החוק להגבלת שכר הבכירים חייב להכניס שפיות לכלכלה

 ניהול בנק / איור: גיל ג'יבלי

החלק הזה של הטור עמוס בטבלאות, במספרים ובעובדות, כי אין כמו טבלאות, מספרים ועובדות להפריך כמה וכמה מהאמירות הדמגוגיות-פופוליסטיות שנזרקו לאחרונה לאוויר בנוגע לחוק שכר הבכירים.

בואו נתחיל:

"החוק דרקוני, חסר תקדים ויגרום לנטישה המונית של בנקאים"

אז ככה: אם תהיה נטישה, היא תיעשה כדי לא לפגוע בזכויות פנסיוניות, אם קיימות, על פי חוזים ישנים, ולא משום שאפשר להרוויח הרבה יותר בכל עסק אחר. ממש לא. אבל השאלה אם ינטשו או לא היא הפרט הקטן בכל הסיפור הזה של החוק, כאילו עלות שכר של 2.5 מיליון שקל אינה מספקת.

לא נכביר מילים, רק נבקש מכם להזיז את עיניכם לטבלה שצירפנו, המציגה את עלויות שכר הבכירים בבנקים מובילים במדינות הנורדיות. העיתונות הכלכלית, ואנחנו הרי חלק ממנה, נושאת את עיניה תמיד לארה"ב, לרמות השכר שם, אבל מתברר שאפשר אחרת, בהחלט אפשר אחרת: מנכ"לים של בנקים השווים פי 3 ו-4 ו-5 מבנק הפועלים מרוויחים כמעט כמו המנכ"ל של הפועלים, ועלויות שכר הבכירים בכל בנק גדול בדנמרק, שבדיה ונורבגיה נמוכות באופן משמעותי מאלה הנהוגות בבנק הפועלים ובבנק לאומי.

אז מתברר שאפשר לנהל בנק עצום ממדים, עם אחריות ניהולית לא פחותה מהפועלים ולאומי, ואף גדולה מהם, בהרבה פחות כסף, ואיש לא מזיל דמעה ואיש לא זועק לשמים שתהיה "נטישה" המונית של מנהלים כי הם לא מסוגלים לגמור את החודש.

יכול להיות שהבנקאים ונושאי כליהם צודקים בכך שהחוק הוא "תקדימי" או "קיצוני מדי", אולם עליהם להפנות את טענותיהם גם לעצמם, לא רק לאחרים. קביעת רגולציה כזאת או אחרת היא אכן הליך פוליטי, כפי שהם טוענים. לחצים פוליטיים מפעילים את האכיפה ואת הרגולציה והם גם אלה שמביאים לעתים להפסקתה.

סחף ופופוליזם הם חלק מכל הליך פוליטי, את זה יודעים כולם, כי פוליטיקאים רודפים אחרי כותרות מפנקות, בדיוק, אגב, כמו נושאי משרה בכירה במגזר הפרטי. הבנקאים ויועציהם שכחו שגם הם עשו שימוש פופוליסטי בסיסמאות קליטות של "השוק החופשי" ו"כישרון עבור ניהול" כדי להצדיק את חבילות השכר המופרזות והקיצוניות שלהם. הם לא יכולים להתלונן עכשיו שעוד קצת פופוליזם ועוד קצת קיצוניות מנסים לרסן זאת.

"החוק שולי לכלכלה, עלותו הכלכלית שולית, והוא לא ממש עוזר לעובדים הזוטרים"

האמירה הזאת נכונה עובדתית בהיבט הכלכלי אבל שגויה לחלוטין בהיבט הערכי. וכן, ראוי שכלכלה תהיה גם הוגנת וערכית ככל שניתן, ולא תימדד רק באקסלים. במדינות הנורדיות הוכיחו שאפשר לנהל תאגידי ענק עם שכר מידתי וצנוע יחסית, כחלק מתרבות כלכלית (ולא שהכול מושלם שם). לא רק האזרחים אינם יכולים להשלים עם שכר מפוצץ, גם עובדי התאגיד עצמו אינם יכולים להשלים שהמנכ"ל שלהם מרוויח במכפלות של עשרות משכרם - זה יוצר חבית נפץ חברתית, תסכול ומרמור, שלבסוף מתפוצצת בדרכים מגוונות.

