילות התנדבותית או טיול בטבע. מערכת מדדים של איכות החיים נועדה לשמש לוח מחוונים משלים למערכת החשבונות הלאומיים.

הכנסה וצריכה: 60% מהמועסקים מרוצים מהכנסתם

ההכנסה החציונית ברוטו מעבודה של משק ממוצע בישראל עמדה ב-2013 על 15,287 שקל לעומת 12,840 ב-2003 - כך עולה מהדוח. הכנסתו של משק-בית יהודי הגיעה בשנת 2013 ל-16,777 שקל, זאת לעומת 9,089 שקל במשק-בית ערבי-ישראלי. בהשוואה ל-2003 עולה כי הפער בין המגזרים הצטמצם במעט במונחי אחוזים אך גדל במקצת במונחי שקלים. ההכנסה הכספית לנפש במגזר היהודי הייתה גבוהה פי 2 מהנתון המקביל במגזר הערבי. במונחי הכנסה כלכלית הכוללים גם עליית שווי נדל"ן - גדל הפער בין יהודים לערבים ל-2.5.

עוד עולה מהדוח כי שיעור המועסקים המרוצים מהכנסתם עלה במהלך העשור האחרון מ-45% ב-2002 ל-60% ב-2014. המרוצים ביותר מהכנסתם היו גברים יהודים, בעוד שהכי פחות מרוצים מהכנסתם היו גברים ערבים.

העלייה בהכנסה בשנים האחרונות עולה בקנה אחד עם הגידול בצריכה לנפש: רמת הצריכה לנפש בישראל ב-2014 גבוהה ב-121% ביחס לרמתה בשנת 2000. כך, ישראלי ממוצע הוציא ב-2014 89.5 אלף שקל על צריכה, זאת לעומת 55.2 אלף שקל בשנת 2000.

למרות הגידול, הצריכה לנפש נמצאת עדיין מתחת לממוצע ה-OECD: ישראלי ממוצע צורך בשנה בסך-הכול 22,400 דולר - סכום המהווה 81% מהסכום הממוצע ב-OECD. ההכנסה הכספית השנתית נטו עמדה ב-2013 על 91,604 שקל, מה שאומר שלפחות תיאורטית נמצאים הישראלים בעודף חיובי.

יחד עם זאת, יש לזכור כי נתוני ההכנסה הממוצעת מושפעים מאוד מהעלייה החדה בשכרם של נושאי משרה בכירים - כך שבהחלט ייתכן שמרבית הישראלים היו באוברדרפט למרות הנתונים.

בנוסף עולה מהדוח כי נרשם שיפור מסוים במדד ג'יני למדידת האי-שוויון בחברה: בין השנים 2008-2011 חלה עלייה מתונה באי-השוויון, ואילו לאחר מכן חלה ירידה במדד.

עם זאת, למרות מגמת הירידה במדד ג'יני בישראל, בהשוואה בינלאומית ליתר מדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום גבוה יחסית לפני ארצות-הברית, טורקיה, מקסיקו וצ'ילה.

תעסוקה: גידול בפערי התעסוקה בין יהודים לערבים

שיעור התעסוקה עמד ב-2014 על 60.4% מכוח העבודה, זאת לעומת 49.7% בשנת 2000. שיעורי התעסוקה האלה מציבים את ישראל במרכז הטבלה בין מדינות ה-OECD, לפני דרום קוריאה וארה"ב. ואולם, בחינת שיעורי התעסוקה לפי מגזרים מצביעה על גידול בפער בין יהודים וערבים: נכון ל-2014 עמד שיעור המועסקים בקרב יהודים על 64%, זאת לעומת 42.5% בקרב ערבים - פער של 21.6 נקודות האחוז לעומת פער של 14.4 נקודות האחוז בשנת 2000 (אז עמדו שיעורי התעסוקה על 52.2% ו-37.9% בהתאמה). שליש מהמובטלים הערבים סווגו כסובלים מאבטלה ממושכת, זאת לעומת 22.4% מהמובטלים היהודים. יחד עם זאת, מדובר בשיפור ניכר בתופעת האבטלה הממושכת באוכלוסייה הערבית, כשמביאים בחשבון שעד 2011 עמד שיעור המובטלים הסובלים מאבטלה ממושכת במגזר הערבי על כ-70% מהמובטלים במגזר זה.

