לחסל את השחיתות בחיתוליה

בישראל רווחת תופעה, שלפיה בכירים שהגיעו למשרות הרמות ביותר במדינה, מורשעים בפלילים בגין מעשים ועבירות שהם ביצעו זמן רב קודם הגיעם לפסגה. דוגמאות: נשיא יושב בכלא בגין עבירות שחלקן בוצעו קודם שהיה נשיא; שר אוצר ישב בכלא על עבירות שביצע בזמן כהונתו בארגון מחוץ למוסדות המדינה; שר אחר מואשם בפלילים לאחר שהציג מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה - והרשימה לא קצרה.

בכל המקרים מדובר בגילוי מאוחר של העבירות, ובמצב לא בריא שבו אנשים המצויים במשרות בכירות ביצעו עבירות, תוך שהם ממשיכים זמן ממושך לטפס מעלה עד לנקודת-השיא, שבה הם מורשעים בפלילים. הגילוי של ביצוע העבירות הפוסל אותם מכהונה, מגיע לרוב באיחור.

בשורה תחתונה: עבריינים ממלאים זמן ממושך תפקידים בכירים מאוד בישראל, וממשיכים לעצב נורמות סביבתיות פסולות, תוך שהם משפיעים על אלה הסרים למרותם.

מה שמכשיר תהליך פסול זה היא העובדה שבישראל הנורמה הרווחת של מניעת שחיתות במגזר הציבורי היא נמוכה מאוד. פיתחנו תפיסה שהכול מותר, כל עוד זה לא פלילי, ומי שהורשע בפלילים ויצא זכאי, מופיע כצדיק הדור. בשירות הציבורי שלנו אין עדיין נורמות אתיות מחייבות ברמת ההתנהלות וברמת האחריות האישית.

בנוסף, ואסור להתכחש לכך, קיימת תלות רבה מאוד של המגזר העסקי ברשויות השלטון, כך שגם מי שיחושו בניצני שחיתות ברשויות, לא ימהרו לדווח על כך, כדי שלא להרע לעצמם ולהסתבך בצרות. מגלי שחיתות אינם מקבלים אצלנו בדרך-כלל מדליה, אלא סופגים רדיפה אישית.

למרות זאת, אפשר גם אחרת. המדינה שהחליטה לעשות זאת לגמרי אחרת היא דווקא הונג-קונג. להונג-קונג יש ארגון עצמאי נפרד למניעת שחיתות, הקרוי (ICAC)"The Independent Commission Against Corruption". עיקר ייעודו של ארגון זה למנוע שחיתות בשירות הציבורי. לשם כך הוא נוסד, ועל תכלית זו הוא עובד.

הארגון לא שואף, כפי שמקובל בישראל, לחשוף עבירות, שבחלקן "נהנות" מהתיישנות, לאחר שאלה שביצעו אותן מכהנים עשרות שנים במשרות בכירות - אלא להשתדל למנוע אותן, או לחשוף אותן כבר בראשיתן.

ארגון ICAC, שהוא גוף בלתי תלוי ועצמאי לחלוטין, מדווח את המידע שיש לו ישירות לסמכות העליונה במדינה. הארגון מחולק ל-3 אגפים:

האגף הראשון - בודק תלונות ומנהל חקירות באמצעות סמכויות משטרה מלאות. הוא רשאי לערוך חיפושים, להחליט על מעצרים, לנהל חקירות ולהעביר את החומר לאחר השלמה למשרד המשפטים לבדיקה אם יש מקום להגיש תביעה או לא. אנשיו אפילו הציבו "קו חם" לצורך קבלת תלונות. אם החשד לעבירה אינו נופל בתחום אחריותם, הם מעבירים את המידע למשטרה הכללית; אם מדובר בהתנהגות בלתי הולמת שאינה עולה לכדי עבירה פלילית, הם מעבירים זאת למוסד המתאים של הממשלה, שהנושא נופל בתחום אחריותו. זאת, כדי לבדוק אם לנקוט צעדים משמעתיים או פעולה ניהולית כדי למנוע אירועים דומים.

האגף השני - נועד למניעת השחיתות. תפקידו לבדוק את כל מרחב הפעילות של השירות הציבורי, על כל נהליו ודרכי עבודתו, כדי לבחון אם השיטות הקיימות מבטיחות מניעת מקרים של שחיתות. באמצעות לימוד מאוד מפורט ומעמיק של דרכי העבודה של הגוף הציבורי, מופעלים האמצעים המונעים את השחיתות מראשיתה. אנשי האגף אף מציעים למגזר הפרטי כיצד למנוע שחיתות, אם הוא מבקש זאת מהם. אגף זה אפילו חייב לסייע לכל עובד במגזר הציבורי למנוע שחיתות.

האגף השלישי - עוסק ביחסי קהילה. אחריותו היא לחנך את הציבור בכללו להבנת החומרה והסכנות הטמונות בהתנהלות מושחתת של השירות הציבורי. אגף זה עוסק בהסברה במובנה הרחב ביותר, באמצעות מפגשים, הרצאות והפצת חומר, כאשר המטרה המרכזית היא שהציבור כולו יהיה שותף במאבק נגד השחיתות במגזר הציבורי.

ארגון ICAC הוא אחד המוסדות שהמשטר בהונג-קונג גאה בו. ייתכן שלא נכון יהיה להעתיק אותו כמות שהוא לישראל, אבל כדאי וראוי ללמוד הרבה על דרך פעולתו, כדי לשפר את דרכי העבודה שלנו למניעת שחיתות ציבורית, כדי לחסוך את המחדל שלפיו מבצעי עבירות פליליות יכהנו תקופה ארוכה במשרות בכירות מאוד, עד שהעובדות נחשפות וההרשעה מושגת.

מומלץ מאוד למשרד המשפטים, למוסד מבקר המדינה וגם לחברי הכנסת, ללמוד לעומק את הנחישות של הונג-קונג והתמדתה במאבק בשחיתות הציבורית.