קיצוני או לא קיצוני, אנחנו מדברים על ערכים, ואם חוק להגבלת שכר יכניס קצת ערכים, שפיות ואיזון לכל הנושא הזה של פערים חברתיים, אין לנו בעיה שיגידו עליו שהוא פופוליסטי וקיצוני.

"החוק להגבלת השכר מעוות, כי הוא מטפל רק במגזר אחד, המגזר הפיננסי"

אנחנו בהחלט מקבלים את הטענה הזאת. קל לשנוא את הבנקים, קל מאוד לשנוא את מי שעומדים בראשם, אבל יהיה זה שגוי להשלים עם חבילות השכר בחברות אחרות, מנדל"ן ואפילו עד היי-טק, כי הם פועלים בשווקים יותר תחרותיים ויותר קשים.

כדי לקחת את הדיון לקיצון, מילה אופנתית בימים אלה, בחרנו בחברה הישראלית המצליחה מכולן, טבע, שבכיריה הם שיאני השכר.

א. רמות השכר: הסתכלו בבקשה שוב בטבלאות המצורפות המציגות את רמות השכר של ענקית התרופות הדנית נובו נורדיסק, שנסחרת בשווי הגבוה פי 3 לערך מזה של טבע (פי 2 לערך אחרי השלמת המיזוג עם החטיבה הגנרית של אלרגן).

החברה הדנית היא מובילה עולמית בפיתוח ובשיווק תכשירים הורמונליים חליפיים בגיל המעבר, הורמון גדילה ותכשיר לטיפול בהפרעות של קרישת דם. שוב, רואים בבירור שאפשר לנהל חברת ענק, גדולה אף יותר מטבע, הפועלת בשוק גלובלי-תחרותי, ולשמור על רמות שכר צנועות יחסית ומפוצצות הרבה פחות. המדען הראשי של נובו נורדסיק, למשל, מרוויח שליש משכרו של ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע, ולמעשה הוא מרוויח פחות ממנכ"לי הפועלים ולאומי. אז אפשר אחרת, לא?

ב. שווקים תחרותיים: אכן, טבע פועלת בשווקים הרבה יותר מסובכים ותחרותיים משני הבנקים הגדולים בישראל, אבל גם האמירה הזאת ראויה לבחינה.

אנחנו מבקשים מכם שוב להציץ בטבלאות ולראות את שיעורי הרווחיות הפנומנליים של הקופקסון, התרופה האתית המובילה של טבע ויצרנית הרווחים המשמעותית של החברה. שיעורי הרווחיות התפעולית הללו מגיעים ל-80%, וזה אומר שהחברה גובה למעשה מחירים גבוהים, "מנופחים" לכאורה, על התרופה, ויש גם שיאמרו שאלה מחירים שעושקים את הצרכן.

בחברות התרופות יגידו לכם, בצדק, שפיתוח תרופה הוא עתיר זמן ועתיר הון, ולכן על כל פיתוח חדשני גובים פרמיה גבוהה כדי לממן את הפיתוחים הבאים, שחלקם ייכשל ויקבור איתו הון רב. האמת היא כזאת: כל תרופה אתית נהנית מהגנת פטנט כזאת או אחרת לתקופה מסוימת, ובתקופת הפטנט של התרופה היצרן, במקרה זה טבע, למעשה גובה מחירים שהם בבחינת "תפוס ככל יכולתך".

הדבר מתבטא בשיעורי רווחיות בלתי נתפסים. אפשר לומר, בפשטנות, שבתקופת הגנת הפטנט, חברת התרופות היא בפועל "מונופול" שגובה מחירים מונופוליסטיים. צריך גם לזכור שהקופוקסון הוא פרי פיתוח של מכון ויצמן, מכון אקדמי שנתמך בחלקו בכספי מדינה. כמובן, בזמנו היו לטבע ולאלי הורוביץ ז"ל הכישרון והמזל לפתח ולמסחר את התרופה ולהפוך אותה לבסיס הרווחיות המרכזי של החברה.