חינוך: 67% מהתלמידים הערבים מתקשים במתמטיקה, לעומת 24% בקרב היהודים

שיעור המתקשים במתמטיקה מקרב תלמידי בתי הספר בישראל נמצא אמנם בירידה עקבית, אולם במגזר הערבי מדובר עדיין בשיעור גבוה במיוחד. על-פי הדוח של הלמ"ס, 67% מהתלמידים במגזר הערבי-ישראלי מתקשים במקצוע נכון לשנת 2012, לעומת 24% בלבד במגזר היהודי. השיעור הממוצע של המתקשים במדינות המפותחות עומד על 23% - זאת לעומת 34% בכלל האוכלוסייה בישראל. למעשה, הירידה בשיעור המתקשים בישראל נרשמה כמעט אך ורק במגזר היהודי.

הבנות בישראל מתקשות במתמטיקה מעט יותר מהבנים, אבל הפער בין המינים הולך ומצטמצם. אם בשנת 2006 שיעור הבנים המתקשים עמד על 40% לעומת 44% בקרב הבנות, הרי שבשנת 2012 שיעור המתקשות עמד על 34% לעומת 33% בקרב הבנים המתקשים.

שיעור הישראלים בני ה-30 ומעלה עם השכלה על-תיכונית או גבוהה גדל עם השנים בעקביות, ועלה מ-44% בשנת 2001 לכדי 54.1% בשנת 2014. גם במקרה הזה הפער בין יהודים לערבים גדול במיוחד: שיעור הערבים המשכילים עמד בשנת 2014 על 33.2% לעומת 59.6% בקרב היהודים.

על-פי הלמ"ס, הנשים בישראל משכילות יותר מהגברים, והמגמה הזו עקבית תוך עלייה בקצב הגידול בפער בין המינים. כך, בעוד ששיעור הנשים המשכילות עמד בשנת 2001 על 47.6% לעומת 40.2% בקרב הגברים, הרי שבשנת 2014 שיעור הנשים המשכילות נסק לכדי 63.4% לעומת 45.6% - פער של 17.8% לטובת הנשים.

 שיעור המתקשים במתמטיקה

נדל"ן: יותר ממחצית משקי-הבית בעשירון התחתון מוציאים על דיור יותר מ-30% מהכנסתם

למעלה ממחצית משקי-הבית בעשירון התחתון מוציאים על דיור יותר מ-30% מהכנסתם הכספית נטו - כך עולה מהדוח של הלמ"ס המתפרסם היום (ד'). הדוח בחן, בין היתר, את היקף ההוצאה על דיור של משק-בית, שביעות-הרצון מדירת המגורים ואזור המגורים ואת צפיפות הדיור.

על-פי הנתונים, ככל שהעשירון גבוה יותר כך שיעור משקי-הבית המוציאים על דיור 30% ויותר מהכנסתם נמוך יותר. אמנם נתון זה אינו מפתיע במיוחד, לאור מחירי הדירות ומחירי השכירות, אך הוא מדאיג בעוצמתו. כך, למרות שהייתה ירידה עקבית בנתון זה משנת 2004 ועד 2009, ב-2011 חל שוב זינוק חד באחוז משקי-הבית שמוציא יותר מדי על דיור.

המדד, נציין, מתייחס לנתונים רק עד 2013, כך שסביר להניח שלאור המשך העלייה במחירי הדירות, שיעור משקי-הבית שמוציאים יותר מדי על דיור הוסיף לעלות.

