"שיר לשלום"

קודם כול הטריבונה. הטריבונה המוגבהת על רחבת המסדרים שמתחת לבניין החדש בקריה בתל-אביב, שקידמה את פניהם של בכירי צה"ל ומשרד הביטחון, הבהירה כי "בא לשכונה בחור חדש". כאשר עזב לפני כעשרה ימים השר הקודם, משה-בוגי יעלון את הקריה בפנים חמוצים וביד קפוצה, לאחר שראשו הפוליטי נערף, לא הייתה טריבונה. וגם לא היו מוזמנים.

מאמר זה נכתב לפני "טקס ההכתרה". יהיה מעניין לראות את הטקס ב-12 בצהריים בקריה, ובעיקר את הפודיום שימלא שר הביטחון הנכנס אביגדור ליברמן באורחיו.

מי יהיו האורחים האלה? ובעיקר איזה מסר חבוי יהיה בהזמנתם לקריה, לבכירי צה"ל ולמערכת הביטחון.

למרות הבדיחות המתבקשות, איסמאעיל הנייה, ראש-ממשלת החמאס בעזה, אינו צריך להסתכל לשמיים של עזה, ולחכות לטיל. ליברמן לא יפציץ באיראן ולא באסואן, לא יורה לכבוש את עזה, ולא יורה לחיל האוויר לצאת למכת-מנע נגד רקטות החיזבאללה.

הנאום שנשא ליברמן אמש (ב') בכנסת שאורגן בבהילות דקות לפני שניתן, נועד לאוזניים של החיילים, של המפקדים, של ההורים, ולא פחות חשוב, לאוזניים של המזרח-התיכון: לאוזניים של בשאר אסד וחסן נסראללה, בתי המלוכה הסעודי והירדני, ובעיקר לאוזני שליט מצרים, עבד א-סיסי, שצירופו של ליברמן לממשלה עלול היה להתפרש מבחינת המצרים כיריקה בפרצופם ובהצעת המהלך המדיני שלהם.

להרים את הכפפה. שתי מדינות לשני עמים. אלמנטים חיוביים ביוזמה הערבית. הכול היה שם בהצהרה בכנסת. ועוד רגע היה ליברמן שולף גיטרה, ופוצח בשירת 'שיר לשלום'.

מה אמור קצין מודיעין מצרי וסורי להסיק מהאמירות האלה? - לקחת אותן באותה רצינות של הצהרות ליברמן הקודמות מאסואן ועד הנייה?

מאז מינויו הכה שנוי במחלוקת, ליברמן מתאמץ. מתאמץ להרגיע. את ראשי מערכת הביטחון, את דעת-הקהל, את המנהיגים במזרח-התיכון. הוא משדר שהוא בא ללמוד. לא להבעיר את המזרח-התיכון.

גם בתחום המינויים אותת ליברמן, שהוא לא בא לעשות מהפכות. כרגע, לא נראה למשל, שהוא יבטל את מינויו של האלוף אודי אדם לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, מינוי שעליו יש חותמת של "100% יעלון".

שר הביטחון הוא בכיר השרים בממשלת ישראל. מספר שתיים בממלכה. בהיסטוריה הישראלית ראינו שרי ביטחון אזרחיים טובים יותר ופחות. אניגמה כמו ליברמן עוד לא הייתה. כאשר ייכנס שר הביטחון החדש לחדר המטכ"ל, למפגש עם אלופי המטה-הכללי בחלק של צה"ל במסדרון בקומה ה-14, ראוי כי ירים רגע את מבטו אל הכתובת החקוקה בשחור מעל לכיסאו של הרמטכ"ל. "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך", נאמר באמרה האלמותית של האב-המייסד דוד בן-גוריון.

מפקדים בצה"ל ושרי ביטחון הם גם סמכות מוסרית. ליברמן יצטרך בקרוב להסתכל בלבן שבעיניים ללוחמים שאותם ישלח בשעות הקרובות למשימות מעבר לגבולות ישראל, משימות שעל רובן הציבור הישראלי לא שומע, או שומע רק בפרסומים זרים.

הלוחמים, המפקדים, שמסתכלים למעלה, מחפשים מנהיגות נקייה, מוסרית, מנוסה. ליברמן לא יוכל להציג להם שום דבר מאלה אחרי שלל חקירותיו הפליליות.

הוא יוכל להתאמץ לפעול נכון, אם לא בשבילנו, אז בשבילו. כי הרי הקומה ה-14 בקריה היא רק המקפצה לקראת הדבר האמיתי: לשכת ראש-הממשלה בירושלים.

ואולי יבקש ליברמן באחת מפעולותיו הראשונות לקרוא את התחקיר המבצעי המלא ב"פרשת החייל היורה" בחברון. ואולי ישלח הודעת טקסט קצרה, לילית לבוגי יעלון: סליחה. שגיתי שהלכתי להפגין בבית-הדין הצבאי בקסטינה. מצטער. אבל כנראה שכל זה לא יקרה.

בעבר, לא האמנו שאריק שרון יהיה ראש-ממשלה. לא האמנו שסוריה תתפרק. מהיום ב-12 בצהריים נצטרך להתרגל לצירוף מילים חדש: שר הביטחון אביגדור ליברמן.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10