בג"ץ לא שק אגרוף

"בלתי אפשרי לעבוד כך במדינה מתוקנת", אמרה שלשום (א') שרת המשפטים איילת שקד, בתגובה להכרעת בג"ץ בעניין מתווה הגז. לדבריה, בג"ץ התערב "התערבות בוטה ומיותרת בהחלטת הממשלה ופוגע פגיעה קשה בכלכלת ישראל".

דבריה של השרה שקד הצטרפו לניגוניה של התזמורת המתוזמרת היטב של בכירי הממשל נגד שופטי בג"ץ, שעליה ניצח ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכינה את ההחלטה "תמוהה", ואליו הצטרפו שר האנרגיה יובל שטייניץ (שקרא להחלטה "אומללה"), ושר התיירות יריב לוין.

לוין הגדיל לעשות במסגרת "חלוקת הציונים" לבג"ץ, ואמר כי "שופטי בג"ץ הוכיחו פעם נוספת שהם אינם מבינים את תפקידם ואינם ראויים לו. הם מחבלים בעבודת הממשלה ובסמכויותיה, כובלים את ידי נבחרי הציבור מקבלי ההחלטות ופוגעים פגיעה אנושה בכלכלת ישראל"

אכן כן, אי-אפשר לעבוד כך במדינה מתוקנת, אך לא מהסיבות שהשרה שקד חושבת עליהן. להפך. שקד. להיפך. לא ייתכן, שבכל פעם שבג"ץ יכריע בסוגיה שהגיעה לפתחו, תתעורר מקהלת הפוליטיקאים המקטרגים, תתקוף את השופטים היושבים בדין ואת הערכאה העליונה במדינה - ותערער בכך, הלכה למעשה, את הבסיס של יסודות הדמוקרטיה ואת הפרדת הסמכויות במדינה.

כאשר קברניטי המדינה מרשים ללשונם להיות משוחררת רסן, ברור מדוע מגזרים שונים במשק מרשים לעצמם לשרוף צמיגים ולצאת בהפגנות ענק מאיימות מחוץ לכותלי הערכאה הגבוהה במשק, בכל פעם ששופטי העליון "מעזים" לתת החלטה עקרונית שאינה עולה בקנה אחד עם רצונם שלהם.

וכך שוב חוזר הניגון, והחלטה של בג"ץ מעוררת את השיח הלא לגיטימי נגד שיקול-דעתם של השופטים, שכל "חטאם" הוא בכך שהם פועלים לפי המנדט החוקי שניתן להם.

כצפוי, הפוליטיקאים שלנו חרגו מתחום הביקורת הסבירה. במקום לדבר לגופה של החלטה ולנהל שיח ענייני על המשמעויות שלה - הם תקפו את המוסד הכל-כך חשוב הזה ואת נציגיו. הם לא יכולים להתאפק, ונדמה שאף אחד כבר לא מצפה מהם לכך.

הספורט הלאומי הזה של תקיפת בג"ץ ושופטיו, בכל פעם שניתנת החלטה שאינה נושאת חן בעיני פוליטיקאי זה או אחר, צריך להסתיים. בג"ץ אינו, ולא אמור להיות, שק האגרוף של הפוליטיקאים בישראל. הם צריכים, מוכרחים, חייבים, להפסיק לחבוט בו בכל הזדמנות שנקרית בדרכם ולהבין - מוקדם ככל שניתן - שהמסר שהם מעבירים לציבור מסוכן יותר מכל ביטול של "פסקת יציבות" על-ידי בית המשפט.