בנוסף בדק הדוח כאמור גם את שביעות-הרצון מהדירה ומאזור המגורים. על-פי הנתונים, משנת 2002 ועד שנת 2013 נרשמה עלייה במדד מרמה של 80% שביעות-רצון מהדירה ומאזור המגורים, ל-84% שביעות-רצון באותם הפרמטרים. עם זאת, מבט על הנתונים בשנים האחרונות מעיד כי החל מ-2010 חלה ירידה בשביעות-הרצון בשני הפרמטרים.

נתון נוסף מגלה כי מי שמתגורר בדירה שבבעלותו מרוצה יותר (89%) ממי שמתגורר בשכירות (74%), וכי האוכלוסייה היהודית מרוצה יותר מאזור המגורים (86%) מאשר האוכלוסייה הערבית (73%).

מבין הערים הגדולות בישראל (למעלה מ-100 אלף תושבים) תושבי בני-ברק הם המרוצים ביותר מהדירה שבה הם מתגוררים, זאת לעומת תושבי בת-ים וירושלים שנמצאים במקום האחרון (77%). בכל הנוגע לשביעות-הרצון מאזור המגורים, במקום הראשון נמצאת העיר רמת-גן (93% שביעות-רצון), ובמקום האחרון, שוב, ניצבת ירושלים (75%).

מדד נוסף שנבדק בחן את צפיפות הדיור, ולפיו צפיפות נמוכה משקפת שיפור ברמת החיים ובאיכות החיים. על-פי הנתונים, משנת 2000 ועד 2014 ירד המדד מרמה של 0.98 נפשות לחדר ל-0.89 בממוצע הארצי. המגמות הבולטות במסגרת מדד זה מעידות כי צפיפות הדיור בקרב האוכלוסייה היהודית נמוכה יותר (0.82 נפשות לחדר ב-2014) מצפיפות הדיור בקרב האוכלוסייה הערבית (1.35 נפשות לחדר ב-2014).

נקודה נוספת למחשבה היא ההשוואה בין מדד זה למדד מקביל במדינות ה-OECD, כאשר בשנת 2011 צפיפות הדיור הממוצעת בישראל עמדה על 0.92 נפשות לחדר לעומת 0.65 נפשות לחדר ב-OECD. בהשוואה מול 30 מדינות אחרות, ישראל ניצבת במקום הרביעי מהסוף במדד הצפיפות בדיור, כאשר רק בפולין, בהונגריה ובטורקיה צפיפות הדיור גדולה יותר. המדינה שבה צפיפות הדיור הנמוכה ביותר היא קנדה, שם צפיפות הדיור עומדת על כ-0.4 נפשות לחדר בלבד.

 אחוז משקי הבית-הוצאה על דיור

תחבורה ציבורית

בעשור האחרון נרשמה ירידה של 5% במידת שביעות-הרצון מתחבורה ציבורית - כך עולה מהדוח שבחן את מידת שביעות-הרצון של בני 20 ומעלה בערים שונות בישראל. בעוד שב-2004 השיבו 45% מהנשאלים כי הם שבעי-רצון משירות התחבורה הציבורית, ב-2006 ירד המספר ל-44% וב-2013 ל-40%. המדד כלל מדדים שונים, ביניהם זמן הנסיעה, נגישות לשירותי תחבורה, חוויית הנסיעה, בטיחות הנסיעה ועמידה בלוחות זמנים.

נכון ל-2013, 30% מהציבור העידו כי הם אינם שבעי-רצון משירותי התחבורה, ו-30% טענו כי הם כלל אינם משתמשים בתחבורה ציבורית. נתונים עדכניים על השנים האחרונות נמצאים עדיין בדיונים בין משרד התחבורה ללמ"ס.

