הון סיכון למודיעין

התופעה של "בריחת מוחות" מצה"ל, במיוחד בכל האמור ליחידות טכנולוגיות, אינה יורדת מהשיח הציבורי. אף שאין נתונים גלויים בעניין, יש להניח כי משבר דומה כבר מתגלע גם בגופים ביטחוניים נוספים הנשענים על טכנולוגיה, אך מוגבלים ביכולת להציע תגמול אטרקטיבי בהשוואה לשוק הפרטי. בארגונים המעמידים את החדשנות הטכנולוגית בחוד-החנית של העשייה, מדובר בבעיה אמיתית העשויה ליצור איום על הביטחון הלאומי.

מבט אל מעבר לים מעלה אפשרות לפתרון הבעיה: הקמת קרנות הון סיכון ותוכניות מחקר-ופיתוח, שיופעלו על-ידי קהילת המודיעין בשיתוף עם הסקטור הפרטי, במטרה לקדם חדשנות טכנולוגית מחוץ לסקטור הציבורי, אך בעבורו.

בארצות-הברית - In-Q-Tel היא קרן הון סיכון, שמטרתה לזהות ולהשקיע בחברות המפתחות טכנולוגיה חדשנית המשרתת את הביטחון הלאומי של ארצות-הברית; ובכך לאפשר לקהילת הביון האמריקנית לעמוד בחזית הפיתוח הטכנולוגי. הקרן היא תאגיד עצמאי, שאינו כפוף לכל סוכנות ממשלתית, אך בינה ובין ה-CIA מתקיים תיאום רציף, והממשלה האמריקנית היא המשקיע המרכזי בה. הקרן מתמקדת בשלושה תחומים: תוכנה, תשתיות IT, וחומרים מדעיים מתקדמים. על אף שהקרן מפרסמת את החברות שבהן היא משקיעה, בדרך-כלל מוטל חיסיון על סוגי המוצרים והשימוש בהם בקהילת המודיעין.

לעומת In-Q-Tel הרשאית להרוויח מהשקעותיה, הקרן ששמה Intelligence Advanced Research Projects Activity (IARPA), היא מלכ"ר הכפוף למינהל המודיעין הלאומי (DNI). IARPA מממנת מחקרים מתקדמים בעלי רלבנטיות לקהילת המודיעין האמריקנית, בדגש על שיתופי-פעולה בין מוסדות אקדמיים לחברות מהסקטור הפרטי, בטווח רחב של תחומים טכנולוגיים ומדעי-החברה. הקרן (המלכ"ר) נותנת עדיפות לפרויקטים של פיתוח רב-שנתיים, העונים על צרכים קונקרטיים של קהילת הביון. מרבית המחקרים שבהם הקרן תומכת מוגדרים כבלתי-מסווגים ופתוחים לעיון הציבור, לפחות עד שלב היישום וההטמעה של הפרויקט בגופי המודיעין.

התופעה הזו אינה חדשה, אך היא צוברת תאוצה בשנים האחרונות. קרן In-Q-Tel קיימת כבר 15 שנה; NASA וצבא היבשה מתפעלים זה כמה שנים קרנות הון סיכון דומות; והצי פועל בימים אלה להקמת קרן שתפעל במתכונת דומה.

יצןין, כי המודל אינו מושלם ומעלה כמה שאלות: האם הגיוני שחבר-מנהלים מצומצם של קרן כזו יחליט היכן להשקיע את כספי משלם המסים? האם אין סכנה ששיקולים של פוליטיקה בין-ארגונית יגברו על שיקולים מקצועיים? האם הקשר בין גורמי ממשלה לכסף פרטי אינו מהווה פוטנציאל לשחיתות? ומה בדבר החשש שסוכנות כלשהי תשקיע בטכנולוגיה המשרתת רק אותה, בלי להעריך את הרלבנטיות לקהילת המודיעין כולה? אלו סוגיות רלבנטיות, אך בחשבון אחרון, התועלת של מודל כזה גדולה על חסרונותיו הפוטנציאליים. ארגונים ממשלתיים בכלל וכאלה הפועלים מאחורי חומות סודיות בפרט, מוגבלים מטבעם בכל האמור ליכולתם לזהות טכנולוגיות משנות שוק, כולל כאלה המספקות פתרונות לבעיות יסוד שאותם ארגונים-עצמם נתקלים בהן.

מודלים היברידיים כאלה מביאים את הסקטור הפרטי אל הממשלה, שכן לקרנות כאלה יש אינטרס לחשוף את חברת הסטארט-אפ ללקוחות ממשלתיים. מבחינת החברות, מדובר בהצעה אטרקטיבית כי היא מבטיחה להן חשיפה ללקוחות כבר בשלב מוקדם. ההשקעה הממשלתית מבטיחה שהחברות הפרטיות יהיו מוכוונת סקטור ציבורי (ומודיעיני בפרט), במקום לפנות, כברירת-מחדל, לסקטור הפרטי האטרקטיבי יותר.

זאת ועוד, בהשוואה לקרנות פרטיות, ממשלות יהיו מוכנות יותר לממן סטארט-אפים שמבחינה עסקית עשויים להיחשב למסוכנים, אם יזוהה הפוטנציאל לתרומה לביטחון הלאומי. קרן IARPA לדוגמה מדגישה, כי המוטו שלה הוא סיכון גבוה/החזר מחקרי גבוה. כלומר, היא אינה נרתעת מהשקעות הנחשבות למסוכנות, כל עוד מדובר בטכנולוגיה בעלת פוטנציאל מהפכני. ובנוסף, מודל כזה יבטיח, כי גם לאחר שהמוחות המבריקים עוזבים את מערכות הביטחון, הם ימשיכו לתרום לביטחון המדינה בלי שיצטרכו להתפשר על משכורת ותנאים.

במקרה הישראלי, נדרשת רגולציה שתסדיר מראש מכשלות משפטיות פוטנציאליות, הנובעות מהחיבור בין גופים ממשלתיים לגורמים פרטיים - מכשלות שמלכתחילה נועדו למנוע שחיתות. משרד ראש-הממשלה, שר האוצר והמשרד לענייני מודיעין, הם הגורמים המתאימים להסדרה רגולטורית כזו. בנוסף, סוגיית הפיקוח על הקרן חייבת להיות מוגדרת באופן מקצועי ומדויק, במטרה להבטיח שההשקעות ופרויקטי הפיתוח אכן ישרתו את הצורך הקהילתי הכולל, ובהתאם לאינטרסים המודיעיניים הלאומיים. חבר-מנהלים בין-משרדי (אוצר, מודיעין) בשילוב גורמים פרטיים, יכולים לייצר את הסינרגיה והפיקוח הנחוצים להצלחת מיזם כזה.

אנו חיים בעידן שבו מתעצם טרנד ה-"התלכדות" (Convergence), שמשמעותו טשטוש הגבולות בין תעשיות ובין סקטורים. הקמת קרן הון סיכון או קרן פיתוח המשלבות בין העוצמה של קהילת המודיעין לרוח החדשנות והיצירתיות של תעשיית הסטארט-אפים הישראלית, תבטיח שאומת הסטארט-אפ תמשיך להתקיים - לא במטרה לייצר מתעשרים חדשים, אלא במטרה לשמור על עליונות טכנולוגית - גם מודיעינית. קהילת המודיעין הישראלית מצידה צריכה לגלות גישה רעננה ומעודכנת בכל האמור לתפיסת "הסוד" שלה; ולהבין שבהיפתחות לעולם החיצון טמונות יותר הזדמנויות מסיכונים.

הכותב הוא מרצה למדע-המדינה באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן