הגיעה העת לשתוק

סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, לוחם ואיש-אשכולות רב-פעלים, התבטא לאחרונה בחריפות יתר נגד תופעות חולניות בחברה הישראלית, המזכירות לדעתו את גרמניה הנאצית.

אין בדעתי להתייחס לתוכן דבריו, שמחלק מהם הוא חזר בו, או שטען כי הפרשנות שניתנה להם הייתה שגויה - אלא לעצם העובדה שקצין בשירות פעיל מצא לנכון להביע דעות ועמדות בתחומים שלדעתי הוא נעדר כל סמכות או זכות לעשות כן.

ליאיר גולן יש מעמד כפול: האחד, הוא סגן הרמטכ"ל; והאחר הוא אזרח ותושב ישראל. במעמדו כסגן הרמטכ"ל, אין לו כל זכות יתר על פני מעמדו של כל אזרח ותושב במדינה, למעט יתרון מובנה אחד - והוא שגולן מכהן כסגן הרמטכ"ל; ולכן לדעותיו ולעמדותיו יש - ובצדק רב - לא רק מעמד-על, אלא גם הד תקשורתי רב-עוצמה בישראל ובמדינות העולם, שלעיתים משרת גורמים עוינים.

השאלה אינה אם גולן צדק לגופם של דברים - או אם לאו; השאלה הנכונה היא אם הוא רשאי להביע את עמדותיו האישיות בפומבי - ועל כך יש לי ספקות. האם אלוף מכהן רשאי להתייחס לסוגיות חברתיות-ציבוריות, שיש להן היבטים פוליטיים, כמו למשל - דת ומדינה, גיוס חובה, היחס למיעוטים, שוויון הזדמנויות, בנייה בהתנחלויות, ירושלים מאוחדת, משא-ומתן מדיני וגבולות הקבע.

דומה בעיניי כי התשובה לכל השאלות האלה היא שלילית בתכלית השלילה.

אין זו הפעם הראשונה - ואני מלא תקווה שזו הפעם האחרונה - שבכירי צה"ל מכהנים מוצאים לנכון להביע בפומבי את עמדותיהם בתחומים לא להם, שאין הם מופקדים עליהם. הגיעה העת לשתוק - ומוטב שעה אחת קודם.

אוסיף ואעיר במאמר מוסגר, ומעבר לנדרש, כי אם דעתי הייתה נשמעת - על בכירי צה"ל, המוסד, שירות הביטחון הכללי וגופי ביטחון אחרים - כמו למשל יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר, שאמר לאחרונה בראיון עיתונאי כי לדעתו יש מקום לשקול את סגירת הכור בדימונה עקב התיישנותו והסכנה לדליפה גרעינית - מוטלת החובה לשתוק, גם לאחר מועד סיום כהונותיהם. זאת, בכל הקשור למידע ביטחוני שהגיע אליהם או לרשותם תוך כדי מילוי תפקידיהם בשירות הציבור.

■ הכותב הוא השותף-המנהל של משרד עורכי הדין כספי.