מידת שביעות-הרצון אינה מתחלקת באופן שוויוני בין הערים. כך למשל, בעוד שבבת-ים 65% מהאוכלוסייה מעל גיל 20 העידה כי היא שבעת-רצון, בחיפה המספר מגיע ל-52%, בתל-אביב ל-43% ובירושלים ל-38%.

בדוח הודגש כי הציבור רואה קשר הדוק בין תחבורה ציבורית טובה ובין איכות החיים. המשיבים לשאלון הסבירו שאיכות תחבורה ציבורית מתבטאת, בין היתר, בזמני נסיעה תחרותיים, בנגישות ובאמינות. "הנגישות לתחבורה ציבורית מאפשרת לפרטים, ובכללם בעלי רכב פרטי, לנוע במרחב לצורכי עבודה, חינוך והשכלה ופעילויות פנאי. ככל ששביעות-הרצון מתחבורה ציבורית עולה, כן יעלה הסיכוי לשימוש מרובה בה וכפועל יוצא מהשינוי בהעדפות הציבור יופחת זיהום האוויר שמקורו בשימוש ברכב פרטי", נכתב בדוח.

 בני 20 ומעלה המרוצים מאוד

בריאות

נדמה כי לפחות בתחום הבריאות, מדדי האיכות שנבחרו במסגרת הדוח המיוחד משקפים בעיקר את החלק החיובי בבריאות של הישראלים בלי לגעת בתחלואי המערכת. העובדה שהתפוסה בבתי החולים נחשבת לגבוהה ביותר מקרב המדינות המפותחות ועומדת על 98% בממוצע פשוט לא קיימת בדוח, וכך גם לא המחסור החמור באחיות, מיעוט מכשירי ה-MRI או זמני ההמתנה בחדרי המיון. על מידת אמון הציבור במערכת הרפואה הציבורית, כך על-פי הלמ"ס, אפשר יהיה לקרוא רק בדוחות הבאים.

מדדי האיכות כוללים למעשה שורה של פרמטרים שמושפעים לא רק מאיכות הרפואה בישראל אלא גם מאורח החיים, מודעות לבריאות, צריכה מעטה יחסית של אלכוהול וסיגריות ועוד. כך למשל, פרק הבריאות בדוח נפתח בשיעור הנמוך של תמותת תינוקות בישראל העומד על 3 מקרי פטירה לכל אלף לידות, לעומת 4 מקרי פטירה בממוצע של המדינות המפותחות. עם זאת, הפער בישראל בין יהודים לערבים עדיין עצום: במגזר הערבי מספר הפטירות עומד על 6 לאלף לידות, לעומת 2.2 בלבד במגזר היהודי.

גם תוחלת החיים בישראל גבוהה מהממוצע על-פי הדוח, ועוקפות אותנו ברשימה רק אוסטרליה, צרפת, איטליה, שווייץ, ספרד ויפן. הישראלים חיים בממוצע עד גיל 82.1, כאשר תוחלת החיים הממוצעת של גברים עומדת על 80.3 שנים ואילו תוחלת החיים של הנשים עומדת על 84.1 שנים. גם כאן בולט הפער בין המגזרים: גברים יהודים בישראל חיים 4.3 שנים יותר מערבים ישראלים, ואילו נשים יהודיות חיות 3.3 שנים יותר מנשים ערביות.

ככלל, הדוח מראה כי 80% מהישראלים מדווחים כי מצבם הבריאותי "טוב" או "טוב מאוד", לעומת ממוצע של 69% במדינות המפותחות. רק 7 מדינות עקפו את ישראל במדד הזה, כאשר בראשן ניו-זילנד, שם 90% מהאזרחים דיווחו על בריאות טובה.

הישראלים, על-פי הדוח, מעשנים פחות ופחות עם השנים. בשנת 2002 עמד שיעור המעשנים על 22%, ואילו בשנת 2013 הוא ירד לכדי 16.2%. הממוצע של המדינות המפותחות עומד כיום על 19.7%, כאשר השיאנית בשיעור המעשנים היא יוון עם 39.8%. עם זאת, בגזרת הילדים נמשכת המגמה המדאיגה של עודף משקל והשמנת יתר: 21% מהתלמידים בכיתות א', ו-30.1% מהתלמידים בכיתות ז'.