הדבר שחשוב להזכיר הוא שלמנכ"ל, במקרה זה ויגודמן, שלא היה שותף בפיתוח ובמסחור של התרופה, אין כמעט השפעה ניהולית על הרווחים ממנה (טבע דאגה לשנות מינונים של התרופה, גם כדי להקל על החולים וגם כדי להמשיך ולהגן על פטנטים). מה שכן נזקף לזכותו של ויגודמן הוא השיפור הדרמטי בשיעורי הרווחיות של החטיבה הגנרית (ראו טבלה) של טבע, תחום הרבה יותר תחרותי והרבה פחות מוגן מהתחום האתי. השיפור הזה בהחלט נעשה לאחר שהוא נכנס לתפקידו.

ג. הטבות המס: על פי הערכות "גלובס", טבע קיבלה הטבות מס של כ-18 מיליארד שקל על פני 8 שנים (2006-2013) בזכות הסכם חסר תקדים של פטור ממס (0%) לחברות יצואניות מסוגן של טבע, שגם נהנו מהגנה יוצאת דופן של עשור שלם (שהיה עשוי להגיע גם ל-15 שנה), עד שהחוק שונה.

נכון שאיש, אפילו בטבע, לא חזה שהקופקסון יהפוך ללהיט רווחי כל כך, ונכון שהטבת מס מחושבת כהפרש בין המס התיאורטי הקיים לתשלום בפועל, אבל גם בהנחה שטבע הייתה משלמת מס מופחת כלשהו, ההטבה שהעניקה המדינה לטבע לאורך שנים עומדת על מיליארדי שקלים. אלה מיליארדי שקלים שאינם פונקציה של יכולת ניהולית, אלא של יכולת פוליטית לנתב פקידים וחברי כנסת לתוצאה הזאת - אותם פקידים וחברי הכנסת שהיום מגדפים אותם ואומרים עליהם שהם פופוליסטים בגלל החוק להגבלת השכר.

יתרה מכך, דוח שמשרד האוצר עומד לפרסם מפקפק ביעילות של ההטבות הללו. הדוח עומד לקבוע כי מחצית מהחברות זכו להטבת מס מצטברת של פחות מ-1% מסך הטבות המס, ותשעת העשירונים הנמוכים נטלו יחד פחות מ-9% מסך ההטבות. מנגד, ארבע החברות הגדולות זכו ל-65% מסך ההטבות, וההערכות הן שטבע בלבד גרפה כ-40% מההטבות.

הדוח עומד לקבוע גם כי סך תקבולי המס (מס חברות וניכויי מס משכר העובדים) מחברות שקיבלו הטבות מס בשנת 2013 היה גבוה בכ-30% בהשוואה להטבות המס שלהן זכו באותה שנה (כלומר, אפשר לומר שיש תמורה למדינה בעד הטבות המס). אבל בקרב ארבע החברות המוטבות הגדולות (ובהן טבע), סך תקבולי המס מהן נמוך בכ-60% מהטבות המס שבהן זכו. כלומר, הערך המוסף שהן יוצרות באמצעות העסקת עובדים וגביית מס עליהם "לא שווה" את הטבת המס. החברות יטענו ודאי שיש ערך מוסף אחר, בדמות מעגלי תעסוקה נוספים (קבלנים חיצוניים).

השורה התחתונה שלנו: חלק די משמעותי מהרווחיות של טבע אינו תלוי כלל ביכולות הניהוליות של ויגודמן, אלא בתרופה אתית בעלת רווחיות יוצאת דופן ובהטבות מס משמעותיות. ויגודמן אכן הצליח להעלות באופן משמעותי את שיעורי הרווחיות בתחום הגנרי, אבל מי שמסתכל על מה שמקבלים בכירי נובו נורדיסק מבין שהדיון על שכר הבכירים לא צריך להתמקד רק בבנקאים.

 אפשר לנהל בנק גדול-מדינות נורדיות

 טבע

eli@globes.co.il