דוח מדדי האיכות מלמד עוד כי הישראלים שוקעים לא אחת בדיכאון: 34% מבני העשרים ומעלה חשו דיכאון מדי פעם או לעתים קרובות, כאשר גם במקרה הזה יש פערים בחלוקה לפי מגזר ומגדר. כך, 49% מהערבים חשו מדוכאים לעתים קרובות או מדי פעם, לעומת 30% מהיהודים, ואילו שיעור הנשים שדיווחו על דיכאון עמד על 40% לעומת 27% בקרב הגברים.

 בני 20 ומעלה שחשו דיכאון

ישראל מצטיינת בתחום המים, אך מפגרת בתחום האנרגיה המתחדשת

אחוז האוכלוסייה שאינה מחוברת לטיפול בשפכים בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה- OECD נכון ל-2013 - כך עולה בדוח מדדי איכות חיים שהותר היום (ד') לפרסום. אחוז האוכלוסייה שאינה מחוברת לטיפול בשפכים ירד מ-7.7% (כ-485 אלף תושבים) בשנת 2000 ל-2.2% בשנת 2014 (כ-180 אלף תושבים). רוב האוכלוסייה שאינה מחוברת לטיפול בשפכים כוללת את היישובים הבדואים הלא מוכרים ואת תושבי מזרח ירושלים. במקביל, בתקופה זו עלה אחוז האוכלוסייה המחוברת לטיפול שלישוני (רמת הטיפול הגבוהה ביותר) מ-33.6% בשנת 2000 ל-51.7% בשנת 2014.

נציין כי הדרך שבה מנהלת ישראל את משק המים שלה זוכה לתשבחות בעולם. בראיון שפורסם ב"גלובס" באוקטובר האחרון עם סת' סיגל, איש עסקים יהודי אמריקאי שפרסם ספר בשם "Let There Be Water: Israel's Solution for a Water-Starved World", הוא מסביר כיצד הצליחה ישראל להפוך ממדינה קטנה וחדשה עם אקלים מדברי למה שמומחים מכנים היום "מעצמת המים הגדולה בעולם". לטענתו, יש בישראל את מערכת ניהול המים הטובה והמתוחכמת בעולם, והיא עבדה קשה להגיע למצב הזה. היא ממחזרת מים, מתפילה מי ים ומים מליחים, מנצלת את מי השיטפונות, מחנכת את האוכלוסייה בנוגע לצריכה נכונה, מייעלת את השימוש במים בתעשייה ובחקלאות, משקיעה באיתור דליפות והקטנת פחת המים בצנרת ההולכה בעיר ומחוצה לה וכדומה.

בניגוד למצב המים בישראל, בתחום האנרגיה המתחדשת עולה תמונה עגומה ביותר. על-פי הדוח, מבין מדינות ה-OECD ישראל מצויה במקום האחרון באחוז ייצור האנרגיה המתחדשת מתוך סך ייצור החשמל (נכון ל-2013). בעוד שבאיסלנד מייצרים 100% מהחשמל שלהם מאנרגיות מתחדשות, בספרד 39% וממוצע ה-OECD עומד על 21%, בישראל מייצרים פחות מ-1% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות. נציין כי ב-3 השנים האחרונות עלה המספר ל-2% בלבד - אחוז שעדיין מציב את ישראל בפיגור אחרי יתר המדינות.

 ייצור אנרגיה מתחדשת מתוך ייצור חשמל 2013

ביטחון אישי: 6.8% מהנשים בגילאי 20-34 נפגעו מעבירת מין

1.8% בקרב בני 20 ומעלה בכלל האוכלוסייה בישראל דיווחו ב-2014 כי נפגעו מהטרדה מינית. הרוב המוחלט של מקרי ההטרדה הופנה כלפי נשים: 3.1%, לעומת חצי אחוז כלפי גברים. מניתוח מקרי עבירות המין המובא במסגרת המדד, 6.8% מהנשים בקבוצת הגיל 20-34 דיווחו כי נפגעו מעבירת מין. המדד מגדיר עבירת מין כהטרדה מינית, אונס, ניסיון לאונס או ביצוע של מעשה מגונה. עוד עולה כי 1.4% מהנשים המשתייכות לקבוצת הגיל של 35 ומעלה דיווחו כי נפגעו מעבירה בעלת אופי מיני.

במסגרת הפרק העוסק בביטחון האישי של תושבי ישראל מובאות גם תוצאות סקר שבחן את תחושת הביטחון של הפרט ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשיכה. הסקר בדק את תחושות הציבור בערים הגדולות שמונות 200 אלף תושבים ומעלה. מהנתונים עולה כי 73% מקרב בני 20 עד 64 דיווחו כי הם חשים בטוחים להסתובב לבד באזור מגוריהם בשעות החשיכה. העיר הבטוחה ביותר לפי המדד היא ראשון-לציון, ש-78% מתושביה שגילם מעל ל-20 חשים ביטחון ללכת לבד באזור מגוריהם בשעות החשיכה. במקום השני, עם 75%, ניצבת תל-אביב. לפי המדד, אשדוד היא העיר שתושביה מרגישים הכי פחות בטוחים ללכת לבד בשעות החשיכה (61%). תחושת הביטחון האישי יורדת עם הגיל: 64% מבני 65 ומעלה דיווחו כי הם חשים ביטחון להסתובב באזור מגוריהם בחושך.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת במקום טוב בממוצע: 76% מכלל תושבי ישראל חשים בטוחים בשעות החשיכה, לעומת ממוצע של 75% בשאר המדינות שנבדקו. תושבי סלובניה חשים ברמת הביטחון הגבוהה ביותר (95%), אחריהם תושבי פינלנד (92%) ודנמרק ונורבגיה (91%). אוקראינה סוגרת את הרשימה עם 52%, ולפניה ליטא (54%) ובולגריה (58%).

עוד עולה כי ב-2014 עמד שיעור ההרוגים בעקבות פעולות איבה על 0.3 ל-100 אלף תושבים, ושיעור הפצועים היה 6.6 ל-100 אלף תושבים. בין השנים 2000 ל-2013 אירעו 2,374 פעולות איבה. נתונים אלה כוללים את הפיגועים משנות האינתיפאדה השנייה. עם זאת, השנה האחרונה שאליה מתייחסים הנתונים היא 2014, כך שהם לא מושפעים מגל הטרור שפרץ לפני כחצי שנה ומתאפיין בעיקר בפיגועי דקירה, דריסה וירי.

מהמדד עולה עוד כי מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בישראל ל-100 אלף תושבים, ירד משבעה בשנת 2000 לשלושה בשנת 2014. באותה תקופה חלה ירידה גם במספר הפצועים קשה בעקבות תאונות - מ-46 פצועים קשה ל-100 אלף תושבים בשנת 2000, ל-19 פצועים קשה ל-100 אלף איש בשנת 2014. חלקם היחסי של הנפגעים הערבים בתאונות דרכים גבוה מחלקם היחסי של הנפגעים היהודים: 8 הרוגים ערבים ל-100 אלף איש, לעומת 4 הרוגים יהודים ל-100 אלף איש.

עוד עולה מהנתונים כי ב-2014 חלה עלייה משמעותית בשיעור הולכי הרגל ההרוגים בעקבות תאונות דרכים: באותה שנה, 42% מכלל ההרוגים בתאונות היו הולכי רגל, לעומת שיעור שנתי ממוצע של 34% בין השנים 2000 ל-2014.